פוסט בבלוג שלי, מוקדש לילדים שלכם

[דולי הכבשה לנצח]

פוסט בבלוג שלי, מוקדש לילדים שלכם../images/Emo23.gif

למדהימים ששבו את לבי. לא נכנסתי לפורום הזה הרבה זמן, אבל המון איחולי בריאות ממני לאחינועם והלוואי שתבריא במהרה, ותחזור לחייך ולצחוק

הפוסט

 

[חני ח]

התרגשתי מאוד שמרתי במועדפים../images/Emo140.gifתודה

 

[מיכל של סיון הנסיכה]

../images/Emo24.gifמקסימה אחת../images/Emo24.gifהלוואי שיהייה לך תמיד

טוב - ממש מרגש

 

[אמא של שלי]

את פשוט בחורה מרגשת ../images/Emo24.gif

קראתי בדמעות את שכתבת... הלואי וילדינו יזכו למסירות ורגישות כמו שאת נתת לילדים שלך ... כן כן הם שלך ואף אחד לא יקח לך את זה.... מאחלת לך רק טוב והמון המון בריאות... ושכל משאלותיך יתגשמו לטובה, אמן ואמן !!!

 

[מיריאל1]

מצטרפת לדברים של יונת-את מדהימה../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif

 

[דולי הכבשה לנצח]

תודה רבה לכולם../images/Emo14.gif

שיהיה לכם רק טוב

 

[אריאלה פיקסלר אלון]

מקסימה שכמותך../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

אויש , כמה שאת מדהימה !!! איך? איך בורכנו בחברה שכמוך??? מצאתי את עצמי יושבת וקוראת בשקיקה לא רק את הפוסט האחרון, אלא פשוט הכל , ומה לומר??? התמוגגתי. אני מצטרפת לכל מה שכתבו לפניי חברי לגביך. ועוד דבר פעוט : לי עזרת באופן אישי עם נושא הפיברו, אני מחפשת חומר על הנושא כמו מטורפת, ודרכך פתאום גיליתי שאני לא לבד. בכל מקרה הצטרפתי באופן רשמי לבלוג שלך, ואקבל כעת דיוור אוטומטי על כל חידוש מצידך. את ענקית !!! ואני מאחלת לך הצלחה גדולה!!!

 

[דולי הכבשה לנצח]

../images/Emo13.gif

שמחה שעזרתי לך עם הפיברו. יש לנו גם פורום פה בתפוז, את מוזמנת

תודה על האיחולים והמחמאות

 

[אהרון באר שבע]

מצטרף לכל מילה של יונת- מדהימה !!!!!

 

[מיריאל1]

אהרון עשית העתק הדבק../images/Emo35.gif

 

[אהרון באר שבע]

מירי רומנים לא עובדים קשה../images/Emo164.gif

 

[מיריאל1]

../images/Emo3.gifאני דווקא שמעתי שמאד תלוי איפה

 

[minkosh]

אני רוצה

לומר לך, שאת בן אדם מדהים ואני אפילו לא מכירה אותך. קראתי כמה סיפורים שלך, ועמדו לי דמעות בעיניים. כל הכבוד לך שאת מחזיקה מעמד למרות כל מה שקורה לך מסביב. אני עדיין המומה. את בן אדם נדיר.תאהבי את עצמך , והרבה כי אין כמוך הרבה. באמת. הסיפור האחרון עם הילדים, ריגש אותי מאוד, ואני חושבת שכל מעון / בית ספר ישמח לקבל פרח נדיר שכמותך , אני יודעת שאני הייתי שמחה. תנסי לעשות משהו בכיוון, להמיע את עצמך באיזור המגורים שלך , יש לך כל כך הרבה נתינה שחבל שאת מתבזבזת. אני מחזיקה לך אצבעות, ומבטיחה לעקוב אחרי הבלוג המרתק שלך. המון הצלחה.

