פרקים מתוך יומן -חלק א'
סיפור בהמשכים מבוסס על מקרה שחלק ממנו דמיוני וחלק ממנו מציאות. ------------------------------------------------------------------- זה קרה לי ביום רביעי אחד בין ראש השנה יום כיפור, זה קורה בין החגים כל הסיפורים האלו.פשוט ירדתי מהקומה הרביעית בדירה המשותפת בה גרים אני וחברתי כבר שנה. הלכתי עם דלי הזבל בכדי לזרוק אותו לפח המשותף.הפח היה מלא בכל מיני דברים שנשארו מהמסיבה של אתמול. בין ערימות הזבל שממש פיצצו את הפח נתקלתי בחבילה חומה עטופה מונחת, קצת קרועה. היה עליה בול תלוש. כתובת לועזית המציינת מקום בארה"ב. הסקרנות שלי לא ידעה גבול. לקחתי את המעטפה, אחרי שזרקתי ת´דלי זבל, נכנסתי לדירה ופתחתי אותה.היו שם שתי מחברות פשוטות, מנייר גס כזה, פתחתי את הראשונה, היא הייתה מלאה בכתב יד, גם השנייה הייתה כמוה. עוד יותר סיקרן אותי. התחלתי לקרוא: יום ראשון 2 בינואר 2005 אולי בעוד חודש, אולי בעוד שנה אולי בעוד מאה שנה, ימצאו את מה שאני כותב.אולי אפילו זה ימצא את הדרך לחוץ לארץ או למקום אחר בארץ. אני כותב את היומן הזה בחיפה על אודות סיפור החיים שלי במהלך החודשים שעברו ממאי שעבר עד עכשיו. אני נמצא לפני מהלך מאוד מכריע בחיים שלי. בכל אופן אני לא אציין את השם שלי ולא את השם שלה. אני כותב את היומן הזה כדי לציין דברים שמפריעים ומקשים ואפילו גורמים לי להיות מדוכא. אני רוצה לנסות להתמודד איתם.כי יש בה דברים שמפריעים את המנוחה שלי. יש בה (במי שאני מדבר) דברים בלתי נסבלים, בצד דברים נסבלים. אני בן 29, נולדתי באשקלון למשפחה מעדות המזרח. מגדיר את עצמי דתי. אני בן למשפחה בת 3 ילדים ושני הורים כמובן. למדתי בכפר בתיה ובמכון וינגייט (התעמלות, הוראת ספורט).היה לי ניסיון מועט במערכת יחסים עם בנות המין השני. לפני שנה התחלתי לעבוד ברמת גן בבית אבות, .בתור מדריך פעילויות ספורט, עבדתי שם תחת המנהל לפקוביץ שהיה מנהל קשוח ובעל קפריזות שונות ומשונות. אבל הסתדרתי (עד שפוטרתי לפני חודשיים) עד חודש מאי שבו הכרתי את זו שאני רוצה לעסוק בה יצאתי פה ושם עם בחורות, אבל כנראה שלא הלך לי ולא הלך להן.כך זה נמשך מחודש ינואר עד חודש מאי. אני לא יודע אם אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, אני ממש לא יודע וגם אני מתלבט לגבי זה. אבל אני שומר על שידרה ויציבות. אגב, אני כותב את היומן באוטובוס שמוליך משכונה אחת למרכז העיר.בחוץ קר וגשום ואני כאן עם המעיל העט והמחברת. את זו שאני איתה עכשיו, זו שמשפיעה כל כך על החיים שלי, הכרתי בראשון למאי דרך אתר קופידון באינטרנט. –הדייט הראשון היה בקפה נוגה ברמת גן. אבל לפני כן הייתה שיחה של טלפון, שיחה מאוד ארוכה ומעניינת יש לומר. היא גם למדה בבר אילן, גיאוגרפיה. במקור היא מרחובות. בחורה מסורתית בת למשפחה בורגנית מדרום אפריקה.הייתה גרה בשכירות בקרית טבעון, שם עבדה בסמינר אורנים. כי שם גם עבדה. היא שלחה תמונה לאי מייל שלי. התמונה הציגה אותה לא מחמיא. נראתה מלאה, פנים מלאות עיניים צרות שיער מקורזל. כאילו ניפחו אותה במשאבת בלונים. בהתחלה חשבתי לוותר, אמרתי לה שזה לא מה שאני בעיקרון מחפש. היא אמרה שאם אני מחפש קנקנים אחרים אז שיהיה לי בהצלחה. בכל זאת החלטתי להיפגש איתה. לא תליתי בזה הרבה תקוות. אבל אמרתי שחצי שעה זה יהיה נורמלי.