בהודעות- שלומית בונה סוכה ../images/Emo98.gif
קונור נדה בראשה ופלטה אנחה. היא הייתה כמעט בטוחה שסיריוס מתכנן משהו, והייתה מוכנה להמר על כל אוסף קלפי צפרדעי השוקולד שלה שזה לא משהו טוב, ובטח שלא חוקי במיוחד. "קרה משהו?" קולו של צ'ארלי גרם לה להרים את ראשה ולחייך. "הכל בסדר. באמת. אני שמחה לראות שהתעוררת." צ'ארלי צחק במבוכה. "אני, הומ... בכל מקרה, איך את מרגישה?" קונור משכה בכתפיה. "אני רק שמחה שכולם בסדר בסופו של דבר. זה הכל." צ'ארלי הינהן, מבט עגמומי על פניו. "אני חייב להגיד לך, קו. את צריכה להתחיל לבחור את החברה שאת מסתובבת בה יותר טוב. כלומר, בחייך. הקונדסאים? אין להם גבולות. יכולנו להיפגע. יכולת להיהרג. לא ראיתי שאכפת לבלק במיוחד." קונור הרימה גבה. "אויש, צ'ארלי. תפסיק להיות כזו אימא דאגנית. לופין – רמוס היה יכול למות אם לא היינו מגיעים בזמן. וחוץ מזה, סיריוס דאג לכולנו. אלוהים, אני לא מאמינה שאני מברברת ככה. אני מאחרת, חייבת לרוץ. ביי!" קונור לקחה עוד ביס מהטוסט שלה כאשר הפתק נשמט מבין אצבעותיה. היא לא שמה לב וחטפה את תיקה במהירות. "נדבר אחר כך, צ'ארלי!" *** השעה הייתה שבע כשקונור נזכרה שאינה יודעת את הדרך למגדל גריפינדור. היא ביקרה שם פעם, אבל ליליאן אוונס הייתה תלמידה קפדנית ודרשה ממנה לעצום עיניים משך כל ההליכה. קונור הייתה מוכנה להתערב על כך שסואלן הציצה כל הדרך, אבל לרוע מזלה, היא יצאה מחדר המועדון מבלי לשאול אותה. השעה הייתה מאוחרת מדי וקונור ידעה שאם תחזור לחדר המועדון היא תאחר, מה גם שבשעות כאלו בדיוק, היתה לסואלן את הנטיה להיכנס למקלחת ולנעול את עצמה בפנים למשך שעות. היא טענה תמיד שהאדים פותחים את הנקבוביות שלה ועושים לה עור נהדר, אבל קונור טענה שאלה שטויות במיץ ובכלל, "כל האדים של החומרים האלה דופקים לך ת'מוח." היא תמיד הייתה חוטפת בקטעים הללו, ולכן סיגלה לעצמה בשלב מסוים את המנהג לשתוק ולחייך. "הו, לעזאזל. הטירה לא יכולה להיות כזו גדולה, נכון?" היא שאלה את עצמה במרירות. אחרי הכל, היא זכרה כמה גרמי מדרגות בדרך לשם ו-ובכן, זו בטח לא הייתה דרך כל כך מסובכת. כשההחלטה הנחושה למצוא את המקום מתבשלת בליבה, קונור זקפה את ראשה והחלה לחפש את חדר המועדון של גריפינדור. כשרגלה נתקעה בפעם השלישית במדרגה נעלמת קונור חשה שהעניין באמת מתחיל להטריד אותה. היא ניסתה את כל קיצורי הדרך שהכירה, שאלה שני תלמידים אם הם יודעים היכן חדר המועדון של גריפינדור והעלימה עצמה בחן מהאזור כאשר גילתה שהם סלית'רינים. קונור חילצה את רגלה בזעם מהמדרגה ונשפה קצוות שיער טורדנית מעיניה. "צרה ומארה על ראשיהם של מתכנני הטירה הארורה הזאת-" "הו, הלכת לאיבוד, מה?" קולו של סיריוס, מבודח להחריד, גרם לה להרים את מבטה. היא הביטה בו בתסכול. "לא, לא הלכתי לאיבוד. אני פשוט... הומ..." היא ניסתה למצוא תירוץ משכנע לעובדה שהייתה תקועה, עד לפני אותו רגע, במדרגה נעלמת ונראתה כאילו היא עומדת לצרוח. היא תהתה כיצד הוא תמיד צץ שם, יודעלחלוטין היכן היא נמצאת גם כאשר המיקום הוא חור קטן בשום מקום. "הו. אני מניח שאת סתם... מטיילת לך. חצי טירה מחדר המועדון של הבית שלך." קונור הבחינה, כשהושיט לה את ידו והם החלו לצעוד, שעל אף הנימה המבודחת שבקולו, גופו היה נוקשה בצורה מוזרה, במיוחד לאור הדרך הרפויה והנינוחה שבה נהג להחזיק את עצמו בדרך-כלל. "הוא ניסה... ובכן," קונור נעצרה על מקומה. "אני כבר ילדה גדולה, סיריוס. אני יודעת לקשור את השרוכים שלי לבד ואפילו לצחצח שיניים בלי להחנק. אני מאמינה שאני יכולה להתמודד עם איזה סלית'רני מגודל. בהחלט." "אני מצטער." החיוך חזר לפניו. "אז למה ביקשת שאגיע ל... הומ... לכאן?" היא העבירה יד בשיערה וחייכה. "אנחנו צריכים לדבר. בואי, ג'יימס, פיטר ורמוס מחכים לנו." הוא לקח את ידה בידו והוליך אותה דרך גובלן שקונור חשבה למוצק ביותר בשניה לפני שעברו