פחדים ולבטים- בבקשה תקראו...
היי. אני בת 24, גיל קצת מאוחר יחסית למה שאני רואה בפורומים, אבל אבלע את הבושה ואספר, כי אולי למישהי פה יש רעיון איך לעזור לי. נראה לי שאני קצת במצוקה. כל הזמן מנסה להדחיק את זה. כל הזמן מנסה למצוא תירוצים והוכחות סותרות למה שאני מפחדת שאני אולי מרגישה. כל כך מפחדת. אבל למרות שכבר חשבתי על זה כל כך הרבה פעמים במהלך השנים... בכל פעם שזה עולה מחדש, המחשבה הזאת (שאולי באה מתוך מצוקה וייאוש- ואולי היא אמיתית). אני לא מפחדת מהסביבה כבר כל כך הרבה פעמים שאלתי והכנתי את השטח: מה תחשבו אם אני אהיה לסבית (ועוד רמיזות), וכולם הכי בסדר עם זה (משפחה חברים עבודה) כולם חוץ ממני. אני כל כך מפחדת. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ועם זאת- הנשים שאני נמשכת אליהן, מעטות כל כך. והן תמיד סטרייטיות, (כך יצא שהן יוצאות מההתנסויות שלנו יותר מבולבלות ממני...) כן הייתי כבר עם כמה נשים, אבל זה אף פעם לא הפך למערכת יחסים, כמו מטומטמת, 3 פעמים "התאהבתי" בסטרייטיות מבולבלות יותר ממני שחזרו להיות סטריטיות אח"כ, באשר לי, אני חזרתי לגברים או לפחות ניסיתי, וזה גם לא דבר נעים לשטות באנשים, אני סתם שוברת לבבות סדרתית, וזה בגללי לא בגללם, כנראה. אבל אי אפשר לדעת עד שלא מתנסים בדבר האמיתי, נכון? ואני מתכוונת למערכת יחסים, לא רק סקס. אבל הבעיה (כאילו שאין מספיק בעיות) היא שאיפה אני אמצא בחורה כזאת? שהיא לא בוצ'ית, שהיא עדינה, שהיא בוגרת, הענין הוא שזה הפחיד אותי ואם יורשה לי לומר גם קצת דחה אותי (סליחה, אני יודעת שזה דבר מכוער לומר) אבל בעיקר הפחיד אותי כשהלכתי פעם אחת עם ידיד שלי למנרווה, הבוצ'יות ממש מפחידות אותי, וגם... בעצם כולן הפחידו אותי. אני מרגישה כמו ילדה קטנה. כל כך לא מתאים לי בהקשר הרומנטי, כי עם גברים אני תמיד כל כך בעלת ביטחון עצמי (לפחות בשלבי הפלירטוט) כל כך לא אכפת לי כל כך מזלזלת, חסרת פחד וחסרת בושה, יש לי את הביטחון שאני נכנסת לבר (סטרייטי) שאני יכולה להשיג את מי שאני רוצה (לא יודעת למה). כנראה שהביטחון הזה מגיע מהעובדה האפשרית שאולי הם פשוט לא מענינים אותי ופתאום כשהייתי בטריטוריה שאני לא שולטת בה היה לי מפחיד כי חשבתי: למה שמישהי פה בכלל תרצה אותי, אני כזאת ילדה קטנה וטיפשה. לא יודעת ממה אני מפחדת כל כך. (אני מפחדת שכן ואני מפחדת שלא) למישהי יש רעיון איך אני אפגוש מישהי כזאת?