 

[דולי הכבשה לנצח]

תודה תודה תודה

תודה לכולם

ריגשתם אותי מאוד בתגובות שלכם

אני בהחלט אנסה לעשות משהו אחרי שאתחזק קצת. רק שקיוויתי שאני אוכל להיות שם... לפחות שנה (אם לא שנתיים), זה היה התכנון, ולבסוף הייתי עם הילדים המדהימים האלה בסה"כ חצי שנה, ולא הספקתי מה שרציתי להספיק, ולא הפקתי את כל מה שרציתי להפיק... בהחלט למדתי מהם הרבה, זה אני יודעת. אבל צר לי שאני לא יכולה להיות איתם עוד, כבת שירות ולא כסתם מבקרת פה ושם...

 

[רובי א26]

תרשי לי להגיד לך שאת.

מקסימה . קראתי מילה במילה על הבלוג שלך ובין הקריאה עבר לי בראוש איזה מדהימה את. יכולת הכתיבה שלך מדהימה והסיפור כול כך ריגש אותי. הלואי לכול ההורים שילדהם יפלו לאנשים מיוחדים כמוך. אז תרשי לי לאחל לך בריאות רובי

 

[מימי של נריה]

היי מירי יקרה../images/Emo24.gif

עדיין לא ישבתי לקרוא את הבלוג ( אעשה כן בכייף בלילה כשארדים את החברה שלי) לפי התגובות שקיבלת מתארת לעצמי כמה זה מרגש, כמו תמיד שאת מצליחה לרגש כאן את כולנו. רשמת את החותמת שלך בשם דולי הכבשה, ורק לומר לך שאני נגד השיבוט ונגד אלה שמתיימרים להיות אלוקים ולשבט, מוכנה לשנות את דעתי אם ישבטו בכל עיר עשרה אנשים שיהיו זהים לזן כשלך, אז אולי חיינו המשפחות היו יותר קלים. תודה לך על ההקדשה, ועוד תודה שאת כזאת.

מימי.

 

[Digi Lista]

