פאנפיק חדש

[הארי777]

פאנפיק חדש../images/Emo150.gif

שם:"עבדות" פאנדום: "אוהל הדוד תום"-כאן עלי להדגיש, שזה רק התקופה, אין קשר לדמויות בספר לבין הדמויות בסיפור. לכן גם מי שלא קרא את הספר ויודע על תקופת העבדות באמריקה, יוכל לקרוא את הפיק ללא בעיה. דרוג: PG בינתיים. דמויות: וונדה-הדמות הראשית. כושית בת 16, יפה וחמודה, שעובדת במשפחה של אנשים נחמדים. ג'ק-כושי מהאחוזה הסמוכה, בן 18. מתכנן לברוח ממשפחת מעבידו, שהוא רודן אכזר, ומנסה להמריד את וונדה לברוח גם. שירלי-הבת המפונקת של המשפחה בה וונדה עובדת. מנסה תמיד להסיט את כולם נגד וונדה. ג'נט-כושית זקנה, העובדת במשפחה שבה משרתת וונדה. מחבבת את וונדה מאוד, ותמיד שומרת עליה. הערות: הסיפור נכתב ע"י שני אנשים, תהנו

 

[הארי777]

בהודעות א

וונדה הסיטה את התלתלים הפרועים מפניה, ומשכה את הדלי מן הבאר. "יותר מהר!", צווחה שירלי מחלון הבית, "אני צריכה להתקלח, ואת עוד חייבת להרתיח את המים!", היא טרקה את חלון הבית, בעל מסגרת העץ העבה. "ילדה מעצבנת", רטנה וונדה לעצמה, "כל היום יש לה תלונות, ומה איתי? אני צריכה מנוחה!". אך לפתע חייכה וונדה לעצמה-המשפט הזה, היה נשמע כמעט זהה למה שג'נט היתה נוהגת לומר ברגע שנשמעו צווחותיה של שירלי ברחבי הבית. החלון בעל מסגרת העץ נפתח שוב, וראשה הזהוב של שירלי נגלה. "משרתת עצלנית!", צעקה, "אני צריכה לצאת היום לפגישת חברים! ומה את עושה? עוסקת בשטויות שלך" מנסיונה, וונדה ידעה שעדיף לא לענות. היא הרכינה ראשה והמשיכה לשאוב את המים מהבאר. אל החצר יצאה דמות מעט עגלגלה, נודפת טוב לב. "וונדה יקירתי", אמרה, " הגברת שירלי באמת מתחילה להיות כעוסה". "וכי מה עלי לעשות?", אמרה וונדה בדמעות בעיניה, "הנה ג'נט, גמרתי לשאוב". היא אחזה בכח רב את הדלי, והחלה לסחוב אותו אל עבר הבית. היא נכנסה, מנגבת נעליה בזהירות במחצלת הקש שהיתה פרוסה בכניסה. "סוף סוף, עצלנית!", אמרה שירלי, בעודה ממהרת לרדת במדרגות הבית, "תרתיחי את המים וחפפי לי את השיער! ואז הברישי אותו עד שיהיה מבריק!". "כן גבירתי", אמרה וונדה בעייפות, והחלה במלאכת הרתחת המים במהירות. "מהר!", צווה שירלי בעצבנות, "אין לי זמן לשטויות שלך, קנינו אותך על מנת שתעבדי!". "אל תטיפי לה", אמרה ג'נט, שבדיוק נכנסה למטבח, נושאת ערימה של תפוחי אדמה,"אביך לא אוהב את זה". "את, אל תתערבי! גם כן....שפחה!", אמרה שירלי בהתנשאות, "את, וכל העבדים שבבית הזה, חושבים שהם יכולים לעשות כרצונם! הו לא! זה לא יימשך ככה!". וונדה הרכינה ראשה בשתיקה. שירלי פתחה את פיה כדי לומר משהו נוסף, אך סגרה אותו לאחר שתיקה קצרה. לאחר שסיימה לייבש את שיערה הארוך של שירלי ולהניח על ראשה כובע מהודר, התיישבה וונדה באפיסת כוחות על הכיסא הקרוב לשולחן, שהיה בין הכיסאות הבודדים שהורשה למשרתים לשבת עליהם, ונאנחה. "כמה פעמים הודעתי לך שאין זה מנומס למשרתים להיאנח וליפול כך על הכיסא?" התפנתה שירלי מהסתכלות בבבואתה שבמראה " מתי שורנט יבוא לבקר?" מבט חולמני השתלט על פניה של שירלי, והיא פנתה במהירות מהחדר.

-זאת שירלי...

