פעלתי נכון?

פעלתי נכון?

הבת שלי רצתה ללכת לחברה היום (היא בת 6). איך שאנחנו מגיעות לשם, רגע לפני שדופקות בדלת, היא מחליטה שהיא רוצה חבל קפיצה (להביא מהבית). אמרתי לה שאין לי חשק ללכת הביתה. היא התעקשה. אמרתי לה לשאול את החברה אם יש לה בבית, ואם בכלל בא לה לשחק (אמורות היו להגיע עוד בנות). היא (הבת שלי) אומרת לי: "תשאלי את" ואני אומרת: "את רוצה, תשאלי". בקיצור, היא לא רוצה, אני הייתי חסרת סבלנות ולא ניראה לי ללכת עד הבית (שאמנם לא רחוק, אבל בכל זאת נסיעה) ולהביא. אמרתי לה שחוזרים הביתה, למרות שהיא התרצתה לא להביא את החבל. עשיתי נכון? פשוט ניראה לי מיותר ומטופש שאני אלך להביא את החבל, והיא תישאר אצל החברה עד שאשוב.
 

LEATHER REBEL

New member
לי נראה שפעלת נכון

ילדים קטנים נוטים לשנות את דעתם דווקא ברגעים קריטיים. ככל שעולים בגיל תדירות העניין פוחתת. ככה זה אצל רוב האנשים בכל אופן. אבקש להדגיש: באמרי ש"ככה זה אצל רוב האנשים", אין בה לקבוע שמי שאצלו זה לא ככה הוא לא נורמלי. סתם ציינתי עובדה. כולי תקווה שהילדה לא נפגעה יותר מדי.
 

אביבקיץ

New member
אבל אם היא התרצתה לא להביא את החבל

מה הבעיה? היא התרצתה לא להביא את החבל, אז למה חזרתם הביתה?
 
למה לא נתת לה להשאר בלי החבל?

אני הייתי נותנת לה להשאר בלי החכל אצל החברה. למה צריך להעניש אותה על כך שרצתה את החבל, הרי היא ויתרה עליו? נראה לי כמו מאבק כוחות בינך לבין הילדה,
 

לורליי43

New member
גם אני לא מבינה למה חזרתם הביתה

מה שאני עושה אם יש כאלה בקשות (שאין לי אפשרות, יכולת או חשק למלא), מציבה שתי ברירות. הברירות הן כאלה שמראות לילד מה האפשרויות שלו מבחינת איך שאני רואה את זה. כשזה מוצב בצורה כזו- זה גם מסדר ומפשט לילד את הענין.
 
למעלה