פרדוקס האקסיות
אז עברו כבר חמש שנים. אתה חיי את חייך, גבעות וגאיות כמו כולם, רגעי שמחה ושפל. חיי חיים. פשוט. ואז, בלי ששמת לב, בלי שהבחנת שהוא מתקרב, מגיע התאריך.. אך אך... התאריך. הוא חרוט שם, על לוח ליבך, במסמר חלוד שאחזה יד של נער. נער שהיית. נער מאוהב. אז הוא הגיע. אוקיי. אתה מנסה לא לעשות עניין. תאריך פשוט. ואז אתה שם לב אליו בכל מקום. בשעון, בדף הבית, על פינה של פנקס, בחדשות, ברחוב, בהרצאה, בהופעה, ברמזור.. אתה לא יכול לברוח, כי עבור אותו נער חלוד, זה היום המיוחד בשנה - יום ההולדת שלה. אז כבר חמש שנים שהיא כבר לא. אולי היא נשואה, אולי היא סכרתית, אולי היא מנהלת סניף של רשת ביגוד מצליחה באילת, אולי חזרה בתשובה ושומרת שבת - אתה לא יודע. היא לא מדברת איתך. לא רוצה, לא מוכנה, לא בכלל. ניסית. כתבת מכתב. שלחת הודעה. התקשרת גם פעם. זה עבד. היא שלחה לך בחזרה - אתה קקה. הממ... אוקיי. והדפוס חוזר. עם נגה (שם בדוי), אז בתיכון. עם ניצן (בדוי), בשירות, ביחידה. עם מיכל (דוי) לפני שנה. כל אחת מהן הייתה החשובה ביותר. הקרובה ביותר. נפרדת. נפדרו ממך. נפרדתם יחד. מה זה משנה בכלל? היה ונגמר. ומה? מה מה? אתה לא אוהב אותה יותר? היא לא יקרה לך פתאום..? בטח יקרה. מפז יקרה. ועדיין, אפילו טלפון לא יכול להרים. אחת אחת, מדגם האקסיות מראה פרדוקס ברור. בעבר - האדם הקרוב אלייך בעולם, עצם זוגיותכם תורמת לשלום העולמי. בהווה - האדם הרחוק ממך בעולם, לא שלום ולא יער ביניכם. מה תאמרו?
אז עברו כבר חמש שנים. אתה חיי את חייך, גבעות וגאיות כמו כולם, רגעי שמחה ושפל. חיי חיים. פשוט. ואז, בלי ששמת לב, בלי שהבחנת שהוא מתקרב, מגיע התאריך.. אך אך... התאריך. הוא חרוט שם, על לוח ליבך, במסמר חלוד שאחזה יד של נער. נער שהיית. נער מאוהב. אז הוא הגיע. אוקיי. אתה מנסה לא לעשות עניין. תאריך פשוט. ואז אתה שם לב אליו בכל מקום. בשעון, בדף הבית, על פינה של פנקס, בחדשות, ברחוב, בהרצאה, בהופעה, ברמזור.. אתה לא יכול לברוח, כי עבור אותו נער חלוד, זה היום המיוחד בשנה - יום ההולדת שלה. אז כבר חמש שנים שהיא כבר לא. אולי היא נשואה, אולי היא סכרתית, אולי היא מנהלת סניף של רשת ביגוד מצליחה באילת, אולי חזרה בתשובה ושומרת שבת - אתה לא יודע. היא לא מדברת איתך. לא רוצה, לא מוכנה, לא בכלל. ניסית. כתבת מכתב. שלחת הודעה. התקשרת גם פעם. זה עבד. היא שלחה לך בחזרה - אתה קקה. הממ... אוקיי. והדפוס חוזר. עם נגה (שם בדוי), אז בתיכון. עם ניצן (בדוי), בשירות, ביחידה. עם מיכל (דוי) לפני שנה. כל אחת מהן הייתה החשובה ביותר. הקרובה ביותר. נפרדת. נפדרו ממך. נפרדתם יחד. מה זה משנה בכלל? היה ונגמר. ומה? מה מה? אתה לא אוהב אותה יותר? היא לא יקרה לך פתאום..? בטח יקרה. מפז יקרה. ועדיין, אפילו טלפון לא יכול להרים. אחת אחת, מדגם האקסיות מראה פרדוקס ברור. בעבר - האדם הקרוב אלייך בעולם, עצם זוגיותכם תורמת לשלום העולמי. בהווה - האדם הרחוק ממך בעולם, לא שלום ולא יער ביניכם. מה תאמרו?