דרכו. "אתה לא חושב שיפריעו לנו?" "אני מכיר את המקום המושלם." קונור הרימה גבה. "אתה לא תספר לי, נכון?" שאלה בערמומיות. "את תראי." "דרך אגב, הייתי קרובה לחדר המועדון של גריפינדור?" סיריוס השפיל את מבטו. קונור שלפה את שרביטה. "די, די, כן! היית קרובה מאוד. אנחנו בצד השני של הטירה." *** כשסיריוס פתח את הדלת לפניה, ראשיהם השפופים של ג'יימס ופיטר נגלו לפניה. סיריוס אמר לה לעמוד בשקט בזמן שהסתובב שלוש פעמים, ואמר לה לשתוק כאשר התגלגלה על הרצפה בצחוק. "וואו. מה זה המקום הזה?" שאלה בהתלהבות כאשר נכנסו פנימה. "זה, קונור, חדר הנחיצות." רמוס לופין, חיוור ועגמומי מעט, פינה לה מקום והיא התיישבה לצידו, כאשר סיריוס ישב לידה. "את מבינה שאנו סומכים עלייך כל כך עד שהחלטנו לגלות את המיקום הסודי של חדר המפקדה שלנו, כן?" שאל פיטר ברצינות תהומית. "ואם תגלי אותו אי פעם למישהו, נצטרך להרוג אותך." ג'יימס צחק מבדיחתו שלו, אבל רמוס הכה אותו על ראשו. "אמרתם שזה חשוב." ציינה קונור כאשר היא מתנועעת בחוסר נוחות. 'אוך, הלוואי שהייתה פה כרית נוספת' חשבה בהתמרמרות. הכרית הירוקה שנחתה על ראשה משום מקום הייתה מענה הולם. "וואו. החדר הזה באמת מדהים." אמרה בכנות, מלטפת את המקום הכואב. "אני אספר לך עליו בהזדמנות," אמר סיריוס. "עכשיו, חיוני שתקשיבי לנו." קונור רכנה קדימה. "אני יודע שכל מה שקרה בנוקטורן עדיין מאוד מעורפל, אבל הדברים הולכים להעשות הרבה הרבה יותר גרועים. נודע לי, ולא נפרט עכשיו איך כי זה לא ממש משנה ("ולא ממש חוקי," הוסיף פיטר) שאוכלי המוות האלה, מי שלא יהיו, הם כוח מסוכן. דמבלדור לא פירט בדיוק, אבל הוא אמר שהם מסוכנים. מאוד." רמוס הפסיק לרגע את דיבורו, ולקח נשימה עמוקה. קונור חשקה את לסתה. "מה אתם מציאים לעשות?" שאלה. "אני חושב שצריך להילחם." אמר ג'יימס. "כולנו חושבים. לכן קראנו לך לפה. לא נוכל לעשות זאת לבד, את מבינה. חרף כל הכישרון והאומץ שיש לנו." קונור הרימה גבה. "אנחנו צריכים עזרה בהקמת צבא." קיצר זאת פיטר. "צבא? אתם, אתם לא יכולים להיות רציניים. כלומר, מה עם משרד הקסמים?" "משרד הקסמים הוא חסר יכולת וטריטין היא בדיחה בגלימת טקס." הפטיר רמוס בבוז. "קו, אנחנו כבר בשנה השביעית שלנו. זה עכשיו או לעולם לא. וזה חיוני." סיריוס הביט בה וקונור הנהנה. "אז מה התפקיד שלי בכוח?" שאלה בעליצות. ג'יימס וסיריוס החליפו מבטים מודאגים. קונור עיוותה את פניה בבוז. "רק אל תגידו לי שתכננתם שאהיה המזכירה שלכם או משהו. זה מאוד לא מכובד ואני גם מועדת לפורענות. אני אשפוך עליכם קפה רותח ומקולקל!" "לא תכננו שתהיי פקידה, קונור." קולו של סיריוס היה שקט ביותר. קונור הרימה גבה. "אז קלדנית, אולי?" שאלה. "את רייביניקלואית, נכון?" שאל פיטר. "כן," הנהנה קונור. "כלומר, למיטב ידיעתי. אני חושבת." היא צחקה. "אתם באמת נורא אפופי סודיות היום, מה?" "את לא גריפינדורית, מה שאומר שאת נייטרלית. כל בני הבתים יהיו מוכנים להתחבר איתך." קונור הרימה גבה. "אני חושבת שקצת קשה לקרוא לנו נייטרלים, בהתחשב בעובדה ששנה שעברה דילן מקפרפילד השתגע וקילל שני גריפינדורים וסלית'רנים במסגרת ויכוח על יוקרת בתים. בכלל, אנחנו אולי לא מראים זאת, אבל אנחנו בית גאה. אנחנו פשוט לא עושים כל כך הרבה רעש, בניגוד אליכם." "זה לא משנה. אם תרצי לחדור אל תוך שורות הסלית'רנים, תוכלי לעשות זאת, נכון?" שאל ג'יימס. "אל תלחץ עליה, קרניים." התריס סיריוס בקול נכאים. "אני פשוט מציין עובדה ברורה, רך-כף." סינן ג'יימס בזעם. "קונור," פנה אליה רמוס באדיבות. "אנחנו רוצים לשאול אותך אם תהיי מוכנה להיות מרגלת בעבור המסדר."
. פרק מקסים, ההרגשה שהרגישה קונור בסופו ממש תאמה את מה שאני מרגישה עכשיו, כל השמחה מתנדפת ויש לי מצברוח מדוכא, זה תמיד קורה לי בשעות האלה, שיש כזאת רוח קרירה ומתחילות להיות לי צמרמורות כאלה, סתם ככה, בא לי חיבוק
