פיברו וחיות מחמד ...

[זמפנו]

פיברו וחיות מחמד ../images/Emo205.gif../images/Emo80.gif../images/Emo110.gif...

נאוה - בהשראתך ובהשראת שלג: אני חושבת כבר כמה זמן לאמץ חיית מחמד. לכבוד הילדים שמבקשים, לכבוד החופש הגדול וגם כפינוק בשבילי. אז רציתי לדעת: איזו חיית מחמד יש לכם/ן (למי שיש)? כמה זמן ומאמץ פיזי אתם/ן משקיעים בטיפול בה? האם אתם/ן מצליחים לטפל בה לבד או שצריכים עזרה מבני הבית? באיזה גיל של החיה כדאי לאמץ (אמרו לי שגורים זו עבודה בלתי נגמרת. חמודים חמודים אבל חבלנים)? האם אתם מרגישים שחיית מחמד עוזרת להרגע ומנחמת? או שהיא מוסיפה לתחושת עומס ועול עבודות הבית? ואיך יודעים איזה אופי יש לחיה לפני האימוץ? חיוני שזו תהיה חיה רגועה ונוחה. עודף טמפרמנט לא יהיה לי טוב... מחכה בסקרנות לתגובות. גם תשובות לשאלות שלא שאלתי (כי שכחתי) תתקבלנה בברכה.

 

[sשיר]

בוקר טוב ../images/Emo42.gif

אני אנסה לענות - (כלבים

) איזו חיית מחמד יש לכם/ן (למי שיש)? יש לי 2 כלבות [מהממות] אחת גדולה (בגוף) מאד - בת 7, והשנייה קטנטנה (שוב, בגוף) בת 13 כמה זמן ומאמץ פיזי אתם/ן משקיעים בטיפול בה? זה מאד תלוי בכלב, יש לנו חצר ענקית, ככה שאנחנו צריכים להוציא אותן רק פעם ביום, כי את הצרכים שלהן הן עושות שם.. בערב אנחנו מוציאים אותן כדי שירוצו קצת. אנחנו לוקחים אותן באוטו(!) עד מן שדה כזה, ושם משחררים אותן שירוצו חופשי כמה שהן רוצות (אחרי בערך רבע שעה נמאס להן והן עולות לבד על האוטו), אבל זה צורך תנאים מאד מסויימים. כלב בלי חצר וכו', מוציאים 3 פעמים ביום. ומלבד זה, זה לתת אוכל וכאלה.. שוב, הזמן והמאמץ תלוי במה את מאכילה אותו. האם אתם/ן מצליחים לטפל בה לבד או שצריכים עזרה מבני הבית?עזרה מבני הבית, לא מסוגלת לבד בכלל (אני גרה אצל ההורים שלי ואת רוב הטיפול הם עושים) באיזה גיל של החיה כדאי לאמץ (אמרו לי שגורים זו עבודה בלתי נגמרת. חמודים חמודים אבל חבלנים)? כן. גורים זו ה-מ-ו-ן עבודה. החל מניקיון של הבית כל 5 דקות (כי הם משתינים בכל הבית) עד מתן תשומת לב אינסופית, אחרת הם יחרבו את הבית. וחינוך, המון סבלנות לחנך. מצד שני, את אחראית פחות או יותר על "איך הם יצאו" את שמחנכת אותם. בשביל הילדים, הם בעצם יגדלו ביחד איתם, וזו חוויה מדהימה (הכלבה בת 13 שלי, ממש גדולה איתי ביחד, כמו אחות. ובגלל זה היא גם הכי קרובה אליי) מובן שיש להם אופי מולד, אבל את "עיצוב האישיות" שלהם, את תעשי האם אתם מרגישים שחיית מחמד עוזרת להרגע ומנחמת? או שהיא מוסיפה לתחושת עומס ועול עבודות הבית? עוזרת, המון. לא יאומן מה הם מסוגלים לעשות הקטנים האלה. (תמיד אני אומרת להורים שלי, שאני לא מבינה איך יש אנשים שחיים בלי כלבים בבית) באיזשהו שלב, היא הופכת להיות חלק מהמשפחה. ממש ככה. ואז העבודות שקשורות בה מרגישות כמו מחוייבות לכל בן בית אחר. ואיך יודעים איזה אופי יש לחיה לפני האימוץ? תלוי מאיפה את מאמצת, אם את מאמצת מאדם - הוא יכול להגיד לך. מצער בעלי חיים ודומיו, את יכולה לשאול את המתנדבים שעובדים איתו, לרוב הם מכירים אותו. (אבל שם יש להם גם אינטרס שתקחי אותו) זה גם מאד תלוי בגזע, כל גזע נוטה לאופי מסויים, אני מציעה לך לקרוא קצת על גזעי הכלבים השונים. ובנוסף, בעיקרון ככל שהם גדלים, הם נרגעים. כלב כגור הוא המון המון מרץ והמון ריצות ובלגנים, כשהוא מבוגר יותר (כמו בני אדם) המרץ יורד לו והוא הופך יותר שקט. נראה לי שזהו, כל העצות הבאות הם אחריי שתחליטי אם את רוצה כלב או חתול, אני לא מכירה חתולים בכלל (לא אוהבת), אבל הם נשמעים קלים יותר לטיפול, למזלך יש פה נציגות נכבדה של אוהבי חתולים ומה שלא תבחרי, חית מחמד זה מדהים, זה מכניס הרבה אור לחיים, ומרפא. ממש ככה.