היי. אני בת 24, גיל קצת מאוחר יחסית למה שאני רואה בפורומים, אבל אבלע את הבושה ואספר, כי אולי למישהי פה יש רעיון איך לעזור לי. נראה לי שאני קצת במצוקה. כל הזמן מנסה להדחיק את זה. כל הזמן מנסה למצוא תירוצים והוכחות סותרות למה שאני מפחדת שאני אולי מרגישה. כל כך מפחדת. אבל למרות שכבר חשבתי על זה כל כך הרבה פעמים במהלך השנים... בכל פעם שזה עולה מחדש, המחשבה הזאת (שאולי באה מתוך מצוקה וייאוש- ואולי היא אמיתית). אני לא מפחדת מהסביבה כבר כל כך הרבה פעמים שאלתי והכנתי את השטח: מה תחשבו אם אני אהיה לסבית (ועוד רמיזות), וכולם הכי בסדר עם זה (משפחה חברים עבודה) כולם חוץ ממני. אני כל כך מפחדת. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ועם זאת- הנשים שאני נמשכת אליהן, מעטות כל כך. והן תמיד סטרייטיות, (כך יצא שהן יוצאות מההתנסויות שלנו יותר מבולבלות ממני...) כן הייתי כבר עם כמה נשים, אבל זה אף פעם לא הפך למערכת יחסים, כמו מטומטמת, 3 פעמים "התאהבתי" בסטרייטיות מבולבלות יותר ממני שחזרו להיות סטריטיות אח"כ, באשר לי, אני חזרתי לגברים או לפחות ניסיתי, וזה גם לא דבר נעים לשטות באנשים, אני סתם שוברת לבבות סדרתית, וזה בגללי לא בגללם, כנראה. אבל אי אפשר לדעת עד שלא מתנסים בדבר האמיתי, נכון? ואני מתכוונת למערכת יחסים, לא רק סקס. אבל הבעיה (כאילו שאין מספיק בעיות) היא שאיפה אני אמצא בחורה כזאת? שהיא לא בוצ'ית, שהיא עדינה, שהיא בוגרת, הענין הוא שזה הפחיד אותי ואם יורשה לי לומר גם קצת דחה אותי (סליחה, אני יודעת שזה דבר מכוער לומר) אבל בעיקר הפחיד אותי כשהלכתי פעם אחת עם ידיד שלי למנרווה, הבוצ'יות ממש מפחידות אותי, וגם... בעצם כולן הפחידו אותי. אני מרגישה כמו ילדה קטנה. כל כך לא מתאים לי בהקשר הרומנטי, כי עם גברים אני תמיד כל כך בעלת ביטחון עצמי (לפחות בשלבי הפלירטוט) כל כך לא אכפת לי כל כך מזלזלת, חסרת פחד וחסרת בושה, יש לי את הביטחון שאני נכנסת לבר (סטרייטי) שאני יכולה להשיג את מי שאני רוצה (לא יודעת למה). כנראה שהביטחון הזה מגיע מהעובדה האפשרית שאולי הם פשוט לא מענינים אותי ופתאום כשהייתי בטריטוריה שאני לא שולטת בה היה לי מפחיד כי חשבתי: למה שמישהי פה בכלל תרצה אותי, אני כזאת ילדה קטנה וטיפשה. לא יודעת ממה אני מפחדת כל כך. (אני מפחדת שכן ואני מפחדת שלא) למישהי יש רעיון איך אני אפגוש מישהי כזאת?
". בנוסף, לא פעם מאמצות על עצמן לסביות סממנים חיצוניים כי ככה הן חושבות שעליהן להגדיר עצמן על פי התפיסה ההגמונית השלטת שמעוצבת על ידי אמצעי התקשורת השונים, ככה לימדו אותן שלסבית או אישה הנמשכת לנשים צריכה להראות, וזאת בניגוד לבנות כמוני וכמוך ששלמות עם החזות הנשית ומשיכתן לנשים ואינן צריכות לבטא זאת על ידי הופעה חיצונית. כאן מגיעה בעיה נוספת שמוסיפה רובד נוסף להזדהות שלי איתך, לצערי זהו גם החלק הטראגי, קשרים עם סטרייטיות (פם פם פםםםםם!) הסיבה למלכוד אליו אנחנו נקלעות פעם אחר פעם בקשרים עם סטרייטיות היא אותה סיבה שבגללה אנחנו סולדות ממקומות כמו המינרווה. הסטרייטיות שלנו אינן עוטות על עצמן חזות חיצונית של בוצ'ה, הן נראות כמונו ועוטות על עצמן זהות חיצונית העונה יותר לתיאור הסטריאוטיפי הנשי אליו אנחנו נמשכות מלכתחילה. לרוב הן אינן סטרייטיות מוחלטות אלא ביסקסואליות מבולבלות שלא פעם אינן מודות אפילו בפני עצמן על משיכתן לנשים ומחבוא ה"סטרייטיות" שלהן מהווה עבורן מפלט נוח להתמודדות. במינרווה רגלי דרכה פעמיים וגם אני לא מצאתי שם מישהי שעונה לסטנדרטים שלי של משיכה חיצונית, אולי נפלתי על יום לא טוב והמינרווה מלאה בפאמיות נשיות ומהממות על פי קנה המידה שלי, לא יודעת. הדרך הכי טובה לפתרון הבעיה היא כנראה האולד פשנד ויי של להתחיל עם מישהי שנראית טוב בעינייך. עד עכשיו עובד אצלי מצויין. 