מירי יקירתי../images/Emo24.gif../images/Emo39.gif

איכשהו אני לא מופתעת למצוא אותך גם בפורום המקסים הזה(שגיליתי רק לאחרונה האמת),קראתי את הפוסט הזה כמו את השאר בכול פעם שאת כותבת(שמור לי במועדפים ממזמן...) ולא יכולתי שלא להתרגש ולהזדהות. בשנה שעברה הייתי במקום שירות מסויים במשך חצי שנה,הייתי הבת שירות הראשונה שם אי פעם ולמעשה ככה התחלתי את השירות בלי הרבה מידע על המקום ובלי שום הכנה,אהבתי את המקום ונקשרתי מאוד לילדים שאומנם לא היו עם פיגור,אוטיזם,שיתוק וכו' אלא ילדים בעלי הפרעות התנהגות קשות ולקויות למידה שנובעות בין היתר בגלל אותן הפרעות התנהגות ושוטטות ברחובות,למרות הכול נאלצתי לעזוב את המקום ולא בגלל הילדים אותם אהבתי ואני עדיין אוהבת(ועם חלקם גם בקשר ככה בשקט),עזבתי בטראומה גדולה מאוד ולקח לי זמן להתגבר על הכאבים והפצעים הנפשיים והפיזיים ולשכוח את המנהלת המרושעת של המקום(שלדעתי בגללה במקום להציל את היללים הם והצוות עוד יותר בדכאון ובסבל),לקחו לי שלושה חודשים לבוא להיפרד,בין השאר כי המנהלת טענה שזאת הטרדה לבוא להיפרד אבל גם כי לא הייתי במצב טוב-הכוחות שלי לא מולאו עדיין והסיוטים הציפו אותי וסירבו להרפות,קניתי מתנות לכול הילדים כולל ברכות אישיות שטרחתי עבורן לא מעט,גם לצוות שכן אהבתי ונקשרתי אליו הכנתי הפתעות אבל הכול נשמר אצלי עד שבסוף באתי ונפרדתי,הילדים רצו אליי וחיבקו אותי(גם אלה מכיתות שפחות עבדתי בהן,הייתי קרובה לכולם)היה מדהים לראות ולהרגיש את החיבוקים,יותר מהכול היה קשה לעצור את שטף הדמעות,חלק מהילדים אמרו שאני אחותם הגדולה וניסו להילחם כדי שאני לא אלך אבל כאן הרגשתי כבר חצי זרה,אומנם לא הגיעה בת שירות נוספת במקומי עד השנה הזאת אבל זה היה מוזר וכואב,מצד שני רק כשעשיתי את הפרידה(ואני שונאת פרידות מאז ומעולם,למרות שאני מבינה שלפעמים אין ברירה)ויצאתי משם בתחושה מוזרה הצלחתי סוף סוף להתגבר יחסית ולהצליח לאסוף את עצמי הלאה ולתת שוב את המיקוד והאנרגיות במקום החדש ובאמת החצי שנה השנייה שלי שנה שעברה הייתה מעבר למדהימה ואני מודה בגלוי שהבלאגן היה כואב אבל שווה ובהחלט הוכיח שכשדלת נסגרת נפתח חלון הזדמנויות חדש. השנה הזאת כמו שאת יודעת מההיכרות איתי ולא רק דרך מסך המחשב אני בתפקיד שמעולם לא האמנתי כמה הייתי צריכה לעבור שנה קודמת כדי לזכות בו,אני מאושרת לקום כול יום ולעבור עם ילדים שחלקם לא מסוגלים להזיז שום חלק בגוף מלבד העיניים,חלקם גם עם פיגור עמוק,חלק אוכלים עם צינור מהבטן,חלק נוסף מזיל ריר בלי הפסקה וכו' ולמרות הכול אני ממש מרגישה את התחושה הזאת של מקום שבדיוק מתאים כמו כפפה ליד,עובדה שההורים מזמינים אותי לבייביסיטרים וטוענים שרק מלהזכיר את השם שלי הילדים זוהרים משמחה(חלק צוחקים עליי ששנה שלישית של שירות שזאת אפשרות שלצערי לא קיימת אני עושה אצלהם בבית) ועם כמה שמוזר לי שגם שילדים מכול הכיתות באים אליי לכיתה ומחפשים את קרבתי(צוחקים עליי שפתחתי קייטנה/כיתה מעורבת משלי ושיחסית לשאר הבנות שירות אותי כולם מכירים ואוהבים)וכשאני נכנסת אני מופצצת בחיבוקים וחום אני חושבת שזה הפיצוי הכי טוב שיכולתי לעלות על דעתי(מה גם שלפני השירות ואחרי שסיימתי י"ב-הייתי כמעט שנה בבית כי הכול התמוטט לי כולל אחי הקטן שעבר תאונת דרכים ששינתה את כולנו ולי אישית גרמה יותר לטפל בו בגלל שאני הכי קרובה אליו במשפחה) ואני לא מפסיקה לחייך. בשורה התחתונה כמו שאמרתי לך הרבה בעבר,אני בטוחה שעוד כמה זמן יגיע עבורך משהו טוב וחזק כמו שמגיע לך

 

[דולי הכבשה לנצח]

המון תודה../images/Emo39.gif

מקווה שהמשך השירות יהיה מהנה בשבילך כמו שהיה עד עכשיו

תודה על כל מה שכתבת לי

 

[דולי הכבשה לנצח]

ושכחתי לכתוב שהספרים ממתינים לך...

 

[אורלי אמאשל אור]

מירי, קראתי סוף סוף את הפוסט בבלוג המדהים שלך

איך הם פספסו אותך ? איך לא השאירו אותך במיידית במערכת ? לי זה ברור שאת הולכת על הכיוון הזה, של עבודה עם חינוך מיוחד. לך לא ? החיבור המיוחד הזה עם המלאכים הוא בכלל לא מובן מאליו. מירי, אנחנו כנראה קוראים ושומעים אותך ורואים בך דברים שלך קשה לראות בעצמך. איזה טיפוס מיוחד את, כמה אהבה כמה נתינה, איזה אדם יפה ומקסים את. מאחלת לך רק טוב, והרבה שמחה ואושר.