 

[ריפנזל]

../images/Emo108.gif../images/Emo107.gif

לי יש חתולה

אני גרה בקיבוץ, אז היא יכולה לצאת לבד החוצה ולטייל בלי פחד ממכוניות. בעיר זה שונה ועדיף לקחת חתול שמעדיף לגור בדירה סגורה, שלא יהיה לו קשה להיות סגור. את זה צריך לשאול כשלוקחים אותו, למרות שגם זה יכול להשתנות (טופי שלי היתה אחרי עקירת ציפורניים - אלה שזרקו אותה שם עשו את זה - והמתנדבים שם לא האמינו שהיא תעיז להסתובב בחוץ. אבל עם הזמן היא תפסה ביטחון והתחילה לבקש לצאת ועכשיו היא חצי מהיום מטיילת לבד ומשחקת).

מלבד ביקורים מזדמנים לוטרינר (חיסונים) הטיפול היחיד הוא להאכיל אותה. בזה אני צריכה עזרה פשוט כי קשה לי להתכופף ןלהתעסק עם השקית אוכל הכבדה. אם היא חתולת בית אז יהיה לה גם ארגז חול שצריך לנקות. מעבר לזה, רק ללטף

כשלקחתי אותה חיפשתי במיוחד חתול בוגר, כי ידעתי שיהיה לי קשה מדי לטפל בגור. במיוחד אם זה מעמותה, אז החתול מגיע כבר מחוסן ומעוקר וזה חוסך טרחה וכסף (ועוד כמה בעיות אחרות) בעתיד.

הלכתי לצער בעלי חיים ולעוד מקום ונתתי לעצמי את הזמן להיות עם החתולים ולהרגיש את האופי שלהם אם יש בינינו חיבור (ממש ככה) ואם הם אוהבים ליטופים או לא וגם שאלתי קצת את האנשים שם. אותה לקחתי בסוף מצער בעלי חיים ר"ג (שהם אגב פועלים בנפרד מצע"ב הכללי ואף פעם לא ממיתים. יש להם אפילו קבוצה של חתולים חולי איידס שהם לא נותנים לאמץ וממשיכים לטפל בהם כמה שאפשר עד שהם נפטרים). הייתי איזה 3/4 שעה עם החתולים עד שהחלטתי שזאת אכן היא שאני צריכה לקחת והיא באמת חתולה מדהימה, מאוד אוהבת תשומת לב וליטופים ולישון צמוד - וזה כבר בנוגע לשאלה הבאה - כן, היא מאוד מנחמת ומרגיעה.

אומרים, ואני חושבת שזה נכון, שחתול מרגיש כשרע לך וכשכואב והוא בא וניצמד ונותן לך תשומת לב

. זה כמובן תלוי גם באופי של החתול, כי יש גם כאלה שלא נותנים שיגעו בהם.

היא ממש לא מעמיסה. להיפך, גורמת להרבה חיוכים ותמיד כולם שמחים כשהיא נכנסת לחדר.

גם בגיל מבוגר הם מאוד אוהבים לשחק ויכולים להיות מצויינים בשביל ילדים קטנים - כל עוד הם יכבדו את החתול ולא ימשכו לו בזנב ודברים כאלה. (זה היה הצד החתולי, כי לי לא היו מעולם כלבים) בהצלחה בבחירה, זה דבר נפלא לקחת בעל חיים הביתה.

