פיק קצר - כוונות

אלעד27

New member
פיק קצר - כוונות ../images/Emo18.gif

פיק שכתבתי לפני כמה זמן בעקבות רעיון הזוי ומוזר ביותר שעלה לי בראש. אל תנסו למצוא פואנטה בפיק או מסרים סמויים, הוא נועד כדי לשעשע (אותי הוא שיעשע לפחות
). יכול להיות שחלק מהדמויות יהיו טיפ-טיפה OOC, אבל סלחו לי וקחו את הפיק הזה כמשהו מבדר ולא יותר מזה. תגובות קוטלות בטוח יהיו.
פרטים: שם: כוונות. פאנדום: הארי פוטר קרוס המומינים. תקופה: סוף השנה השביעית של הארי רון והרמיוני. שיפ: אין. דירוג: PG עד PG-13 (
) טיזר: לפני דורות רבים משפחת מומין המרושעת הטילה לחש על כדור הארץ. לחש זה נתן להם את היכולת להיות על כדור הארץ ככל שיחפצו ולהגשים את חזונם הנורא, לפיו הם ישלטו על כדור הארץ וישעבדו את כל אזרחיו. הערות: עדיף לקרוא בקובץ במצורף. קטעים שמסומנים בהדגשה מסמנים פלאשבקים מהעבר. אשמח לתגובות.
*מתכונן להיסקל
*
 

אלעד27

New member
הפיק בהודעות - חלק א'

"למה אתה מתכוון?" אמר הארי פוטר בקול מוזר. "למה אתה מתכוון כשאתה שואל למה אני מתכוון?" השיב לו רונאלד וויזלי בבלבול. "אני מתכוון בשאלתי למה אתה מתכוון." אמר הארי, מתקשה להבין את הבעיה של רון. "אבל מה זאת אומרת? למה אתה מתכוון כשאתה שואל למה אני מתכוון, כי אני הרי יודע למה אני מתכוון ואתה יודע למה אתה מתכוון, אז מה הבעיה?" "העניין הוא שאתה מבין למה אתה מתכוון, אני מבין למה אני מתכוון, אבל אני לא מבין למה אתה מתכוון ואתה לא מבין למה אני מתכוון." "אתה יכול לחזור על זה?" ביקש רון, מקמט את מצחו. "אוך, רון," אמר הארי וגלגל את עיניו, "פשוט שכח מזה." הייתה זו שעת ערב מוקדמת. רון והארי ישבו בחדר המועדון של בית גריפינדור, מנסים לתכנן סוף סוף את התכנית עליה חלמו כמעט יממה שלמה ואולי אפילו אם יתמזל מזלם להוציאה לפועל. הם התיישבו מראש בפינה מרוחקת מכולם בחדר המועדון של גריפינדור על מנת שאף אחד לא ישמע אותם זוממים את נקמתם המיוחלת. "אבל אם אני לא אבין את זה, איך נוכל לתפוס את סנורקה?" התעקש רון ושכח להנמיך את קולו. "רון, שקט!" אמר הארי בבהלה, "אם מישהו פה ישמע על זה הוא ירוץ לספר למקגונגל ואז בחיים לא נצליח לצאת מפה היום!" רון עיקם את אפו הגדול. "טוב, בסדר," לחש. "אז עכשיו תגיד לי איך בדיוק נתפוס את סנורקה אם אני לא יודע למה אתה מתכוון ואתה לא יודע למה אתה מתכוון –" "אתה מתכוון, למה שאני מתכוון." "הא?" רון נראה מתוסכל. "הארי, יש לי הרגשה חזקה שאתה מנסה לבלבל אותי." הארי הניד בראשו כלא מאמין. "אבל רגע..." אמר פתאום רון והסתכל על הארי בצורה מוזרה, "אולי אתה מנסה באמת לבלבל אותי בכוונה, בשביל שלא נוכל לתפוס את סנורקה! אולי אתה בוגד!" - הוא פקח את עיניו לרווחה - "אולי...אולי... אולי אתה גרמת לכך שדמבלדור ישתף פעולה עם מאי הקטנה, אחרי הכל היא אולי בוגדת בנו, ואולי אתה גם גרמת לכך שהוא יכלא את כולנו פה בחדר המועדון וכך לא נוכל לתפוס לעולם את סנורקה ואת הלורד מומין אבא!" הארי הוא זה שנראה מבולבל הפעם. "למה אתה מתכוון?" "לא משנה," אמר רון ועיניו חזרו למרווח הפתיחה הרגיל שלהן. "נסחפתי קצת." הארי הסתכל באופן פרנואידי לצדדים ובדק שאף אחד לא מצותת להם. "אז בכל אופן," הוא לחש, "אולי סוף סוף תסביר לי את התכנית שלך? אם נמשוך כך את הזמן, לעולם, אבל לעולם, לא נצליח לנקום את מותה של הרמיוני." והוא נאנח. דמעותיו של רון החלו לרדת במורד פניו. "אתה צודק," הוא ייבב, "הגיע הזמן לפעול."
 

