(יונית....)
New member
פסח? הנה לכם - צדקה תציל ממוות..
על כל דבר שקורה לי, יש לאבא שלי שיבדא לחיים ארוכים, סיפור עם מוסר השכל להעביר לי, או שבכלל כשאני אומרת ``אבא, ספר לי סיפור שיתאים למקרה X שאירע לי`` - הוא ישר שולף סיפור מרתק שמתאים לכך. ואני תמיד יוצאת מהסיפורים שלו מחודדת יותר לגבי כל דבר בחיי בפרטי ובחיים בכלל. וככה זה, נזכרתי בסיפור כי זה היה בדיוק לפני שנה, בפסח האחרון, יצאתי עם הילדים הקטנים שלי לעשות קניה לפני החג בסופר, קניתי כל מה שאני צריכה וכמובן בסופה הגעתי לקופאית, שהתחילה בחשבון ואף סיימה אותו. הילדים בנתיים ארזו הכל ושמו בעגלת הקניות. ואז כרטיס הויזה לא עובר, פשוט נתקע, מנסים שוב ולא הולך, הצעתי לתת צ`אק, כמי שקונה קבוע באותו מקום, לא חודש לא חודשיים שנים, ביקשתי מהמנהל שיקבל שק חד פעמי ממני, הוא טען שאינו יכול לקבל שקים, הבנתי זאת והצעתי שישאיר לי את העגלה עשרים דקות כפי שהיא ואני חוזרת כך אלך להוציא כסף מהבנק, אבל הוא התעקש שלו, ואף עשה טובה שהגיב לי. יכולתי לעזוב הכל מכתחילה ולצאת רק שהילדים לא הבינו, מבחינתם באותו רגע, משהו קורה, ואמא לא יכולה לקחת את עגלת הקניות, הם חשבו שפשוט לאמא לא מאשרים לקנות, הם לא היו ממש לידי ולכן זה מה שהיה משתמע מכל הבלאגן הזה. אמרתי תודה ויצאתי, הרגשתי רע - שוב בשביל הילדים. ואז הם שאלו אותי למה הוא לא נתן לי לקנות דברים, והסברתי להם בדיוק אחד לאחד מה שהיה. הילד שלי אמר רק דבר אחד ``שהמנהל צריך להתבייש``, וכן הילד שלי התחיל להזכיר לי את המעשים הטובים שהוא כילד קטן עושה לעומת האיש הגדול והרע, מבחינתו. תראו החג כמעט התקרב כלומר זה נעשה בערב חג, הייתי לחוצה, לא יכולתי להעזר באף בנאדם, לא היה ברשותי רכב, והילדים איתי, מצב לחוץ ולא נעים בכלל. באתי הביתה, ובכיתי כזה, היה לי רע, במצב הרוח שאפף אותי כל דבר רע רק השבית אותי, ודברים מהסוג הזה רק מחדדים בך את תחושת הלבד. ואז ניזכרתי שאבא שלי אלוף בלהרגיע, הלכתי אליו, וסיפרתי לו מה שקרה, דבר ראשון הוצאתי מהלב, שאלתי איך אני שנותנת לכל מי שרוצה ועוזרת קרה לי דבר מגעיל שכזה , אבל אבא ידע שרק סיפור שלו ירגיע אותי, לפני כן אמר לי ``דעי לך שכל מעשה טוב שתעשי זה יחזור אלי בתמורה ושאסור לי להתייאש- כלומר ``שלח לחמך על פני המים כי בבוא הימים תמצאנו`` ולדעתי זה ממש צודק, וכך ישבתי והקשבתי לסיפור עם מוסר השכל מאבא. וזה סיפור האגדה של אבא עם המוסר השכל - ``היו היה איש עני שחיי בקשיי יום, הוא חי עם אשתו וילדיו בבקתה קטנה ודלת אמצעים...