 

[הארי777]

בהודעות ב

וונדה עצמה עיניה ברגיעה. עתה יעמדו לה מספר שעות של שקט. היא קמה במהירות מכסאה ופנתה לחדרה בעליית הגג. היו לה עוד עיסוקים רבים בעבודת הבית, אך שיערה שמר וגברת ג'ונסון לא ישימו לבם לאבק תחת מעקה המדרגות. לא היום, לפחות. היא פתחה את דלת העץ החורקת וניגשה למגירה הצמודה למיטתה. היא פשפשה מתחת לספר עבה, ולבסוף הוציאה קלף מגולגל. וונדה התיישבה על מיטתה הקשה ופתחה את הקלף לאחר כבוד. למשך מספר דקות רק קראה את מה שכתבה בו באותו היום לפני חודשים רבים, ולאחר שסיימה - הרימה עיניה לחלון הקטן ששלח קרן אור צרה מקצה החדר, והנידה בראשה. עדיין לא הגיעה הזמן. היא עדיין לא מוכנה, אם תהיה מוכנה, אי פעם. וונדה גילגלה את הקלף והחזירה אותו אל מקומו מתחת לספר. היא סגרה את המגירה במהירות. היא ישבה מספר דקות על מיטתה, כשלפתע נכנסה אל החדר מורגן, השפחה שחלקה את החדר עם וונדה. "מה את עושה פה?", שאלה מורגן, שהיתה נערה גסת רוח, "לכי לעבוד!". "לא עניינך מה אני עושה", החזירה לה וונדה, "חזרי אל ענייניך, ואל תתקעי את חוטמך אל דברים שאינם עסקיך!". "את חושבת שבגלל שאת המשרתת האישית של הגברת שירלי יש לך הזכות לדבר כרצונך? הא לך!", מורגן חרצה לה לשון, ויצאה מהחדר. "נערה נתעבת", צעקה וונדה אחריה, וטרקה את הדלת. מכל תושבי הבית-השנואים עליה ביותר היו שירלי ומורגן. היא נשענה על הקיר, וסרקה במבטה את החדר. היה זה חדר קטן, ובו שתי מיטות עץ נמוכות. בצד החדר עמד שולחן מעץ ישן ומתפורר, ולידו עמד כיסא נמוך חסר משענת. הקירות היו משעממים וחסרי כל קישוט, חוץ מתמונה אחת שהעניקה לה גברת וורט, המעבידה שלה, על התנהגות טובה במיוחד. היתה זו תמונה די חסרת טעם, היו מגובבים בה המון סוגי צבעים. שג'ק ביקר אצלה פעם, הוא טען שגם הוא יכול לצייר דבר כזה, אילו רק אדונו נתן לו. האדון של ג'ק היה איש קר ואכזר, וג'ק תמיד קיווה שיום אחד הוא יוכל לברוח... והיא כל כך הייתה רוצה לברוח איתו. פעם, כשעוד היו קטנים - היו יושבים שניהם מתחת לעץ הגדול המחבר בין החצר של אדוניה של וונדה לבין חצר אדוניו של ג'ק, ורוקמים את הרפתקאותיהם בעולם הגדול. הם היו מבקרים בבניינים הגבוהים{הכל יחסי..}, חוצים את הים הגדול, עוברים דרך ג'ונגלים ענקיים, מציצים מעל להר געש, ובסופו של המסע - היו חוזרים לאפריקה, מקום הולדתם. אך כבר מזמן לא דיברו כך. העבודה בבית של שניהם הועמסה יותר ויותר על כתפיהם החלשות של המשרתים המעטים. פעם חששו האדונים להעמיס עליהם עבודה קשה - אז זה לא היה נורמלי ורגיל כל כך כמו היום. רק לפני 3 שבועות כשיצאה למכולת לקנות לחם(בדרך כלל ג'נט אחראית על ענייני המטבח, אבל זה היה בתקופה שבה נעדרה ג'נט לתקופת-מה, כאשר הסיבה לא הייתה ידועה לאף אחד) ראתה וונדה אנשים רבים בעלי צבע עור שחור עובדים בחצרות בתים מהודרים. 'בעצם,' כך חשבה 'כבר הרבה מאוד זמן לא התגנבתי בחצות הלילה אל הגדר החוצה בין הבתים.... כבר עבר זמן רב מאז שמעתי את קולו של ג'ק....'

 

[הארי777]