מה כבר אני אפסיד. ראיתי אותה ליד קפה נוגה. במציאות היא נראתה קצת יותר טוב מהתמונה. אבל עדיין אני אומר לעצמי "מה אני עושה איתה, היא בכלל לא יפה". אבל לפעמים בחיוך שלה היא בהחלט נראית לי, אז גם העיניים מחייכות ואני אשים את הכסף שלי על האהבה איתה. אבל בכל זאת אני אתאר אותה: היא קצת מלאה, בהחלט לא רזה, אבל לא שמנה באופן ניכר. הפנים שלה מאוד מלאות, מבנה הגולגולת רחב מאוד, לחיים גדולות פנים רחבות, מצח גבוה, עיניים חומות בולטות כאילו דחפו אותם החוצה, אף בולבוס כזה ארוך, סנטר כפול ונסוג.שפה תחתונה בולטת. שיער מקורזל מתולתל משוך אחורה –שיער שחור. אף פעם לא הייתי שלם לגבי המראה שלה תראה יומן. אם האופי שלה היה בסדר, אז לא היה אכפת לי מהקטע שציינתי שם. אבל מה שקורה הוא שהאופי הוא שיקבע. אבל את האופי גיליתי רק לאחר כמה חודשים ואז כבר לא יודע. אני אוהב אותה למרות הכל". הפסקתי לקרוא את הקטע הזה, אמרתי לעצמי שלפי הקטע אולי הבחור "נפל". לא מספיק שלקח אחת שלא נראית טוב, וגם מבפנים לא נראית טוב. אז מה זה שווה. הסתכלתי בתמונה שלי עם החברה שלי, ואמרתי –לפחות במראה לא טעיתי, בחרתי בחורה יפה. אמנם יש לה קריזות לפעמים, אבל היא ואני מסתדרים טוב. המשכתי לקרוא: "הפגישה הראשונה בינינו הייתה פגישה טובה ומעניינת, נפגשנו לשעה אבל נשארנו שעתיים, אהבתי את החיוך שלה מאוד מאוד. בסיום הפגישה היא אמרה לי "אני יכולה להיות הכי אמיתית שבעולם ולומר שאני רוצה להיפגש שוב" אמרתי לה שכן, היה בי ספק אבל הוא נדחק אחורה. היא בהחלט הייתה בחורה מעניינת. נפגשתי איתה פעם שנייה ביום שני, נפגשנו בחוף דור, טיילנו קצת בחוף והיא אמרה : "אני רוצה לצאת עם בחור שלא ישנה אותי מבחינה דתית, אני לא רוצה לשים כיסוי ראש. אני לא רוצה להשתנות כפי שאני" הסתבר לי גם שהיא הייתה חילונית לזמן מה ואחר כך חזרה אל הדת בדרך כל שהיא, בעקבות ביקור אצל חברה שלה שהתחתנה עם בחור ישיבה.יותר מאוחר בפגישות הבאות הבנתי שהיא אוחזת בדעות פמיניסטיות כלשהן וגם יש לה דעות (כמעט) על כל דבר, אבל אז לא נפל האסימון. הייתה גם פגישה שלישית ביום חמישי של אותו שבוע, נפגשנו אצל זוג חברים שלה, הייתה לאחד מהם יומולדת. לא ידוע, אבל אחרי פגישה שלישית זו היה לי ספק לגבי המשך הקשר. היא הרגישה את זה ושאלה אותי ביום למחרת אם אני רוצה להמשיך להיות איתה, אז אמרתי שעדיין מוקדם לדעת אם אני מפסיק את הקשר איתה או לא . אבל גם אם ניפרד אז נשמור על קשר כלשהוא. בכל אופן לא היא זו שהיו לה ספקות לגבי הקשר. בפגישה הרביעית היו לי קצת חששות. אבל כשהיא הופיעה ברמת גן ובאה מכיוון תחנת הרכבת עם חיוך מאוד גדול, מיד נדלקתי ונוצר קליק כלשהוא. החזקנו ידיים ודיברנו וזרמנו, זה היה כיף. אחר כך עשיתי אצלה את ל"ג בעומר,עשינו קומזיץ וישנתי אצלה בדירה..." ואללה ! אצל החברה שלו זה התבטא בזה שהיא לא רוצה לשים כיסוי ראש ואילו אצל חברה שלי זה קצת מעבר לזה, חשבתי. היא – החברה שלי גם הייתה חילונית אבל המשיכה והקצינה. וכשהתחלנו לצאת היא אמרה לי שחוץ מהדלקת נרות שבת היא לא עושה כלום ולא מאמינה בכלום, ואני שהייתי עם רגל אחת בחילוניות קצת הסכמתי איתה והנה אנחנו כאן.
