עניין של נקודת השקפה
כעיקרון אני מסכים שמתוך נקודת השקפה של מי שחיים במערב המפותח, חלקות העוגה השתנתה לרעת מעמד הביניים. אם פעם הכסף היה מחלק אחרת, והרי עוגת הכסף לא משתנה בגודלה, היא רק משתנה בחלוקתה, הרי שפעם מעמד הביניים יכול היה לקבל בקלות יתרה חלק גדול יותר מהעוגה, אבל, מהרגע השליטה על ההון עברה לידי הפוליטיקאים ובאמצעותם, לבעלי ההון, החלוקה השתנתה וחלקו של מעמד הביניים ירד פלאים. התהליך הזה לא אופייני רק למדינת ישראל אלא לכל העולם המערבי, או לפחות לרובו. מאידך, אם אני לוקח את השוק האמריקאי לדוגמא, שם רואים שניתן להיות שייך למעמד הביניים ולחיות בכבוד, למקות המשבר הכלכלי, כלומר, בשיטות ממשל מסויימות, שומרים על מצבם הכלכלי של אנשי מעמד הביניים לעומת שווקים כדוגמת אירופה וישראל ,שם מעמד הביניים הפך לעני הרבה יותר מאשר מה שהוא היה לפני 10 או 20 או 30 שנה. זוהי עובדה. התרומות של משפחות ההון כדוגמת משפחת עופר באות בעיקרון לקבע את שמות התורמים על קירות מוסדות תרבותיים או רפואיים כאלו ואחרים ואינן מהוות השפעה מכרעת על איכות חייו והכנסתו של הפרט במעמד הביניים. זה סוג של לעג לרש. לוקח בעל ההון את הכסף שקיבל חינם ו"מחזיר" אותו או לפחות את חלקו המזערי על מנת כביכול ליצור מצג שווא על פיו הוא לא רק נהנה מעבודת כפיו של מעמד הביניים המנוצל, אלא מחזיר לו בדרך כלשהי. בדיחה. מעמד הביניים יכול היה לבנות בעצמו בית חולים או מוזיאון מכספו הוא בלי לקבל את "נדבתו" של בעל ההון. כמו כן, אפשרויות הפרנסה של מעמד הביניים הולכות ומצטמצמות בגלל שמקורות שהשליטה על ההון עוברת מגופים שאפשרו בעבר חלוקה הוגנת יותר של ההון אל מול המצב העכשווי על פיו לא נותר בקופה הציבורית מספיק כסף על מנת לחלקו באופן הוגן למעמד הביניים, הנושא אגב במרבית הנטל של תשלומי המיסים שלא לדבר על משימות אחרות כמו מילואים וכדומה. על מנת לשנות את השיטה יש צורך לשנות את ה כ ל מהיסוד אבל אין ולא יהיה רוב של חברי כנסת בבית הנבחרים על מנת לעשות את השינוי אינו מציאותי מאחר ובעלי ההון נטעו את עצמם במרכז השלטוני של מדינת ישראל באמצעות שיחוד שיטתי של פקידי הממשל וחברי הפרלמנט שהפכו לעושי דברם תמורת בצע כסף. מאידך אני מציע נקודת השקפה אחרת. בהתחשב במה שקורה בעולם באופן כללי, לא ראיתי מסביבי כל כך הרבה מסכנים (רובם ככולם מהמעמד הבינוני עליו מדובר) שידם אינה משגת לקנות דירה ב- 3 מליון שקל, לרכוש שתי מכוניות גם עם שיעורי המס הדרקוניים, לנסוע לפיינל פור מדי שנה ולרכוש מנוי ליד אליהו לאשה ולילדים... בקיצור, כדאי להפסיק לבכות. המצב (עדיין) אינו גרוע כל כך.