בהודעות ג, אחרון

היא היטיבה את שמלתה הפשוטה, וסידרה מעט את תלתליה המבריקים. לאחר מכן, יצאה על קצות האצבעות אל מבואת הכניסה, ומשם-החוצה. היא היתה די גמישה, לכן הטיפוס על הגדר המפריד בין שני הבתים לא הווה בשבילה בעיה. היא אספה שלושה אבני חצץ, ויידתה אותן בזו אחר זו בשמשת חלונו של ג'ק. לאחר פחות מדקת המתנה, יצאה אל החצר דמות גבוהה וחסונה. הדמות מיצמצה לכיוונה, ואז חייכה חיוך רחב. "וונדה!", אמר ג'ק, "כבר חשבתי ששכחת מי אני", הוא גיחך. "איך אפשר?", חייכה וונדה, היא סימנה לו לשבת לידה על הספסל שבגינה. "מה שלומך?", שאלה בלהיטות. החיוך נמחק מפניו של ג'ק. "ככה... האדון לא ישתנה", אמר. ואז הבעת פניו נהפכה רצינית, והוא הביט אל תוך עיניה של וונדה. "מה קרה?", שאלה וונדה בחשש. "הבריחה", השיב ג'ק, ואז, כשראה את הבעת פניה, הוסיף: "קנדה היא מקום מפלט של עבדים! יהיה לנו טוב שמה!". "חשבתי שאתה רוצה להגיע לאפריקה", חייכה וונדה. "אפריקה היא חלום, וקנדה היא מציאות", השיב ג'ק, "וחוץ מזה, ברגע שנהיה בקנדה, נוכל להשתכר מספיק בשביל להגיע בשלב מסוים אל אפריקה!". "זה לעולם לא יצליח", אמרה וונדה עוד לפני שבלע את רוקו כדי להמשיך בחלומו, "ייתפסו אותנו!". ג'ק שלח לעברה מבט מיואש. "את לא מקבלת את הצעתי?", שאל. ואז הבעת פניו הפכה מיאוש-לנחישות. "בסדר", הוא קם מהספסל, "בעוד כשבועיים בדיוק אני יוצא מפה. אם תבואי איתי-אהיה המאושר בבני האדם. ואם לא-אגיע לקנדה, וארוויח כסף כדי לפדות אותך". כמעט שבועים עברו מאז אותה שיחה עם ג'ק, וונדה לא חשבה על העניין, כיוון שהיתה טרודה בהכנת יום הולדתה השבעה עשר של שירלי. ולכן-ביום ההולדת עצמו קיבלה חופש. היא קמה בבוקר לקול ציוץ הציפורים. היה זה יום נפלא, השמים היו בהירים והכל היה שטוף שמש בצורה שגרמה לוונדה למחוא כפים ולקפוץ מהמיטה. בימים כאלו, וונדה לא זכרה את הבדלי הגזעיים, ואת זה שהיא שפחה בבית אצולה. היא רק ידעה שבמקום שאינו רחוק כ"כ-מצוי אגם נפלא, שאליו יכלה כעת ללכת. היא לבשה שמלה ישנה שאהבה, חבשה כובע קש דהוי, ויצאה דרך השער האחורי אל המרחבים הפתוחים. האגם היה המקום האהוב ביותר על וונדה. היה זה מקום שקט, בצל עצים ענקיים. כל פעם שרק יכלה, היתה הולכת לאגם ומייד. היא חלצה את סנדליה, ונתנה למים להתחכך בכפות רגילה הכהות. היא בדיוק הסירה את הכובע, כשקול שובב קרא מאחוריה: "את יפה כמו תמונה, את יודעת?". "ג'ק, מה את עושה פה?", וונדה הסתובבה בחיוך. "טיילתי", התמם ג'ק, והתיישב לידה. "ג'ק...", חייכה וונדה, "אשאל אותך שנית: מה אתה עושה פה?". "ובכן...", הבעת פניו של ג'ק הפכה לרצינית, "באתי להפרד". "אתה נוסע?", קראה וונדה. לפתע זוהרו של היום הועב במקצת. "אני הולך, כן", אישר ג'ק, "אני חושב שאמרתי לך את זה ולא פעם אחת...", הוא חייך חצי חיוך. "אתה לא יכול ללכת!", קבעה וונדה, "אתה לא יכול!", חזרה בעקשנות, ותפסה בזרועו. "אין לי ברירה", אמר ג'ק, "אני חייב!", הוא השתחרר מאחיזתה, וקם ממקומו.

 

[רולדההה]

מצטערת, אבל זה לא פיק. ../images/Emo98.gif

זה סיפור מקורי, ואין לו מקום בפורום הזה. נסה את פורום סופרים צעירים.

 

[פ י ק ס]

../images/Emo45.gif../images/Emo142.gif../images/Emo103.gif

וחוץ מזה, אם אין קשר לדמויות בסיפור, אז "אוהל הדוד תום" הוא כלל לא הפאנדום.

 

[dorin266]

הוא עדיין יפה....

אבל באמת, מקומו לא כאן...

 

[הארי777]

אפשר אולי...

קישור לפורום המתאים?

 

[Science Fiction]

376.../images/Emo13.gif../images/Emo119.gif

 

[הארי777]

תודה../images/Emo24.gif

 

[Nurmidor]

שמתם לב ששירלי...

הוא תמיד השם לדמות הרעה בסיפור? |שירלי גאה

|

 

[Nurmidor]

אוה, כן, והסיפור מקסים ../images/Emo140.gif

אבל באמת לא פאנפיק

 

[הארי777]

חחח

תודה רבה... לא, היא לא רעה, סתם מפונקת מדי