פינת הקיטורים שלנו...

[1ט ל י]

פינת הקיטורים שלנו...

אני אישית מרגישה מאד תקועה. אני ממש לחוצה. אני שוכחת הכל כל הזמן וזה ממש מיאש. יש לי מיליון דברים לעשות, וגם יש לי רשימות, אבל שכחתי גם אותן.... שום דבר לא זז. אני לא מוותרת, אבל זה עושה את זה אפילו יותר קשה.

 

[1ט ל י]

איזה יופי../images/Emo140.gif

אין קיטורים(חוץ משלי) או שכבר אין לכם כוח לקטר?

 

[עסיס1]

סליחה שהרסתי ../images/Emo4.gif

אין לי כח אפילו לכתוב בתי הגדולה היום מופיעה ואני לא מצליחה להזיז את עצמי בעלי הרגיש שאני לא משהו .....כרגיל היתנדב ללכת והיא אפילו ויתרה לי תתארי לך באיזה מצב אני אז כן הרגליים כואבות וידיים בקושי זזות בית החזה כואב עד שאי אפשר לנשום ומה עוד אה................. הזיכרון חוסר הריכוז שכבר נימאס עליי והחלטתי בלית ברירה מחוסר כוחות לעשות פשטידה (מוקרם)לארוחת ערב כי אני לא יכולה לעמוד ולבשל אז זהו קיטרתי וכיף שיש למי ,,,,,,,,, שכחתי ייאוש

שבת שלום לכולםםםםםםםםםםםםםםםם

 

[1ט ל י]

מה הרסת יקירתי?

את יכולה להיות גאה בבת שלך שמבינה

ובבעל התומך

עם הכאבים, היאוש בעיות הריוז וכן הלאה- גם אני. צרת רבים- חצי נחמה

 

[sשיר]

אופציה 2

 

[1ט ל י]

המצב שלי מתדרדר../images/Emo4.gif

אתמול הגיעו נזלת וכ. גרון, אחרי שכבר יותר משבועיים אני מרגישה לא טוב. אני בקושי נושמת, ויש לי חום, ואין לי כוח.... הריאות שלי מוחות בכל תוקף, עם חרחורים וצפצופים, אז התחלתי עם כדורי סטרואידים... באופן הזוי, מצב הרוח בסדר בהתחשב במצב הפיזי... אם המצב יחמיר, אני אאלץ ללכת לרופאה

אבל לא נראה לי שיחמיר. אני מקווה מחר להתעורר בלי חום, ובלי נזלת.

 

[ריפנזל]

../images/Emo24.gif

 

[יסכה המקורי]

גם אצלי זה ככה...

הלך לי הרעכוז ואיתו הזכרון, אני לא מוצאת אותם. אם משהו נתקל בהם במקרה שיגיד לי כדי שאוכל להחזיר אותם הביתה.... בעלי כבר התחיל לצחוק עלי. אני מדברת ובאמצע שוכחת על מה ....

 

[נאווה2007]

ליסכה,חחחאת יודעת איפה הם? הלכו עם שלי לטייל

ואני בנוסף גם כשאני כותבת אז אני שואלת רגע, מה רציתי ....?

 

[1ט ל י]

גם אצלי.

ואז אני אומרת "מה התחלתי להגיד?" או "מרציתי להגיד?" למה באתי לפה? איפה הטלפון? (אצלי ביד!!!!) איזה יום היום? אאאאאאאאאאההההההההההההה

 

[עסיס1]

היי שבת שלום שלחתי לך מסר

 

[1ט ל י]

../images/Emo24.gif

 

[מירה בשלווה]

גם אני ככה והנוירולוג טוען שזה כלום

זה לא דימנטי או אלצאיימר לא עושים כלום .היום אני בOFF משלמת כנראה על הבישול והנקיון של אתמול . הרגל הורגת אותי מכאבים והתור לאורטופד רק בסוף החודש זהו קיטרתי בדרך כלל נמנעת מלקטר כדי שאני אשאר אופטימית .

 

[1ט ל י]

אפשר לקטר ולהשאר אופטימים../images/Emo13.gif

 

[1ט ל י]

../images/Emo207.gif../images/Emo32.gif

האחיינית הפרינססה שלי, הפכה להיות ממש בחורה. היא בת שנתיים ותשעה חודשים. זה התחיל מזה שהיא רצתה ללבוש שמלות, וכותנות, ואז סרטים וסיכות, והחליטה פתאום שלא בא לה חיתולים (סופסוף), אז היא התחילה ללכת לשירותים... ועכשיו, היא באה להורים שלה, וביקשה עגילים. כמו של אמא שלה. אחי לקח אותה לחנות, והמוכרת אמרה שבדרך כלל אחרי החור הראשון הם בורחים. היא עשתה לה את החור הראשון, והיא מחייכת. אחי שואל את הפרינססה- עכשיו באוזן השנייה? והיא אומרת כן. ליידי קטנה.

שני האחים שלי התחילו לא מזמן טיפול עם כדורים נגד דכאון. קודם האבא של הפרינססה התחיל, וזה שינה את חייו לטובה באופן רציני, ולאח השני יש הרבה יתר בעיות, והם דיברו אחד עם השני, והשני התחיל לקחת גם. גם אצלו יש שיפור משמעותי. כמובן שהכל בפיקוח רפואי. כל יליה של אימי על כדורים נגד דכאון

. מוזר לי קצת. חשבתי על זה שזה יכול לעזור להם מזמן כבר, אבל לא אמרתי כלום, כי לא ידעתי איך... הם ידעו שאני לוקחת. סתם... רציתי לשתף...

