פחדים מהמוות בגיל 7.5

[alf4]

פחדים מהמוות בגיל 7.5 ../images/Emo53.gif

אני רוצה להתייעץ. הבן שלי בן 7.5. כיתה ב'. התחיל לספר שבאים לו מחשבות על כך שהוא ימות. הוא יודע שזה לא יקרה עכשיו, אלא מתי-שהוא בעתיד, וזה מפחיד אותו מאד. זה לא קורה רק בלילה, אלא גם כשהוא ער הוא יכול להתחיל לבכות מהפחד הזה. מה אתם ממליצים/ממליצות לנו ? האם זה מוכר ומתאים לגילאים האלו ? האם פחד מהמוות זה פחד שכיח ? האם עליי להתייעץ עם בעל מקצוע כמו פסיכולוג או יועץ ? האם כדאי להתייעץ בתוך בית הספר, או עדיף שזה לא ייכנס לתיק האישי (וללכת לייעוץ פרטי) ? מאד אשמח על כל תגובה !

 

[גרא.]

alf4,פחד ממות,אינו שכיח בגיל של בנך

אבל גם אינו יוצא דופן.הפחדים האופיינים בגיל 6-11 קשורים לביצפר ולמשפחה. פחד מלעגם של הורים,חברים ומורים ולכן גם הפחד מגינוי ודחייה.בגילים האלה מתחילה להתפתח דאגה להורים,למצבם הכלכלי,יחסי הגומלין ביניהם,ולסביבה. כשהילדים נחשפים יותר ויותר לבעיות במשפחה..הדבר המפחיד ביותר בגילים האלה הוא "ללכת לאיבוד".כדאי מאד לקרוא את ספרה המצויין של פרופ' שרה סמילנסקי "תפיסת המוות בעיני ילדים קטנים" (חלק ב' מגילאי 6 מעלה).חשוב לדעת ולהבין, כיצד התפתחו המחשבות הללו, בעקבות מה? אחרי איזה שהוא ארוע טראומטי שהילד עבר,אחרי שצפה בסרט טלויזיה כזה או אחר? אחרי שהוא וחבריו לכתה דוחחו ביניהם על כך? אחרי שמישהוא אולי איים עליו? ואולי הוא חושש לגורלם של סבא וסבתא,וכדומה.ועל זה אפשר לנסות לדבר לשוחח עימו שיחה אחת או יותר, תלוי בנכונות שלו להפתח.כאשר בשיחה כזו, מדברים על רגשות,ולא שואלים בשום מקרה "למה".. חשוב שיבטא את רגשותיו, לא ינסה להסביר מה שאולי אינו יודע.והשימוש בלמה, מכניס את הילד בדרך כלל למצב של התגוננות וכך סוגר את השיחה.חשוב גם לשים לב להתנהגויות הלא מילוליות והרגשיות שלו בבית. האם הדיבור על מוות מלווה באיזה שהיא רגרסיה? במצבים דכאוניים או לחלופין, מצבי כעס ואלימות? האם בכלל חל איזה שהוא שינוי בהתנהגויות שלו לרעה במקביל לדיבור על מוות? ויתכן גם שהוא אינו מודע בכלל למשמעות של מוות,פרט למה שנחשף דרך התקשורת, אבל גם למשל בלימודיו? מאד חשוב כשמדברים איתו, לתת לו הרגשה של חום,אהבה, תמיכה ואמפטיה ,רצון להבין לא לכעוס,וודאי שלא להעניש.אפשר תמיד לפנות לשירות הפסיכולוגי החינוכי במקומכם,להתייעץ כהורים או אפילו לערב בתמונה פסיכולוגית, אם יש מקום לכך.החשש כאילו העיסוק במחשבות הללו יכנס לתיק האישי, ואולי יפגע בעתידו של הילד, אינו אלא בגדר של איזה שהיא דעה קדומה חסרת בסיס.אין ולא יכול להיות קשר בין מה שעובר כרגע על הילד, לבין עתידו.אין מה או ממה לחשוש..לא יאונה לו שום רע מהמצב הזה, שאיש מקצוע גם לא יחפש בבוא הזמן בתיקו האישי.כאמור לפני שיחה עימו כדאי לקרוא את הספר שהומלץ, הוא עשוי מאד לשרת את השיחה ביניכם.

 

[חתולת רחוב 21]

לגרא.

ואיך מזהים בעיה אמיתית אצל הילד? אני סבלתי מפחד נוראי מהמוות כשהייתי קטנה וההורים כנראה חשבו כתשובתך. אבל הפחד שלי נבע מחרדה שגברה עם השנים והובילה להסתגרות והתקפי חרדה כבר בגיל 15.

 

[גרא.]

תקראי שוב את התגובה שלי.

 

[גרא.]

../images/Emo4.gifדוחחו?=שוחחו..