פציעות
בחודש וחצי האחרונים הצלחתי להכניס את עצמי למשמעת של ספורט [5-7 פעמים בשבוע פעילות ספורטיבית של ספינינג או לחלופין ריצות, כשלפעמים מגוונת עם קיקבוקסיננג, עיצוב מדרגה, ג'ימסטיק ועוד] כבר מההתחלה התחלתי להרגיש כאב עמום בקרסול שהתעלמתי ממנו. חברים אמרו לי שכדאי לי להפסיק, כי אני רק עושה לעצמי נזק רציני יותר, אבל מה לעשות, ספינינג זו התמכרות- אז המשכתי בעומסים. לפני שלושה ימים הרופא איבחן שכנראה מדובר בשבר מאמץ, ואסר עלי, בתור התחלה, להתאמן במשך השבועיים הקרובים [הוא דיי האשים את הספינינג בהכל, ואמר שזה ספורט גרוע! אני לא אוהבת את הרופא הזה!!!]. לא התאמנתי כבר שלושה ימים, והגוף מאותת לי: "לכי, רוצי, רכבי!" מה עושים במצבים כאלה? האם מוכרת לכם תחושת חוסר האונים הזאת, שהגוף מבקש ודורש ספורט, הראש מתייסר על ההפסד, וההגיון מאותת חזק-חזק להפסיק ולנוח??? כולכם חוויתם מתישהו פציעות שעיכבו אתכם? ואיך בכלל חוזרים להתאמן אחרי הפסקה משמעותית שכזאת..???
בחודש וחצי האחרונים הצלחתי להכניס את עצמי למשמעת של ספורט [5-7 פעמים בשבוע פעילות ספורטיבית של ספינינג או לחלופין ריצות, כשלפעמים מגוונת עם קיקבוקסיננג, עיצוב מדרגה, ג'ימסטיק ועוד] כבר מההתחלה התחלתי להרגיש כאב עמום בקרסול שהתעלמתי ממנו. חברים אמרו לי שכדאי לי להפסיק, כי אני רק עושה לעצמי נזק רציני יותר, אבל מה לעשות, ספינינג זו התמכרות- אז המשכתי בעומסים. לפני שלושה ימים הרופא איבחן שכנראה מדובר בשבר מאמץ, ואסר עלי, בתור התחלה, להתאמן במשך השבועיים הקרובים [הוא דיי האשים את הספינינג בהכל, ואמר שזה ספורט גרוע! אני לא אוהבת את הרופא הזה!!!]. לא התאמנתי כבר שלושה ימים, והגוף מאותת לי: "לכי, רוצי, רכבי!" מה עושים במצבים כאלה? האם מוכרת לכם תחושת חוסר האונים הזאת, שהגוף מבקש ודורש ספורט, הראש מתייסר על ההפסד, וההגיון מאותת חזק-חזק להפסיק ולנוח??? כולכם חוויתם מתישהו פציעות שעיכבו אתכם? ואיך בכלל חוזרים להתאמן אחרי הפסקה משמעותית שכזאת..???