סיפור בהמשכים מבוסס על מקרה שחלק ממנו דמיוני וחלק ממנו מציאות. ------------------------------------------------------------------- זה קרה לי ביום רביעי אחד בין ראש השנה יום כיפור, זה קורה בין החגים כל הסיפורים האלו.פשוט ירדתי מהקומה הרביעית בדירה המשותפת בה גרים אני וחברתי כבר שנה. הלכתי עם דלי הזבל בכדי לזרוק אותו לפח המשותף.הפח היה מלא בכל מיני דברים שנשארו מהמסיבה של אתמול. בין ערימות הזבל שממש פיצצו את הפח נתקלתי בחבילה חומה עטופה מונחת, קצת קרועה. היה עליה בול תלוש. כתובת לועזית המציינת מקום בארה"ב. הסקרנות שלי לא ידעה גבול. לקחתי את המעטפה, אחרי שזרקתי ת´דלי זבל, נכנסתי לדירה ופתחתי אותה.היו שם שתי מחברות פשוטות, מנייר גס כזה, פתחתי את הראשונה, היא הייתה מלאה בכתב יד, גם השנייה הייתה כמוה. עוד יותר סיקרן אותי. התחלתי לקרוא: יום ראשון 2 בינואר 2005 אולי בעוד חודש, אולי בעוד שנה אולי בעוד מאה שנה, ימצאו את מה שאני כותב.אולי אפילו זה ימצא את הדרך לחוץ לארץ או למקום אחר בארץ. אני כותב את היומן הזה בחיפה על אודות סיפור החיים שלי במהלך החודשים שעברו ממאי שעבר עד עכשיו. אני נמצא לפני מהלך מאוד מכריע בחיים שלי. בכל אופן אני לא אציין את השם שלי ולא את השם שלה. אני כותב את היומן הזה כדי לציין דברים שמפריעים ומקשים ואפילו גורמים לי להיות מדוכא. אני רוצה לנסות להתמודד איתם.כי יש בה דברים שמפריעים את המנוחה שלי. יש בה (במי שאני מדבר) דברים בלתי נסבלים, בצד דברים נסבלים. אני בן 29, נולדתי באשקלון למשפחה מעדות המזרח. מגדיר את עצמי דתי. אני בן למשפחה בת 3 ילדים ושני הורים כמובן. למדתי בכפר בתיה ובמכון וינגייט (התעמלות, הוראת ספורט).היה לי ניסיון מועט במערכת יחסים עם בנות המין השני. לפני שנה התחלתי לעבוד ברמת גן בבית אבות, .בתור מדריך פעילויות ספורט, עבדתי שם תחת המנהל לפקוביץ שהיה מנהל קשוח ובעל קפריזות שונות ומשונות. אבל הסתדרתי (עד שפוטרתי לפני חודשיים) עד חודש מאי שבו הכרתי את זו שאני רוצה לעסוק בה יצאתי פה ושם עם בחורות, אבל כנראה שלא הלך לי ולא הלך להן.כך זה נמשך מחודש ינואר עד חודש מאי. אני לא יודע אם אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, אני ממש לא יודע וגם אני מתלבט לגבי זה. אבל אני שומר על שידרה ויציבות. אגב, אני כותב את היומן באוטובוס שמוליך משכונה אחת למרכז העיר.בחוץ קר וגשום ואני כאן עם המעיל העט והמחברת. את זו שאני איתה עכשיו, זו שמשפיעה כל כך על החיים שלי, הכרתי בראשון למאי דרך אתר קופידון באינטרנט. –הדייט הראשון היה בקפה נוגה ברמת גן. אבל לפני כן הייתה שיחה של טלפון, שיחה מאוד ארוכה ומעניינת יש לומר. היא גם למדה בבר אילן, גיאוגרפיה. במקור היא מרחובות. בחורה מסורתית בת למשפחה בורגנית מדרום אפריקה.הייתה גרה בשכירות בקרית טבעון, שם עבדה בסמינר אורנים. כי שם גם עבדה. היא שלחה תמונה לאי מייל שלי. התמונה הציגה אותה לא מחמיא. נראתה מלאה, פנים מלאות עיניים צרות שיער מקורזל. כאילו ניפחו אותה במשאבת בלונים. בהתחלה חשבתי לוותר, אמרתי לה שזה לא מה שאני בעיקרון מחפש. היא אמרה שאם אני מחפש קנקנים אחרים אז שיהיה לי בהצלחה. בכל זאת החלטתי להיפגש איתה. לא תליתי בזה הרבה תקוות. אבל אמרתי שחצי שעה זה יהיה נורמלי.