פאק

ש חף

New member
פאק

יש לי (או הייתה לי?) חברה טובה שביחד היינו עושות "כל מה שאסור" בתיכון. היא זאת שהלכה איתי עם מכנסיים במקום שורץ מורות דוסיות אחרי שהבגרויות הסתיימו כששתינו סומכות על הביטחון אחת של השניה. היא זאת שתמיד ידעה על מה אני מדברת,בניגוד לחבירות הדתיות כשנקלעתי למשבר או לשאלה קשה בנוגע לחילוניות שלי. היא זאת שהלכה איתי למופעי רוק ודיסקוטקים עוד הרבה לפני שהכרתי חילוניים או יוצאים בשאלה. היא זאת שגם לה היה חבר דתי ושתינו היינו מתייעצות ומחליפות חוויות מהמערכת יחסים הלא קלה הזאת. שתינו החלטנו להתגייס בגאווה ולא ללכת לשירות לאומי כמו שאר הכיתה ולפתוח את הפה מול מורות שהעירו על שרוולים קצרים,על הגיוס. הברזנו יחד מהרצאות של רבנים המטיפים לחזור בתשובה. היינו מדברות במקום להתפלל כשכל השאר גוערות בנו "ששששששששש" שאנחנו מפריעות. ובימים האחרונים,אחרי שחזרתי קיבלתי ממנה טלפון... כמובן שהתגעגענו,ואז היא סיפרה לי שהיא עכשיו לומדת כבר חודש במדרשה ושמאוד טוב לה. כבר אי אפשר לדבר איתה על כלום, רק המדרשה,להתחזק... כבר אי אפשר לשמוע מוזיקה יחד כמו פעם... רק שירים חסידיים. כל כך עצוב לי. מרגישה רע. פאק.
 

גילתי

New member
מצטערת...

אולי כן אפשר למצוא נושאים משותפים? אני בטוחה שכשהייתם חברות לא דיברתם רק על זה. אבל מצד שני אולי זה הסוף...?
 
אז מה?

אם היא עכשיו דתיה אז כבר אין מה לדבר איתה? תכבדי אותה בדרך שהיא בחרה לה לחיות כמו שאת רוצה שיכבדו אותך בדרך שאת בחרת לעצמך יש לי הרבה חברים שעדיין דתיים ואני לא מרגיש שום קצר בשיחות שלי איתם... אבל כמובן שאני לא יכול להשוות כי אני לא יודע מה היו היחסים בינכם אבל אם את באמת רוצה להמשיך את הקשר אני בטוח שתסתדרי
 

B a m b i

New member
מכיר את ההרגשה../images/Emo4.gif

שמאבדים חבר אחרי שהוא פתאום עושה שינוי בכל העמדות, ואתה מרגיש שמי שעד עכשיו הבין את כל מה שחשבת ודיברת איתו עליו, פתאום לא רוצה לשמוע ולהבין על זה בכלל. ואם אתה מנסה לדבר איתו, אז הוא עושה פרצוף של "הוא עוד לא זכה לראות את האור הגדול, בוא ננסה לשנות אותו...". דפנטלי, זה מצב חרא ומבאס ואין מה לעשות. פשוט לעזוב אותה/אותו ולהמשיך הלאה, ולדעתי אין טעם לנסות לגשר על הפערים, כי הכל יהיה יותר קיצוני. חבל, וממשיכים. ברוכה הבאה, אגב. במבי
 

ש חף

New member
אל תספרו לי מה זה

לכבד אנשים עם דיעות אחרות, חצי מהחברות שלי דתיות,המשפחה שלי והחבר. זה לא שאני לא מכבדת את הדרך שבה היא בחרה. פשוט הסוויצ´ הזה מאוד קשה לי איתו כרגע.
 

חי אדר

New member
סוויצ´ מעיק ושיברו

כפי שאת מציינת, זה אכן קשה. זהו בעצם הכאב שמביע אריק אינשטיין לגבי אורי זוהר בשיר שלו, ´הוא חזר בתשובה´. הנתק הזה הקורה לפתע פתאום מצד מכרים ידידים וידידות. יוצר קרקע פוריה להיווצרות גידלי צער ומועקה. אבל בפועל אין מה לעשות. הדרך הנאותה היא: להשלים שזה חלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו כבני אדם. כל אדם מוצא לו את הטוב במחוזות ובתקווות הנראות לגביו טובות ונכונות. בשל כך רעיון משותף שהיה בין ידידים עשוי לפתע להינתק על רקע רצון למצא רעיונות ודרכים אחרים באורח החיים. מה שאולי עשוי להקל על המועקה, זה לראות את הנתק לא כמכוון כלפינו, וכקריאת תיגר כלפי עצם הידידות שהיתה. אלא כחלק מהגשמת רצון מסויימת שהידיד או הידידה רואים בא את ההתנסות להרגיש יותר טוב ממה שהם עתה. אם כי אין זה אומר שאכן כך הם פני הדברים אבל בכל אופן, בהדרך מחשבה זו, לטעמי תחושת ההקלה עשויה להיות מרובה מתחושת המועקה.
 
למעלה