 

[פיברואית]

כמובן חתול

לי יש חתולה , מצאתי אותה בת מספר ימים זרוקה על הכביש ולא יכולתי להשאיר אותה למותה .האכלתי אותה כמו תינוק מבקבוק קטן והיא גדלה לנגד עניי והיא עכשיו כל עולמי .אין צורך לרדוף אחריה ליציאות כמו עם כלב וזה ממש נוח ועושה נעים לפיברו ,אני ממליצה בחום לקחת חתול

 

[מיצי קוץ]

מה השאלה בכלל? חתול! ../images/Emo8.gif

זה שנדחף עכשיו ביני ובין המקלדת ולא נותן לי להשחיל מילה כי הוא רוצה צומי, זה שבא אליי כשכואב או עצוב, ומתחיל להמרח ולגרגר, זה ששם יד בעדינות על נקודות כואבות, או נשכב עליהן בעדינות ומתחיל לגרגר- חתול! עכשיו לפרקטיקה: חתולים דורשים הרבה פחות אחזקה וטיפול- הם לומדים לבד ומהר מאוד להשתמש בארגז,[בגיל חודש וחצי כבר היה עצמאי לגמרי] הם נקיים, הם עצמאיים לחלוטין, והם כל כך טובים ונפלאים [הכותבת בכלל לא משוחדת

] את החתול הבוגר שלי מצאתי דרך מודעה בחנות החיות, ובפעם הראשונה שראיתי אותו הוא היה מסופר לגמרי, מרוט ופשוט מלך. -זו היתה אהבה ממבט ראשון

האמת היא שבשנה הראשונה הוא מאוד השתנה- כנראה שהיה לו ממש לא טוב אצל הבעלים הקודמים [כלבה עצבנית ותוקפנית ששגעה אותו...] אם כבר את רוצה חתול- אני מציעה לחפש חתול לא בוגר אבל גם לא גור- משהו בערך בין ארבעה חודשים לחצי שנה- אז כבר אפשר בהחלט לראות קווי אופי [יש לי למה להשוות, יש לי את הקטנצי'ק שינק אצלי מגיל שבועיים] לגבי אופן בחירת החתול- כל מילה שאפרת כתבה- בסלע. [בכלל כל מה שהיא כתבה

] גם חתול בוגר זה סבבה- רק קחי בחשבון שהוא כבר בא עם הרגלים משלו, וחתולים אי אפשר לאלף- אפשר לנסות

אז מה בעצם רציתי להגיד? אה, כן. חתול!

חיה

 

[מומין2]

לי יש כלבה

שאיתי כבר שנתיים וחצי מאז שהיא גורה.בהתחלה היה קשה כי אני די טיפלתי בה לבד כי אפ אחד לא רצה אותה בבית(כיום היא חלק מהמשפחה).כשהיא הייתה גורה היא הייתה די הרסנית,כל דבר שהיא ראתה היא אכלה(מיטות,שמיכות,כריות יומן וכו)שזה עבר עם הזמן שחינכנו אותה.הכלבה שלי מכניסה לי המון שמחה ואהבה לחיים,היא פשוט מדהימה.?עכשיו לשאלתך האחרונה אפשר לדעת על אופי הכלב לפי הגזע שלו.אולי כדאי שתקחי כלב בוגר שכבר מחונך,יש המונ בעמותות שמחכים לאימוץ.בהצלחה

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אז ככה....

איזו חיית מחמד יש לכם/ן (למי שיש)? יש לנו את שלג כמה זמן ומאמץ פיזי אתם/ן משקיעים בטיפול בה? מעט מאוד (התפנקויות - לא כולל כי אני לא יודעת מי מאיתנו צריך את זה יותר