אשתו של העני תמיד דאגה לתת לעניים מעט ממה שהיה לה, וזה לחם, אחרי שהיתה מפוררת את החיטה היבשה ששתלה בגינתה היתה מביאה מעט מהחיטה גם לציפורים. ראה זאת העני, וכעס, מה זה כעס צעק, ביקש ממנה להפסיק לעשות זאת ``איך את מביאה מהאוכל המעט שיש לנו לעניים? את לא רואה שאני עובד קשה למחייתינו`` כך הטיח בפניה. האשה נבהלה והבטיחה לא לעשות כך. היה הולך העני השקם בבוקר לעבודתו וחוזר בעת ערב. כל יום היה בודק ומוודא שאשתו לא ``מחלקת`` את פת הלחם היחידה שלהם. באחד הימים, בדרכו לעבודה, תקפו אותו שודדים, וביקשו ממנו את כספו, התחנן העני על חייו אך ללא הועיל, הם היכו אותו והיכו בלי רחמים. ואז הגיעה קבוצה גדולה של ציפורים שניקרו את עניהם של השודדים, עד אשר הצליח העני לקום על רגליו. שב העני הביתה כולו רועד, אשתו שאלה אותו , איך ומה קרה שהוא נראה כך שותת דם, וניגשה לאחות לו את פצעיו, אך הוא ביקש שתעזוב, ובעודו נסער שאל אותה. ``תגידי לי אשתי, מה את עשית? איזה מעשה טוב עשית היום?`` אבל האשה שתקה, פחדה לספר לו. רק אחרי שהבטיח שלא יכעס ולא יטיל את זעמו בה סיפרה לו שהיא ממשיכה לתת אוכל לעניים וחיטה לציפורים. ``אהה, השיב העני, עכשיו אני מבין ממה ניצלתי, ניצלתי, ממעשייך הטובים שאת ממשיכה לעשות עד היום``. ובכך הבין העני עד כמה נכון המשפט ``צדקה תציל ממוות``. וכל מי ששומר , כאשה מאמינה, מאוד חשוב לתת מעשר מכל מה שיש לכם , ובכלל למי שנזקק , גם אם אין בידכם אפשרות ממשית, ולו מעט - דעו לכם - צדקה תציל ממוות. גם את הנזקק וגם את המפריש. שלכם יונית
על כל דבר שקורה לי, יש לאבא שלי שיבדא לחיים ארוכים, סיפור עם מוסר השכל להעביר לי, או שבכלל כשאני אומרת ``אבא, ספר לי סיפור שיתאים למקרה X שאירע לי`` - הוא ישר שולף סיפור מרתק שמתאים לכך. ואני תמיד יוצאת מהסיפורים שלו מחודדת יותר לגבי כל דבר בחיי בפרטי ובחיים בכלל. וככה זה, נזכרתי בסיפור כי זה היה בדיוק לפני שנה, בפסח האחרון, יצאתי עם הילדים הקטנים שלי לעשות קניה לפני החג בסופר, קניתי כל מה שאני צריכה וכמובן בסופה הגעתי לקופאית, שהתחילה בחשבון ואף סיימה אותו. הילדים בנתיים ארזו הכל ושמו בעגלת הקניות. ואז כרטיס הויזה לא עובר, פשוט נתקע, מנסים שוב ולא הולך, הצעתי לתת צ`אק, כמי שקונה קבוע באותו מקום, לא חודש לא חודשיים שנים, ביקשתי מהמנהל שיקבל שק חד פעמי ממני, הוא טען שאינו יכול לקבל שקים, הבנתי זאת והצעתי שישאיר לי את העגלה עשרים דקות כפי שהיא ואני חוזרת כך אלך להוציא כסף מהבנק, אבל הוא התעקש שלו, ואף עשה טובה שהגיב לי. יכולתי לעזוב הכל מכתחילה ולצאת רק שהילדים לא הבינו, מבחינתם באותו רגע, משהו קורה, ואמא לא יכולה לקחת את עגלת הקניות, הם חשבו שפשוט לאמא לא מאשרים לקנות, הם לא היו ממש לידי ולכן זה מה שהיה משתמע מכל הבלאגן הזה. אמרתי תודה ויצאתי, הרגשתי רע - שוב בשביל הילדים. ואז הם שאלו אותי למה הוא לא נתן