אלעד27

New member
הפיק בהודעות - חלק ב'

"הגיע הזמן!" צעק הארי, שרביטו מוכן לפעולה בידו. הלורד וולדמורט עמד בצידו השני של החדר הגדול במחלקת המיסתורין, חלקיקי שרביטו השבור נחים מפוזרים על הריצפה. "הנבואה הנוראה מכל תתרחש! הלורד וולדמורט ימות סוף סוף, ולעולם לא יקום שוב!" הארי הכין את שרביטו. רון והרמיוני ישבו בפינה, גפיהם קשורים ופיותיהם סגורים על ידי מטפחות; הם לא יכלו לזוז ולא לדבר, רק להיראות מפוחדים ומתוחים. "אין לך אומץ," גיחך וולדמורט, "תראה את עצמך; גם כשאני ללא שרביט אתה רועד מפחד!" "סתום את הפה שלך, חתיכת שרץ מכוער!" צעק הארי, ידו סוגרת על שרביטו באופן חזק למדי. "אבדה קדברה!" אור ירוק יצא מהשרביט בעל נוצת עוף החול וטס היישר לכיוונו של הלורד וולדמורט. הוא פגע בו. וולדמורט החל לצרוח, גופו החל לזהור. פרצופו החל לדעוך לאט לאט, להיעלם, יחד עם שארית גופו. וכך לאחר כמה שניות, הלורד וולדמורט האגדי הפך לערימת אפר קטנה, מול עיניו של הארי, רון והרמיוני. "הו, הארי!" צעקה הרמיוני להארי וחיבקה אותו ברגע ששחרר אותה ואת רון. "אני כל כך גאה בך..." "גם אני," אמר רון בהתרגשות. דמעות על פניו. "הארי, אתה כה אמיץ, גיבור וצדיק!" הארי חייך חיוך רחב ושלושת החברים הטובים פנו לצאת מהחדר האגדי. הם יצאו בלי להבחין כי ערימת האפר הקטנה שהשאירו מאחוריהם קיבלה צורה, וצבעה הפך ללבן. ממנה נוצר יצור שמן למדי, עם חוטם גדול; פיו היה בצידו השמאלי של פניו. הוא היה עירום לגמרי, חוץ ממגבעת שחורה על ראשו. הוא צחקק ברשעות. הארי, רון והרמיוני כבר היו בדרכם לשתות קפה חם ולחגוג את ניצחונו של הארי על הלורד וולדמורט. אבל משהו עצר בעדם, ותוך כמה שניות הם מצאו את עצמם באותו חדר שבו קודם עמדה ערמת האפר הקטנה. "אלוהים אדירים!" צעקה הרמיוני בפאניקה. "זהו לא אחר מאשר הלורד מומין אבא הנורא!" מומין אבא נראה מרוצה. "כבר שנים שאני מחכה להזדמנות בה וולדמורט הזה ימות, ואני אוכל להשתלט על העולם!" "אני לא אתן לך!" צעק הארי בקול הירואי. "אבדה קדב –" מומין אבא השתמש בפיו ויצר משב רוח היישר לכיוונו של הארי. שרביטו של הארי עף מידו לפני שסיים להגיד את הלחש הקטלני. מומין אבא צחק בקול. "זו הייתה טעות מצידך לנסות להרוג אותי. אנו המומינים נשלוט על כולם! אני אשלוט בראש יחד עם הסגנית שלי מומין אמא, ועם שומרי הראש שלנו, סנורק וסנורקה!" הוא רץ אל הרמיוני ואחז בבבטנה; הוא הרים אותה גבוה ודאג שראשה יפגע בחוזקה בתיקרה הקשה. הרמיוני צרחה, אך לא עוד. מומין אבא עזב אותה והיא נפלה על הריצפה, ללא רוח חיים. "לאאאא!" צעק רון, הוא החל לבכות. "הרמיוני, אל תלכי! אני לא אוכל לקטוף חרובים לבד! אני זקוק לך!" "אתם קוטפים חרובים?" שאל הארי כלא מאמין. "בלעדי?!" "בערך." אמר רון. "למה אתה מתכוון?" "הא?"
 