במשרד הביטחון רוצים לעשות קיצוצים, וביניהם, שוקלים "להעיף" 75% מנכי צה"ל לביטוח לאומי, ואני ביניהם... ואני חליתי בגלל השירות הצבאי, ואם לא הייתי משרתת את המדינה, הייתי בריאה היום. זה מטריד אותי. לא להיות נכה של ביטוח לאומי, אלא שככה המדינה מתייחסת אל אלו שחלו עקב שירותה... אלו ההרהורים שלי להיום.

 

[sns 27]

להישאר אופטימים

כל כך הרבה פנים יש לכל אחד ואחת מאיתנו. מחלק מהם בהחלט אפשר לרוות נחת. טלי הדודה, טלי האחות, טלי החיילת, טלי הלוחמת. מאוד לא נוח לי לקטר על זה, אבל די קשה לי עם ההורים לאחרונה. אני גרה במרחק של 10-15 דקות נסיעה מהם, משתדלת לבקרם כמה שיותר ולדאוג לכל מה שצריך. אמא תמיד לוחצת אם אנחנו באים, אם אנחנו בדרך, אם לחכות לנו, שהכינה דבר ורוצה ש"אעבור לקחת". אני מרגישה שאני לא עומדת בציפיות שלה. השבוע עבדו אצלי בבית יומיים - שלושה והיה בלגן אמיתי. היא מתקשה להבין שכל הבית על גלגלים וקשה לי, שאני כמעט נרדמת בהליכה או על ההגה. שבימים החופשים שלי חרף הקשיים אני ממש וונדרוומן כדי להתמודד עם כל החזיתות. יש לי קצת ריגשות אשמה בנושא...

 

[1ט ל י]

רק לא רגשות אשמה!!!

לאמא שלי מאד קשה עם זה שאני מעדיפה להיות בדירה שלי מאשר אצלהם, אפילו שאני חולה.... אני בטוחה שלאמה שלך כוונות טובות. הבעייה היא שכוונות בצד אחד ותוצאות בצד אחר. אני מאד קשורה לאמא שלי, אבל אם אני יותר מידי בבית ההורים, אני מתחרפנת... אני מרגישה ששם יש לי ציפיות לממש, ששם אני לא יכולה לנוח כמו שצריך. ניסיתי להסביר לאמא שלי, אבל אני לא בטוחה שהבינה. אבא שלי ממש לא מבין, אבל אליו אני פחות קשורה....

 

[sns 27]

משתדלת טלי

ההורים שלי אנשים נפלאים ויוצאי דופן, אבא מבין קצת יותר, אבל אמא - הסבר לחוד ומעשים לחוד. הם מתגעגעים לילדים ואלה כידוע כבר בעולם משלהם. עכשיו הייתי שם שעתיים עם הבכור. הקטן נשאר בבית במחשב. היא לא מקבלת את השינויים.מה, הוא לא מתגעגע?! הוא מעדיף את המחשב? ואני נאלמת, מה שלא קורה לי בד"כ. טוב, you can't win them all. גם לי תמיד יותר קל ויותר נוח במקום שלי. זה כנראה קטע שאני צריכה לעבור עם עצמי. תודה טלי.

 

[1ט ל י]

אני ממש מבינה אותך...

האחים שלי נשואים עם ילדים, ואני הנסיכה של הבית... ההורים שלי רוצים שאני אהיה צריכה אותם. ואני צריכה אותם, אבל לא במידה שהם רוצים... ויותר מזה, אני לא יכולה להפסיק להרגיש כאילו שהם צריכים אותי. קשה לי עם זה. אבא שלי חולה, והוא צריך עזרה, ואני חולה, ולא יכולה לעזור לו. עזרתי להורים עם ביטוח לאומי, אני עוזרת להם עכשיו להשיג מטפל לאבא שלי, אבל יש גבול עד כמה אני יכולה לעזור, כשהם לא משתפים פעולה... ואבא שלי נופל, ואין מי שירים אותו (אמא שלי עובדת), הוא שוכח דברים, והוא חושב שהוא יודע לעשות דברים, ומתחיל ושוכח... יש עוד המון סיבות לזה שהוא לא יכול להיות בבית, ואני לא יכולה לעזור. גם כשאני שם, מאד קשה לי לעזור. אני בעצמי בקושי מתפקדת.

 

[תקוה8]

אני רואה שכבר כמה ימים אף אחד לא קיטר...

אז אני לוקחת על עצמי להציל את כבודנו האבוד! הברכיים נורא כואבות לי! אני זוכרת שירשור לפני כמה זמן שריפנזל שאלה איזו תנוחה יותר טובה לבירכיים, מקופל או ישר קראתי ואמרתי לעצמי, יופי יש משהו שאני לא סובלת ממנו... אבל לפני כחודש התחילו לכאוב לי הברכיים, בעיקר הימנית ובעיקר בלילה. אתמול הייתי באירוע והייתי צריכה לעלות מדרגות, זה היה כימעט בילתי אפשרי!!! ואני כל הזמן מרעישה, קנאקים בלי סוף, נראה שהעצמות שלי הסתכסכו אחת עם השניה... האמת, אני קצת בלחץ מזה... קורה לי משהו מוזר, יש לי יותר כוחות ויותר כאבים, איך זה מסתדר?