לי לקנות דברים, והסברתי להם בדיוק אחד לאחד מה שהיה. הילד שלי אמר רק דבר אחד ``שהמנהל צריך להתבייש``, וכן הילד שלי התחיל להזכיר לי את המעשים הטובים שהוא כילד קטן עושה לעומת האיש הגדול והרע, מבחינתו. תראו החג כמעט התקרב כלומר זה נעשה בערב חג, הייתי לחוצה, לא יכולתי להעזר באף בנאדם, לא היה ברשותי רכב, והילדים איתי, מצב לחוץ ולא נעים בכלל. באתי הביתה, ובכיתי כזה, היה לי רע, במצב הרוח שאפף אותי כל דבר רע רק השבית אותי, ודברים מהסוג הזה רק מחדדים בך את תחושת הלבד. ואז ניזכרתי שאבא שלי אלוף בלהרגיע, הלכתי אליו, וסיפרתי לו מה שקרה, דבר ראשון הוצאתי מהלב, שאלתי איך אני שנותנת לכל מי שרוצה ועוזרת קרה לי דבר מגעיל שכזה , אבל אבא ידע שרק סיפור שלו ירגיע אותי, לפני כן אמר לי ``דעי לך שכל מעשה טוב שתעשי זה יחזור אלי בתמורה ושאסור לי להתייאש- כלומר ``שלח לחמך על פני המים כי בבוא הימים תמצאנו`` ולדעתי זה ממש צודק, וכך ישבתי והקשבתי לסיפור עם מוסר השכל מאבא. וזה סיפור האגדה של אבא עם המוסר השכל - ``היו היה איש עני שחיי בקשיי יום, הוא חי עם אשתו וילדיו בבקתה קטנה ודלת אמצעים...אשתו של העני תמיד דאגה לתת לעניים מעט ממה שהיה לה, וזה לחם, אחרי שהיתה מפוררת את החיטה היבשה ששתלה בגינתה היתה מביאה מעט מהחיטה גם לציפורים. ראה זאת העני, וכעס, מה זה כעס צעק, ביקש ממנה להפסיק לעשות זאת ``איך את מביאה מהאוכל המעט שיש לנו לעניים? את לא רואה שאני עובד קשה למחייתינו`` כך הטיח בפניה. האשה נבהלה והבטיחה לא לעשות כך. היה הולך העני השקם בבוקר לעבודתו וחוזר בעת ערב. כל יום היה בודק ומוודא שאשתו לא ``מחלקת`` את פת הלחם היחידה שלהם. באחד הימים, בדרכו לעבודה, תקפו אותו שודדים, וביקשו ממנו את כספו, התחנן העני על חייו אך ללא הועיל, הם היכו אותו והיכו בלי רחמים. ואז הגיעה קבוצה גדולה של ציפורים שניקרו את עניהם של השודדים, עד אשר הצליח העני לקום על רגליו. שב העני הביתה כולו רועד, אשתו שאלה אותו , איך ומה קרה שהוא נראה כך שותת דם, וניגשה לאחות לו את פצעיו, אך הוא ביקש שתעזוב, ובעודו נסער שאל אותה. ``תגידי לי אשתי, מה את עשית? איזה מעשה טוב עשית היום?`` אבל האשה שתקה, פחדה לספר לו. רק אחרי שהבטיח שלא יכעס ולא יטיל את זעמו בה סיפרה לו שהיא ממשיכה לתת אוכל לעניים וחיטה לציפורים. ``אהה, השיב העני, עכשיו אני מבין ממה ניצלתי, ניצלתי, ממעשייך הטובים שאת ממשיכה לעשות עד היום``. ובכך הבין העני עד כמה נכון המשפט ``צדקה תציל ממוות``. וכל מי ששומר , כאשה מאמינה, מאוד חשוב לתת מעשר מכל מה שיש לכם , ובכלל למי שנזקק , גם אם אין בידכם אפשרות ממשית, ולו מעט - דעו לכם - צדקה תציל ממוות. גם את הנזקק וגם את המפריש. שלכם יונית