אלעד27

New member
הפיק בהודעות - חלק ג'

וכך זה התחיל. לפני דורות רבים משפחת מומין המרושעת הטילה לחש על כדור הארץ. לחש זה נתן להם את היכולת להיות על כדור הארץ ככל שיחפצו ולהגשים את חזונם הנורא, לפיו הם ישלטו על כדור הארץ וישעבדו את כל אזרחיו. בעיה אחת הייתה קיימת בלחש מתוחכם זה; הוא היה יכול לפעול רק כאשר אדון האופל הנורא אשר בכדור הארץ ימות. רק אז הם יוכלו לממש את רצונם האכזרי. לא שזה היה כל כך פשוט: לקח להם הרבה זמן לחפש את הספרים, הלחשים והנוסחאות הנכונות על מנת להפיק את הכישוף. וגם אז, כשהם סוף סוף הצליחו, היה עליהם לחכות בסבלנות עד שהילד הטיפש ההוא עם המשקפיים יואיל בטובו להרוג את אדון האופל. ארבעים שנה הם חיכו. שנים שלמות הם ישבו בביתם, מנסים לחזור לאורח חיים נורמלי, מנסים להתעלם מההתרגשות והמתח שהרגו אותם מבפנים. מומין אבא קבע את דרגות השליטה בכדור הארץ: הוא יהיה בראש, מומין אמא תהיה הסגנית האכזרית שלו, מומין יהיה הנסיך המפונק. סנורקה תהיה שומרת הראש של מומין אבא וסנורק יהיה שומר הראש של מומין אמא. מאי הקטנה וסניף יורשו להיכנס לכדור הארץ, אך רק בתנאי שלא יבקשו דברים חצופים מדי. אך במרוצת הזמן, במשך הזמן הרב שהם חיכו, החלו להיווצר בעיות: מומין בא להוריו והודה בפניהם באמת הנוראה. "נמאס לי, אני לא רוצה לחכות יותר. אני חושב שכל העסק הזה הוא אכזרי מדי, וכן, אני יפה נפש." מומין אבא כעס. הוא קרא לסנורקה והורה לה לדאוג להיפטר ממומין. יום לאחר מכן סנורקה ומומין הלכו לביקור בים, ביקור שממנו מומין מעולם לא חזר. מקרה זה גרם למאי וסניף להפיק לקחים למקרה והם יחליטו למרוד כמו מומין. ובמקרה שלהם מרד כזה היה רלוונטי לגמרי, מאחר ומומין היה חברם הטוב ביותר. הם לא ראו טעם לחיים בלעדיו. סניף אכן לקח את מותו של מומין באופן קשה מדי; ערב אחד, כשמומין אמא הייתה באמצע בישולו של מרק הדלעת הנפלא שלה, סניף החליט לנצל את ההזדמנות כשמומין אמא הלכה לרגע מהמטבח, והטביע את עצמו בתוך סיר המרק הרותח. כעת מאי הקטנה נשארה לבד. שני חבריה הטובים הלכו להם, אך לא, היא החליטה שהנקמה שלה תבוא רק לאחר שהמומינים יגיעו לכדור הארץ, שם היא תשבש להם את כל התכניות, ואולי אפילו תנסה להרוג את מומין אבא בעצמה. היא כיבדה את דעתו של מומין והחליטה לעשות את זה בשבילו. לזכרו. וכך, היא חיכתה שנים יחד עם מומין אבא ומומין אמא, יחד עם שומרי הראש שלהם, מעמידה פנים שהיא בצד שלהם. אך בתוך תוכה הייתה ממורמרת וחיכתה ללא הפסקה ליום שבו תוכל לנקום בהם על שהרגו את חבריה הטובים. התכנית של הארי ורון הייתה פשוטה: ברגע שהם ימצאו את סנורקה, יהיה להם קל יותר למצוא את מומין אבא מאחר והיא שומרת הראש שלו. שיקוי וריטסרום יעשה את העבודה. תכניתו של רון הייתה לצאת לכיוון הטירה המעוגלת והכחולה של המומינים, לארוב שם לסנורקה וכשהיא תצא – לתפוס אותה. הארי בתחילה רצה להיעזר במאי, אבל רון מחה וטען שיכול להיות ששיתוף הפעולה המוזר שלה עם דמבלדור יכול להיות תחבולה של מומין אבא. "אבל אתה יודע שמאי ניסתה להרוג את מומין אבא אתמול!" התעקש הארי. "הוא אמנם עצר בעדה, אבל זה מוכיח לנו שהיא בצד שלנו. דמבלדור עשה צעד חכם כשהוא לקח אותה בשביל שתעזור לנו. היא הייתה מקורבת למומינים מאז ומעולם." אבל רון היה עקשן באותה מידה ואמר בתוקף שהוא מוכן לפעול רק עם הארי, לא עם איזו ילדה קטנה שלובשת שמלה אדומה. קצה הגג בגווני אדום וכתום של טירת המומינים נראה באופק והארי ורון הגבירו את קצב הליכתם. על גביהם תיקים המכילים שיקוי וריטסרום, גלימת ההיעלמות הישנה של ג'יימס פוטר וכלי נשק שונים ומיוחדים. ידו של כל אחד מהם הייתה מוכנה לאחוז בשרביטיהם אם יצטרכו. הם היו נחושים. לאחר אירועי יום האתמול, בו נרצחה הרמיוני באכזריות, לא היה דבר שיעצור בעדם. לאחר עוד כמה דקות של הליכה הם הגיעו. הארי הוציא במהירות את גלימת ההיעלמות וכיסה את שניהם.
 

