נתחיל מהסוף
אני לא מתיימר לייצג אף אחד אחר בשום מקום. קשה לי להאמין שרוב אנשי השמאל פה בפורום הם בדעותי, שהרי אני שייך לשמאל הרדיקלי יותר, והרוב פה דווקא יותר מתונים (חוץ משי אור אלי, נדמה לי). אז הגענו להסכמה שאינתיפאדה זה התקוממות. התקדמנו. עכשיו, התקוממות לא חייבת לכלול בתוכה שימוש באלימות. ניתן להגדיר את תנועת זכויות האזרח של שנות השישים בארצות הברית כהתקוממות עממית נגד הממסד הלבן המדכא. להזכירך, הNAACP, אשר יצד את רוב מתנגדי הממסד הגזעני, היה ועודנו עוד ארגון אשר מתנגד לכל סוג של אלימות. מרתין לותר קינג, מנהיג ההתקוממות הגדול ביותר, היה פציפיסט, חסידו של גנדי, אשר גם הוא היה פציפיסט. אני חושב שהעם הפלסטיני היה צריך לנקוט באותה דרך בה נקט קינג נגד הממשל האמריקאי. אני תומך בהתקוממות הפלסטינית, אבל לא בצורתה הצבאית. אני חושב שזה עצוב שעם שלם מאמין שרק דרך אלימות הוא יוכל להשיג את עצמאותו, ואני חושב שאנחנו מאוד תורמים להבנה הזאת שלהם. אכן, מתאים לי לחסל את הטרור, אבל חומת מגן לא חסלה את הטרור, ושום מבצע צבאי לא יחסל את הטרור. בכלל, המילה חיסול לא מתאימה פה, מכיוון שטרור זה לא איזה תופעה שולית שצריך לחסל, אלא כרגע הוא משהו עממי שצריך לדכא. המילה לדכא יותר מתאימה במקרה הזה, מכיוון שהטרור נשען על המוטיבציה של הצעירים לבצע פיגועים. ללא המוטיבציה הזאת, אשר כבר נוכחנו לדעת שהיא לא הייתה קיימת בשנים 96-99 (ביבי אומר שזה הישג שלו, אבל זה תוצאה ישירה של הסכם אוסלו ומאמצאי ערפאת באותה תקופה למנוע את הטרור), פיגועי התאבדות לא יתקיימו, כי לא יהיה מי שיבצע אותם. מוטיבציה לא מחסלים, אלא מדכאים, וכך, על ידי דיכוי המוטיבציה, גם הטרור ידוכא. דיכוי הטרור יתרחש כאשר הפלסטינים יבינו שאנחנו מוכנים להתפשר, אנחנו מוכנים לעשות שלום ואנחנו מוכנים לתת להם לחיות כמו בני אדם נורמאליים, ולא כמו חיות בכלוב. נעשה את זה על ידי זה שנפרק התנחלויות, נצא מרצועת עזה, ונגיד באמת ובתמים שאנחנו מוכנים לעשות שלום. כמובן שזה קצת יותר מסובך מזה, אבל זה הקו הכללי. פעולות צבאיות לא מדכאות את הטרור, בדיוק כמו שהטרור לא מדכא פעולות צבאיות. אלימות גוררת אחריה אלימות, ולכן עצם הרעיון שבעזרת טנקים נדכא את הטרור הוא מגוחך.
