לא אשים אותם בצד, הם העיקר והיעד.
מסעודה ובוזגלו הם היעד והם המטרה. הם ולא צואת הפרה של ואן אייק ההולנדי, או של הקיבוצן השמאלני. ההגדרה של כושר הנשיאה הסביבתי לגבי אילת אינה חד ערכית. יש את המדד של יכולת האלמוג להתחדש, של הים להתנקות. ובתחום זה יש מומחים הטוענים שכבר בשנות השמונים חצינו את הקוו האדום. יש את המדד הכלכלי של יכולת חדר המלון השולי לפרנס באופן סביר את עובד הענף, בלי צורך בסבסוד והטבות על חשבון משלם המסים בעפולה. וכאן נחצה הגבול לפני כעשר שנים. יש את מדד התשתיות, בעיקר יכולת ניצול מי הביוב, וגם כאן חצינו את הגבול לפני כשש שנים ומפלס מי השופכין הולך ועולה, והמאגרים גדלים. ומבחינת הפגיעה בשל זרימת הטין אל הים, כתוצאה מעודף הבניה, נכון היה לעצור את הרחבת שטחי הקרקע המצופים, (מונעי החלחול והאטת הזרימה העילית), ולא לבנות בניה רוויה וכבישי מערב 7 ושחמון. ואילו אחד מראשי העיר לשעבר טען באוזני בלהט, שלפי עבודות שנעשו עבורו בנדון, מגבלת כושר הנשיאה הסביבתי של אילת היא שישים אלף נפש תושב באילת, אני לא ראיתי מחקר זה, ולדעתי הוא מוטה כלפי מעלה. הנתונים ומסקנות המומחים עשויים להיות שונים ובלתי מדויקים, ולעסוק ברבדים ומדדים שונים, אך החשוב הוא עצם ההתייחסות לנושא, עצם הערנות לקיום מונח "מגבלת כושר הנשיאה". מתוך זהירות מפני תופעת "רעיית הייתר". וכמו בנושא הכלובים, גם בתחום זה כל שאני מבקש הוא "להקשיב למומחים", ולבצע סקר סביבתי לפני, אני מדגיש "לפני" ולא אחרי שמקימים פרויקט נוסף. ויש לבצע סקר כושר נשיאה סביבתי באילת לפני שמאשרים הקמת נושא נוסף שיביא בעקבותיו עוד עובדים ועוד מייצרי שפכים. ובניגוד לדבריך נגדי, טענתי הבסיסית היא שיש להתעלם ולא לעסוק בפוליטיקה, משמע יש ליישב את הנגב ואת אילת רק אם הדבר מביא תועלת לאדם ולסביבתו בטווח הארוך, (כן לבוזגלו ומסעודה), ולא מתוך סיסמאות ישנות של פוליטיקאים עתירי שררה. או מתוך אהדה למי שגישתו הפוליטית תומכת בסזון.