אלעד27

New member
הפיק בהודעות - חלק ד'

הם ישבו וחיכו, אך לא לשווא. למזלם, לא לאחר זמן רב מדי, דלת הטירה נפתחה ולא אחרת מאשר סנורקה בעלת הפוני הזהוב, שומרת הראש של מומין אבא, יצאה בראש מורם. "כשאני אגיע לשלוש," לחש רון. "למה אתה מתכוון?" שאל הארי בבלבול. רון לא התייחס. "אחת... שתיים... שלוש!" הם זינקו על סנורקה והחזיקו אותה קרוב לאדמה. הארי שלף את שרביטו. "פטריפיקוס טוטאלוס!" הוא צעק. כתוצאה מהכישוף סנורקה קפאה והפסיקה לזוז ולהתנגד. רון הוריד את תיקו מגבו והוציא ממנו במהירות את השק השחור והגדול שהם הכינו קודם. הוא פתח אותו לרווחה וסימן להארי שיכניס את גופה הקפוא של סנורקה לתוכו. "היא די כבדה," אמר הארי בהתנשפות לאחר שניסה להרימה כמה פעמים. רון משך בכתפיו. "אתה יודע מה," הוא אמר, "בוא פשוט נסחוב אותה עם הידיים, נלך כמה שיותר מהר." הארי הנהן. רון תפס את סנורקה בכתיפיה והארי תפס ברגליה. יחד הם הצליחו להרימה מספיק זמן בכדי שיוכלו להחביא אותה. אבל הם לא הספיקו. "לאן אתם חושבים שאתם בורחים?" קרא קול מרושע מאחור. מומין אבא הופיע פתאום מאחוריהם, מוכן ומזומן להילחם בהם. רון התחיל לבכות. הוא עזב בפתאומיות את ראשה של סנורקה, והארי, שלא היה מוכן, ספג את הנפילה של גופה על רגליו. זעקה של כאב פרצה מפיו. ובנוסף, הוא היה כלוא מתחת לגופה עשיר השומנים ולא היה יכול לזוז. מומין אבא צחקק ברישעות. "זו הייתה טעות מצידכם לבוא לכאן היום. הייתם צריכים לתת לנו לעשות את מה שרצינו, ככה עוד הייתם נשארים חיים! מזל שהצבתי את ג'יני וויזלי בהוגוורטס על מנת שתוכל לרגל אחריכם!" "ג'יני?!" צעק רון, מתייפח. "היא בצד שלך?!" "בהחלט." אמר מומין אבא וחייך חיוך מרושע. "לא ידעת שחלומה האישי של אחותך היה תמיד להפוך לאחת ממשפחת המומינים?" רון לא הגיב, הוא המשיך להתייפח וקבר את ראשו בשתי ידיו. הארי לא היה יכול לעשות כלום, הוא היה עדיין תקוע תחת סנורקה. "רון, תעשה משהו!" אבל רון לא הקשיב. מומין אבא ניצל את הרגע ורץ לעברו של רון. הוא אחז בו והרים אותו כמו שעשה עם הרמיוני. אבל אז הוא העיף את רון לגובה כל כך גבוה, שעד שרון נחת מת על הקרקע עברו כחמש עשרה שניות. "הו לא!" צעק הארי. "רון! אתה מת?" "הממ כן, הארי," אמר רון, בזמן