פרשות בהר בחוקתי

פרשות בהר בחוקתי

פרשת בהר סיני " כי תבאו אל הארץ," התורה נתנה בהר סיני, אבל היא מלמדת אותנו איך לחיות ואיך להתנהג בארץ ישראל. " שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ". לא רק בני האדם זקוקים להתחדשות ומנוחה, גם האדמה. כמו שהחיים מחולקים לתקופות, גם הטבע מחולק לעונות. אחד מפלאי הטבע הוא הסרוגיות . הטבע מאזן את עצמו מדי פעם. שבע שנים רזות, שבע שנים שמנות, פעם שפע של יבול ופעם מעט. לכן באה שנת השמיטה לאזן את המחזוריות ולהזרים אנרגיה חדשה. " והייתה שבת הארץ לכם לאכלה ולעבדך ולאמתך, לשכירך ולתושב הגרים עמך". כשם ששנת השמיטה פותחת מחזור חדש לארץ ולצמחייה, כך גם בני האדם זקוקים ל: פסק זמן, חושבים ומתחילים מחדש במשנה מרץ. הבריאה היא מערכת שכולם משולבים בה ללא יוצא מן הכלל. אחרי שבע שמיטות באה שנת היובל. אחרי 50 שנה חוגגים. מגיע לכל אחד הזדמנות שנייה. המשכנתאות הנדרים וההתחייבויות מבוטלות. " ושבתם איש אל- אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו". יש אור בקצה המנהרה. בשנת היובל בכול חוזר לקדמותו. אך גם בשנים רגילות צריך להתחשב בזולת ולא להכביד יתר על המידה על בני עמך. בתי הלויים מוגנים. " ושדה , מגרש עריהם לא ימכר, כי-אחזת עולם הוא להם". הלוואות בלי ריבית. " את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית". לא תנצל את אחיך בשעת מצוקתו. " לא-תרדה בו בפרך" " כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היובל". " לא תעשו לכם אלילים ופסל". פולחן האישיות פסולה. " את שבתותי תשמרו". כי השבת של האדם, הארץ, של העובד ובעל הבית כאחד, היא היא הקטליזטור של המשך החיים והיצירה. משבת לשבת, מיובל ליובל אנו מחדשים את דרך חיינו ומצדיקים מחדש את זכות קיומנו. פרשת בחקתי " אם-בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו..." כבר דובר בפרשה קודמת על הפסוק: "עין תחת עין שן תחת שן" פסוק שניתן לפרשו בשני מובנים. א) הנקמה: " אני מכיר אתכם. אתם עם סלחן. יחסים טובים עם גרמניה, שירים וחיבוקים עם האוקרינים שהתנדבו בשמחה לעשות כל עבודה מלוכלכת עבור הגרמנים בשואה. במחנות הריכוז היו, לא איון איום אחד ,אלא כולם. לא מזמן אף הפילו "בטעות" מטוס נוסעים תמים. שכחתם את האינקויזיציה בספרד? נוסעים לנופש ושרים ברצלונה ברצלונה? אז התעוררו אל תמהרו להושיט את הלחי השנייה. ב) העולם בנוי על פעולה ותגובה. אין פשרות! כמו שאדם מציע את מיטתו ככה הוא יושן. הבררה הזאת, האזהרה הזאת חוזרת בתורה השכם וערב. השם לא פראייר יש שכר ועונש. " אם בחקתי תלכו..." אומרת הפרשה: "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה... ואכלתם לשבע". יצרתם איכות חיים. יסדתם חברה שטוב לחיות בה. אך אם לא! גרמתם לעצמכם תוצאות חרות אסון! " הפקדתי עליכם בהלה... מחלות ורעב...שברתי את-גאון עזכם... והבאתי עליכם חרב נוקמת... ואתכם אזרה בגוים... והיתה ארצכם שממה". " וכשלו איש- באחיו... או- אז יכנע לבבם הערל ואז- ירצו את-עונם..." רק אחרי האסון הנוראה תעלה שארית הפלטה. " וזכרתי להם ברית ראשונים".
 
למעלה