פוסט בבלוג - לא אוהבת את הילדים שלה

[רוב הזמן אני אשתו]

פוסט בבלוג - לא אוהבת את הילדים שלה

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2331764

קודם בראשי של הבלוגיה, וחשבתי לתומי שדוקא כאן, היא תוכל לקבל תמיכה יותר טובה מאשר בכל הפורומים ההוריים.

 

[efroch99]

וואו....

תודה שהבאת את זה.
מצחיק איך אני הרבה פעמים מרגישה הזדהות עם אנשים שמספרים על הצדדים האלה של ההורות. אני מרגישה כאילו הם חווים את הגורל שאני הצלחתי להימנע ממנו.

מאוד ברור לי שאפשר לא לאהוב את הילד שלך.
זה ברור שאפשר לכעוס עליו, אבל אני גם מבינה את זה שאפשר פשוט לא לאהוב אותו. לא לאהוב את הבנאדם הזה שיצרת. ורק יכולה לדמיין לעצמי ולרחם על המלכוד וחוסר האונים שזה יוצר .

נראה לי אבל שמן הסתם היא יכולה מאוד להיעזר בטיפול משפחתי, לשפר לפחות את המצב הקיים, להקל על עצמה ולהביא את הקשרים למקום פחות נוראי, בשבילה ובשביל הילדים שלה.

 

[אני כבר לא סמויה]

 

[luliy]

חשבתי שאם היא לא אוהבת

את ילדיה היא גם תצטער שהביאה אותם. אבל זה לא מה שהיא אומרת: "• תודה. אני מעוצבנת על הקונספירציה.

על ההטעיה. אני לא יכולתי לומר וגם לא בדיעבד שלא להביא ילדים בכלל. ואני מרוצה שהבאתי שלושה. שלישית היא אוצר אבל אף אחד לא אומר לך מראש שהרבה פעמים ילדים זה קקה. תודה"

 

[mirit2468]

עוד לא קראתי, אבל את יודעת מה?

אם מישהו היה אומר לה מראש, היא הייתה מקשיבה?
לא, היא לא הייתה מקשיבה. אז לא באמת משנה ש"לא אמרו לה".
יש לי דוגמא אחרת: כשאת מתחתנת באירוע, המון אנשים יגידו לך כמה כל הפרטים הקטנים לא משנים, כמה הכל יקר ומיותר, איך בדיעבד הם היו חוסכים לעצמם את הכאב ראש הזה.
את ראית פעם זוג שאמר: "או קיי, אתם צודקים, באמת נוותר על האירוע המפוצץ?" לא. כי אנשים שומעים מה שהם רוצים.

 

[luliy]

כנראה שזה מסוג הדברים

כמו שאמרת שצריך לחוות אותם כדי לדעת. מצד שני... היא לא הבינה את הפרנציפ כבר בילד הראשון??

משגע אותי כל אותם אנשים שהם לא אמהיות בטבען , כלומר רואים כמה אבל כמה זה לא מתאים להן אבל " תוקעות"

כן... "תוקעות" 3 ילדים ואחר-כך מקטרות. לא מדברת על קיטורים של כמה קשה, אלא על אותם רגשות של הכותבת ההיא.

יש לחברים של ההורים שלי בת שיש לה 3 ילדים. אין לה סבלנות אליהם, היא מזניחה אותם. היא אומרת : " אין לי כח, זה לא

בשבילי" . הסבתא ( האמא שלה) מטפלת בנכדים האלה שאלה אותה בשביל מה הבאת ילדים??? ( ועוד 3) היא ענתה: לא..

יודעת... הבאתי!

 

[אני כבר לא סמויה]

קראת מה היא הגיבה שם?

היא כתבה בצורה די הוגנת שגיל ההתבגרות הוא מה שקשה לה כרגע,
והם ממש לא הגיעו לגיל ההתבגרות לפני שהיו שלושה ממילא...

 

[luliy]

קראתי גם קראתי

ואולי התחושות הללו היו קיימות עוד הרבה לפני ורק עכשיו היא מרגישה אותם ביתר שאת?

 

[luliy]

.....

"אפילו לטרום גיל ההתבגרות למשל גיל שנתיים הנורא, ואח"כ גיל 8-9-10 הנורא ואח"כ גיל 13-16 ....."

 

[בראדשו00]

לאמא שלי יש מילה טובה לזה -

עדריות מהילה "עדר".

 

[soren k]

איזה אומץ!

לא קל להודות בדברים האלה,
תודה על הקישור

 

[isola bella]

פוסט כנה

אני מצאתי בו שהוא מציג באמת את ההורות על כל גווניה: החל מרגעי האושר (בשבילם ככה אני חושבת הרבה הורים מרגישים שההורות שווה להם)
כלה באותם רגעים קשים בהם יש כעס/תסכול/ואולי אף חרטה... .הרוב (לדעתי) נמצא בין 2 הקצוות... .
אני לא רואה בפוסט זה 'פוסט חריג' עם זאת אני מודעת לכך שאם הייתי כותבת את התגובה הזו שלי בפורום הורות סטנדרטי ולא בפורום שלנו
הייתי אני חוטפת על הראש על שאני לא מגנה את כותבת הבלוג ו/או מצדדת בזכותה להרגיש כפי שהיא מרגישה

מס' פעמים אמי התוודתה בפני שהיא לפעמים מתחרטת על שהתחתנה בשנית (בעלה הראשון נפטר מלוקמיה)
ועל כך שהיא הביאה לעולם עוד 3 ילדים (אחותי הגדולה אני ואחי התאום ,בנוסף לבן שיש לה מבעלה הראשון = חצי אח שלי)...,
קצת נעצבתי ולא שפטתי אותה, ניסיתי לשים את עצמי בנעליים שלה (היא עברה לא מעט בחיים)

איזולה בלה

 

[אוניברסאליסט]

מכל סוגי הגינויים

גינוי על רגשות הוא הגינוי הכי בעייתי והכי פחות לגיטימי

מילא גינוי על מעשים והתנהגויות. פחות מזה גינויים על מחשבות ודעות.