שגופו מרוסק על האדמה. "אני חושב שאני מת." "הוא מת!" צעק הארי. "לאאאא! בבקשה לא! לאאא!" מומין אבא צחקק ברישעות. "כעת הגיע זמנך למות!" אמר מומין אבא והתקרב אל הארי. הארי לא יכל לברוח, רגליו היו עוד קבורות מתחת לגופה העצום של סנורקה. "מילים אחרונות?!" אמר מומין אבא בנבזות. הארי נראה מבולבל. "למה אתה מתכוון?" "למה אתה מתכוון כשאתה אומר למה אני מתכוון?" אמר מומין אבא עם מבט מוזר. "אני מתכוון בשאלתי למה אתה מתכוון." "אבל מה זאת אומרת? למה אתה מתכוון כשאתה שואל למה אני מתכוון, כי אני הרי יודע למה אני מתכוון ואתה יודע למה אתה מתכוון, אז מה הבעיה?" מומין אבא נראה מתוסכל. "לכל הרוחות, ילד - למה אתה מתכוון?" "רוצה שאני אסביר לך?" אמר הארי בייאוש. "כן!" צעק מומין אבא בשמחה וחיוך גדול הופיע על פניו. בלי לחשוב הוא העיף את גופה של סנורקה והתיישב ליד הארי. "אני שאלתי אותך למה אתה מתכוון כי לא הבנתי למה אתה מתכוון," אמר הארי. "עכשיו אתה לא מבין למה אני מתכוון והגענו למצב ששנינו לא מבינים את הכוונה של עצמנו. ככה שהגיע הזמן שתבין שאני לא מבין למה אתה מתכוון ולמה אני מתכוון ואתה לא מבין למה אני מתכוון ולמה אתה בעצמך מתכוון..." "אני מבולבל." אמר מומין אבא וקימט את מצחו. הארי נשם נשימה עמוקה והתחיל להסביר שוב. וכך, הלורד הנורא מומין אבא והארי פוטר, הילד שנשאר בחיים, ישבו בצל טירת המומינים העצומה לצד גופה הקפוא של סנורקה וגופתו המרוסקת של רון וויזלי וניסו להבין למה הם התכוונו. "עכשיו, מאי," אמר דמבלדור למאי הקטנה שהייתה במשרדו שבהוגוורטס. "איזה מידע שימושי יש לך על הלורד מומין אבא?" מאי נראתה מבולבלת. "למה אתה מתכוון?" "הא?" -סוף-
 

רולדההה

New member
אהבתי. זה חמוד.

אבל רק שאלה אחת קטנה-מי זה סנורק? אם אתה מתכוון לבן האדם עם הכובע הירוק, אז זה סנופקין, לא? ואם אתה מתכוון לקנגרו, אז זה סניף, אני חושבת.
 

limilu

New member
../images/Emo6.gifמאוד מבדר

הזוי בצורה ספרותית. מאוד נחמד.
 

b t t y b o o p

New member
יפה!

אני ממש אהבתי! כתיבה מעניינת ויצירתית....אני חייבת לציין. בכל מקרה אני קצת התאכזבתי שעשית את משפחת המומינים אה....רעה....כי אני ממש אוהבת את התוכנית! אבל שוב....יפה וכל הכבוד!
 
למעלה