מה כבר אני אפסיד. ראיתי אותה ליד קפה נוגה. במציאות היא נראתה קצת יותר טוב מהתמונה. אבל עדיין אני אומר לעצמי "מה אני עושה איתה, היא בכלל לא יפה". אבל לפעמים בחיוך שלה היא בהחלט נראית לי, אז גם העיניים מחייכות ואני אשים את הכסף שלי על האהבה איתה. אבל בכל זאת אני אתאר אותה: היא קצת מלאה, בהחלט לא רזה, אבל לא שמנה באופן ניכר. הפנים שלה מאוד מלאות, מבנה הגולגולת רחב מאוד, לחיים גדולות פנים רחבות, מצח גבוה, עיניים חומות בולטות כאילו דחפו אותם החוצה, אף בולבוס כזה ארוך, סנטר כפול ונסוג.שפה תחתונה בולטת. שיער מקורזל מתולתל משוך אחורה –שיער שחור. אף פעם לא הייתי שלם לגבי המראה שלה תראה יומן. אם האופי שלה היה בסדר, אז לא היה אכפת לי מהקטע שציינתי שם. אבל מה שקורה הוא שהאופי הוא שיקבע. אבל את האופי גיליתי רק לאחר כמה חודשים ואז כבר לא יודע. אני אוהב אותה למרות הכל". הפסקתי לקרוא את הקטע הזה, אמרתי לעצמי שלפי הקטע אולי הבחור "נפל". לא מספיק שלקח אחת שלא נראית טוב, וגם מבפנים לא נראית טוב. אז מה זה שווה. הסתכלתי בתמונה שלי עם החברה שלי, ואמרתי –לפחות במראה לא טעיתי, בחרתי בחורה יפה. אמנם יש לה קריזות לפעמים, אבל היא ואני מסתדרים טוב. המשכתי לקרוא: "הפגישה הראשונה בינינו הייתה פגישה טובה ומעניינת, נפגשנו לשעה אבל נשארנו שעתיים, אהבתי את החיוך שלה מאוד מאוד. בסיום הפגישה היא אמרה לי "אני יכולה להיות הכי אמיתית שבעולם ולומר שאני רוצה להיפגש שוב" אמרתי לה שכן, היה בי ספק אבל הוא נדחק אחורה. היא בהחלט הייתה בחורה מעניינת. נפגשתי איתה פעם שנייה ביום שני, נפגשנו בחוף דור, טיילנו קצת בחוף והיא אמרה : "אני רוצה לצאת עם בחור שלא ישנה אותי מבחינה דתית, אני לא רוצה לשים כיסוי ראש. אני לא רוצה להשתנות כפי שאני" הסתבר לי גם שהיא הייתה חילונית לזמן מה ואחר כך חזרה אל הדת בדרך כל שהיא, בעקבות ביקור אצל חברה שלה שהתחתנה עם בחור ישיבה.יותר מאוחר בפגישות הבאות הבנתי שהיא אוחזת בדעות פמיניסטיות כלשהן וגם יש לה דעות (כמעט) על כל דבר, אבל אז לא נפל האסימון. הייתה גם פגישה שלישית ביום חמישי של אותו שבוע, נפגשנו אצל זוג חברים שלה, הייתה לאחד מהם יומולדת. לא ידוע, אבל אחרי פגישה שלישית זו היה לי ספק לגבי המשך הקשר. היא הרגישה את זה ושאלה אותי ביום למחרת אם אני רוצה להמשיך להיות איתה, אז אמרתי שעדיין מוקדם לדעת אם אני מפסיק את הקשר איתה או לא . אבל גם אם ניפרד אז נשמור על קשר כלשהוא. בכל אופן לא היא זו שהיו לה ספקות לגבי הקשר. בפגישה הרביעית היו לי קצת חששות. אבל כשהיא הופיעה ברמת גן ובאה מכיוון תחנת הרכבת עם חיוך מאוד גדול, מיד נדלקתי ונוצר קליק כלשהוא. החזקנו ידיים ודיברנו וזרמנו, זה היה כיף. אחר כך עשיתי אצלה את ל"ג בעומר,עשינו קומזיץ וישנתי אצלה בדירה..." ואללה ! אצל החברה שלו זה התבטא בזה שהיא לא רוצה לשים כיסוי ראש ואילו אצל חברה שלי זה קצת מעבר לזה, חשבתי. היא – החברה שלי גם הייתה חילונית אבל המשיכה והקצינה. וכשהתחלנו לצאת היא אמרה לי שחוץ מהדלקת נרות שבת היא לא עושה כלום ולא מאמינה בכלום, ואני שהייתי עם רגל אחת בחילוניות קצת הסכמתי איתה והנה אנחנו כאן.