אבל גינוי על מצב אמוציונאלי? זה שיא הקיצוניות מצד מצדדי הגינויים. היכולת לשלוט על הרגשות היא הכי פחותה

יש עוד שיקולים למה זה מגוחך לגנות רגשות: מה התועלת שתצמח בכך? מהו הנזק שנגרם מרגשות? האם הגינוי הוא זה שיבטל את המצב הרגשי? האם הגיונוי לא רק יגביר את הרגשות השליליים? אם אדם לא יגלה מהם רגשותיו האם הרגשות יפסיקו להתקיים? מה המגנים רוצים שהרגשות לא יתקיימו או שלא יהיה דווח שהם קיימים? האם חוסר הדווח מועיל יותר מהדווח להיעלמות הרגשות?

 

[אני כבר לא סמויה]

מסכימה כל כך

אחד הדברים הכי מרגיזים שקרו לי פעם, היה כשהייתי מאד מתוסכלת ברכיבה, ואמרתי לאחת המדריכות אצלנו: "אני כל כך מתוסכלת! שום דבר שאני מנסה לא עובד! כבר חודשיים אני עובדת על אותו תרגיל ולא מצליחה!" והיא אמרה לי "אסור לך לדבר ככה. אין כזה דבר להיות מתוסכל ברכיבה, מה את חושבת, שהסוס הוא רובוט? אסור לך להיות מתוסכלת!"
WTF?
אז אמרתי לה אח"כ - מה הקשר לרובוט? את לא מתוסכלת לפעמים מדיאלוג תקוע עם אנשים? זה רגש לגיטימי כמו כל רגש אחר!
והתשובה שלה - נחקקה בי לנצח - היתה : לא. זה לא לגיטימי להרגיש תסכול. אסור לך.
WTF?!?!
כבר עברו כמה שנים ואני זוכרת את הרגע הזה בבירור. מה ז"א לא לגיטימי להרגיש? מה נראה לה בדיוק?

 

[luliy]

איזולה יקרה..

לי מאוד צורם וכואב לשמע אמא שאומרת לילד שלה שהיא מתחרטת עליו ולא משנה באיזה גיל. יש דברים שהורים לא אומרים

לילדים.

נעלבת וכואבת בשבילך

 

[בראדשו00]

לי הייתה שיחת נפש עם אמא שלי -

והיא ציינה בפירוש שהייתה מסוגלת בהחלט לראות חייה ללא ילדים...
היא מאד אוהבת אותי, קשורה אלי ולא מצטערת יש לה ילד אחד פגוע - עם צרכים מיוחדים.

והיא מציינת בגדול שלדעתה זוגיות חשובה פי כמה וכמה מילדים. ושיש מצב שאם חברה פתוחה ולא כמו האוטומט שבוודאי היה בשנות ה- 70 - היא הייתה בוחרת - לא.

 

[בראדשו00]

וזה לא תלוש - היא לא רואה חברות שלה?

עם מה הן מתמודדות? אגב, לאימי יש נטיה לא לראות שחור-לבן אלא את הגם וגם - כלומר שילדים זה גם שמחה אך גם קושי.

 

[אוניברסאליסט]

נ.ב אני מסכים שלא נכון

שהורה יגיד לילד שהוא מתחרט שהוליד אותו ואני מצטער ששמעת דברים כאלה.

 

[isola bella]

תגובה ל-לולי ולאוניברסליסט

לולי יקרה - תודה על החיבוק. אני לרגע לא נעלבתי ו/או כעסתי על אמי. כפי שכתבתי רק נעצבתי.
היא עברה לא מעט, יצא לה לפעמים לומר לי שהיא מצטערת על שהיא התחתנה עם אבא שלי (אבא שלי בן אדם קשה והיא סובלת + סבלה לא מעט מהאופי הקשה שלו)
עם זאת אני רוצה להבהיר כאן ועכשיו - שניהם הורים שלי, אני מאד אוהבת את שניהם. נקודה.
אני חושבת שבדרך כלשהי היא ניסתה לומר לי ש 'לא אמהר להתחתן ו/או לעשות ילדים' לפני שאבסס את עצמי ואעמוד על רגלי (כלכלית ורגשית) בזכות עצמי... .

אוניברסליסט - אני איתך נגד כל גינוי של דיעה-מחשבה-רגש ובעד כיבוד השונה באשר הוא
וגם לך תודה על שהבעת כלפי אמפטיה. כמו שכתבתי ל-לולי אני לא נעלבתי ו/או כעסתי רק נעצבתי. אני מאד אוהבת את ההורים שלי. נקודה

איזולה בלה

 

[בראדשו00]

אמא שלי התוודה בפני בפה מלא

שיתכן ואם הייתה חיה בחברה מודרנית היום (שהרי בשנות ה- 70 זה היה עוד יותר אוטומטי) היא כן הייתה חושבת אם להביא בכלל ילדים לעולם.......