) האם אתם/ן מצליחים לטפל בה לבד או שצריכים עזרה מבני הבית? שלג הוא של יהונתן ולכן הוא אחראי על הטיפול בו. ביממה הראשונה - ביליתי איתו שעות - ריצה לוטרינר, קניות מתן תחושה של ביטחון באיזה גיל של החיה כדאי לאמץ (אמרו לי שגורים זו עבודה בלתי נגמרת. חמודים חמודים אבל חבלנים)? מההמלצות שקיבלתי - גיל שנה + כי: הם כבר מחונכים וכי כך כבר ידוע אופיים האם אתם מרגישים שחיית מחמד עוזרת להרגע ומנחמת? כן! או שהיא מוסיפה לתחושת עומס ועול עבודות הבית? יש יותר נקיונות, ויש בבית ריח נוסף ואיך יודעים איזה אופי יש לחיה לפני האימוץ? חיוני שזו תהיה חיה רגועה ונוחה. עודף טמפרמנט לא יהיה לי טוב... - כאמור, אחרי גיל שנה - חשוב לדעת שלפחות בחלק מהתחנות שבהם מוסרים לאימוץ לא מגלים לך את כל האמת - דעי לאן את הולכת... גם תשובות לשאלות שלא שאלתי (כי שכחתי) תתקבלנה בברכה. אז ככה... כבר שנים שאני רוצה בעל חיים ליהונתן. רציתי בשבילו כלב - שיעודד אותו לצאת החוצה, שילווה אותו מחוץ לבית. יש משהו אחר בקשר עם כלב שמאוד מאוד טוב לילדים. אבל.... מאז שהחלטתי נאמר לי שוב ושוב: בגילו, הוא לא יתמיד בהוצאת הכלב החוצה 3 פעמים ביום. עם כלב, הטיול בחוץ הוא חיוני - ואחד מהם צריך להיות ארוך לפני שנתיים התפשרנו על חתול. אבל... גם חתול זה לא פשוט. חתולים נקשרים לבית, לטריטוריה. היינו על ארגזים לפני מעבר, ואחרי מעבר.... אז חיכינו לעבור, וחיכינו לסדר את הבית וכדומה... ויש גם את השיקול הכלכלי: וטרינר (חיסונים, מחלות וטיפול שוטף), אוכל, והמון דברים נוספים: משחקים לכלבים הם חיוניים, כנ"ל חול לחתולים. כהוצאה ראשונית הוצאתי על שלג קרוב ל- 700 ש"ח בפחות משבועיים. ומה עם הטיפול השוטף בקרציות ופרעושים וכל השיער בבית, והריח

ויש שיקול של ההרס - תלוי במה יש לך בבית וגם תלוי באופי בעל החיים לאחר שהסברתי את כל השיקולים, ובהתחשב ש"ישבתי על ההחלטה" 6-7 שנים, את שלג לקחתי ברגע של ספונטניות טרופה ללא שום שיקול

חחחחחחחחחחחחח

 

[דולי הכבשה לנצח]

יש לי גם ../images/Emo107.gif וגם ../images/Emo108.gif

הכלב המ-ק-ס-י-ם שלי חומי כבר בן 11. אימצנו אותו בהיותו גור, אני הייתי בת 9, וזה היה סיפור אהבה ממבט ראשון. אז היינו כולנו בריאים, חזקים, ולא היו לנו בעיות כלכליות, ויכולנו להתמודד עם גור. אם הייתי מאמצת כלב היום, הייתי מאמצת כלב בוגר, ובכללי אני ממליצה את זה. כלב בוגר הרבה יותר שקט, רגוע, מחונך, ומלבד זאת - כלבים בוגרים בד"כ אלו שלא מוצאים בית מהר, או לא מוצאים בית בכלל. גורים כולם מאמצים. כלב בן שנה, שנתיים, שלוש - זה מושלם לדעתי. הטיפול הוא לא קשה, להיפך. עם גור זה דורש המון כוחות, אבל עם כלב בוגר זה קל, והאהבה שמקבלים שווה את הכל

הכלב שלי מנחם אותי תמיד. כשאף אחד מבני הבית לא מרגיש שרע לי, הוא היחיד שמרגיש ומתקרב אליי עם הליקוקים שלו והחיוך התמידי שלו. הוא לא מוסיף לי עומס בכלל, להיפך - אני נהנית להוציא אותו לטיולים, ונהנית להיות בחברתו. הוא המלאך שלי. הוא מקסים. החתולון שאולי יישאר אצלי (כי כבר חודשיים שאני לא מוצאת לו

) הוא טיקו המתוק. הוא גור בן שלושה חודשים, שובב, עושה בלגן... ובכל זאת הרבה יותר טוב איתו מאשר בלעדיו. גם פה אני ממליצה לאמץ חתול בוגר, ללכת לצער בעלי חיים לחתולייה ולהיות עם החתולים, לראות מי יתקרב אלייך ויתלטף ויגרגר ולפי זה לבחור את החתול. אם את רוצה גור, זה גם לא עד כדי כך קשה. קונים צעצועים, מעסיקים אותו בהם, הוא משתולל ונושך ידיים במשך כמה חודשים, אבל אח"כ כשהוא גדל הוא נהיה רגוע יותר... ואני פשוט משוגעת על טיקו. כשהוא מגרגר עליי זה שווה את כל הבלגן שהוא עושה לי בחדר

הוא בא אליי לקבל נשיקות, הוא מחבק, מדבר איתי, פשוט חתול מקסים. מה אגיד ומה אומר? זכיתי בשני בעלי חיים מדהימים, שאני מתייחסת אליהם, אגב, כאל אנשים. איך יודעים את האופי של החיה לפני האימוץ? רואים. אם זה בכלבייה או בחתולייה, את תוכלי לראות מי רגוע יותר ושלו יותר. נסי ללטף, לראות מי מוצא חן בעינייך. פשוט רואים ומרגישים את זה. את יכולה גם לשאול את אנשי הצוות במקום. אם זה מאנשים (יש הרבה הודעות מסירה בפורומי כלבים וחתולים) אפשר לשאול את האנשים, וגם לבוא ולראות ולהתרשם בעצמך. בסה"כ אני חושבת שלהוסיף בע"ח לבית זו ההחלטה הכי טובה שאפשר לעשות

 

[דולי הכבשה לנצח]

והכלב המקסים שלי

 

[יושבת בחומה]

העולם נחלק בין אוהבי החתולים לאוהבי הכלבים

ותודה לאל אנחנו שתינו שונאות חתולים (תודה לאל, כי אם היא היתה אוהבת חתולים בחיים לא היתה מסכימה לכלבה המדהימה שלנו) ולמרות שהיא לא מתה על כלבים, היא הסכימה. אז יש לנו סוג של גולדנית מעורבת שכזו, בת 3, יפהפיה. לא יודעת כמה הכלבה עוזרת או לא עוזרת למחלה. היא שם כמו שהמחלה שם, ובשתיהן צריך לטפל ולשתיהן צריך לדאוג. מה שכן, דווקא כי זו כלבה ולא חתול, ודווקא כי צריך לצאת איתה לטיולים, אני מרגישה שזה מה שמכריח אותי לצאת להליכה יומיומית, שזה נהדר, כי באמת כל הרופאים שאי פעם הייתי אצלם תמיד אמרו לי שאם אני אצא להליכות, ואם אני אתעקש לעשות כושר, או לכל הפחות להיות פעילה ולא להיכנע לכאבים ולהישאר בבית, מצבי יהיה טוב יותר. אז האמת שלא צריך להשקיע בה יותר מדי. לקחנו אותה מחברים כשהיא היתה בת כמעט שנתיים, אז נחסך לנו כל הצורך של ניקיון הפיפי ובכלל החינוך לצרכים. מצד שני היא עדיין הגיעה צעירה מספיק כדי ש"נעצב לה את האישיות". ואשתי טוענת שזה שהיא נקבה מגביר את הרגישות שלה.. היא פשוט יודעת מתי כואב לי, מתי לבוא וסתם לשים עלי ראש, גם בלי לצפות ליותר מדי ליטופים. אגב, לגבי הטמפרמנט שלה. ישנם כלבים עם טמפרמנט בעייתי. פיטבול או בולדוג, מצד אחד, ומן הצד השני יש את הקטנטנים, הצ'יוואוות ושאר העכברונים הקטנים. וישנם כלבים שיש להם פשוט אופי נהדר. גולדן רטריבר הוא אחד מהם, אבל יש עוד גזעים מומלצים. אני גםפ חושבת שאם יש ילדים קטנים בבית ישנם סוגים שלא הייתי לוקחת (כמו דלמטים, למשל) כי לא תמיד יש להם סבלנות לזאטוטים. אני באופן אישי גם מאוד מחבבת מעורבים גדולים למיניהם, כל עוד הם לא מעורבים עם איזה גזע מסוכן (כלבים עם פתיל קצר, למשל, שלדעתי צריך להוציא אותם מחוץ לחוק..).

 

[כלנית חיננית]

יו. כל כך מסכימה איתך

אני האדם נחלקים בדיוק ל"אוהבי חתולים" ו"אוהבי כלבים". באחד השלבים היותר קשים של חיי, ניקיתי בתים לפרנסתי. אחד הבתים שניקיתי היה בית של חובבות חתולים (אמא ובנותיה). אני זוכרת את השוק שנכנסתי אליו כשהגעתי לבית.. החתולים משוטטים באופן חופשי על השיש, כל הבית מלא שערות של חתולים, הרהיטים שרוטים והריפודים של הכורסאות קרועים מציפורני החתולים, והריח באמבטיה, איפה שארגז הצרכים של החתולים נח... הבית אף פעם לא הצליח להיראות נקי, לא משנה כמה שיפשפתי וניקיתי. אני, אם לא הייתי גרה בדירה עם שותפות, אלא בבית משלי, לבד או עם בעלי, הדבר הראשון שהייתי מכניסה זה כלב. כלבים הרבה יותר מכבדים מרחב של אחרים, הם גלויים ולא ערמומיים כמו חתולים ויש להם הרבה יותר כבוד עצמי (הם בחיים לא יתחככו בך על מנת לזכות בתשומת ליבך). לצערי, שתי השותפות שלי גדלו בבית "חתולי" ולכן, אם הן יסכימו להכניס משהו לדירה, זה יהיה רק חתול.

 

[כלנית חיננית]

ושלא תבינו לא נכון,

זה לא שכל בתי ה"חתולים" לא נקיים, או שהרהיטים בהם הרוסים כך, זו סתם הטראומה האישית שלי מבית עם חתולים.

 

[דולי הכבשה לנצח]

זה פשוט גידול לא נכון של חתולים

רהיטים לא חייבים להיות הרוסים כשיש חתול בבית... צריך מההתחלה עוד מגורות להרגיל חתול לעמוד / משטח גירוד, שישחיז בו ציפורניים ולא ברהיט... ולכלוך? חתול הוא החיה הכי נקייה שקיימת... אם מלוכלך אז זה כי ארגזי החול לא מטופלים, או מסיבה אחרת כלשהי... אף פעם לא הייתי בבית שיש בו חתול והוא מלוכלך (ולרוב האנשים שאני מכירה יש חתול או שניים), יכול להיות שזו באמת הטראומה האישית שלך, בכל מקרה - מניסיוני בד"כ זה ממש לא ככה

 

[ריפנזל]

מסכימה עם מירי

חתול זאת באמת החיה הנקייה ביותר שיש. וכמו שמירי מוכיחה

ויש עוד רבים, העולם לא מתחלק לאוהבי חתולים ואוהבי כלבים. לי אישית תמיד היו חתולים בבית, אבל אני מתה על כלבים וחושבת אולי בעתיד, כשאני אוכל, לקחת גם כלב קטן בתנאי שהוא יסתדר עם טופי

. מוסיפה תמונה של טופי עם אמא שלי, מה אפשר לבקש יותר מזה?

 

[דולי הכבשה לנצח]

ואני בכלל לא אהבתי חתולים, עד ש...

הם גרמו לי להתאהב בהם

בהתחלה הייתי אשת כלבים בכל רמ"ח אבריי, והנה - עכשיו אני מתה גם על חתולים...

 

[אורלית1]

../images/Emo107.gif ואני מאושרת שיש לי אותו...

אני אוהבת בע"ח אבל תמיד חשבתי שרק עם יש גינה זה מתאים כי בבית זה בלאגן, ריח וכו'... למזלי באחד מרגעי החולשה שלי - כשהייתי מאושפזת והלב שלי נקרע על כך שלבני הקטן יש יום הולדת ואני מאושפזת ולא איתו ובשיחת טלפון שאני התקשרתי לברך אותו הוא ביקש ממני "אמא אני רוצה מתנה קטנה ליום הולדת שלי, שאני יודע שעבורך היא גדולה.... אבל פליז, פליז אל תגידי לא עכשיו ותחשבי (ילד בן 6) ובאותו רגע שסגרתי את הטלפון התקשרתי לבעלי בבכי היסטרי שזהו אנחנו מביאים כלב.... הבעל שלי היה בשוק וניסה להסביר לי את המורכבות בעניין ושאם לא אסתדר עם זה אי אפשר להוציא את הכלב מהבית ולשבור לילדים את הלב.... ואמרתי לו שאני סגורה על זה וזהו היום הדבר המדהים הזה כבר שנתיים אצלנו ואני אוהבת אותו בכל ליבי ומודה ללחץ שהופעל עליי, שנתן לי את היכולת לאהוב, לקבל אהבה ולילדיי אני חושבת שזה נתן המון והם מוציאים אותו כל אחד בתורו (לעיתים מקטרים...) ובתקופה האחרונה אני יוצאת איתו בערבים לטיול ליד הים וזה עושה לי נפלא וכמובן שגם לו. אז אני חושבת שכל ההצעות שהציעו כאן הם ממצות וחשוב לעשות את כל ההכנות בעיקר הנפשיות לגבי מה נכון אישית לכל אחד מאיתנו צרכים ויכולות אחרות ולכן חשוב לבדוק לפני שמחליטים אם/מה ואיך.

 

[צל הרים ושמש]

../images/Emo176.gif../images/Emo54.gif