סמואל ספייד
New member
פאב העוגן,שער פלמר
באשמורת השלישית של הלילה ירד אצלנו גשם, אמנם לא מטחים עזים, עדיין היה נחמד להשכים קום ולהריח ניחוח משכר של גשם, אלו ימים של בין כסה לעשור וגם אני ערכתי הבקר חשבון נפש עם עצמי, אמנם לא בבית-מדרש אלא בבית-מרזח אבל הפרט הזה זניח, כל אחד והאלוהים שלו.
משום מה העורך דין שלי עקר למשרד בבניין ישט ברחוב העצמאות בעיר התחתית, המעלית שהובילה אותי למשרדו היתה ככ ישנה וככ צרה, מעלית של פעם, מעלית ללא מראה, מעלית שכמו ולקוחה מסרטי הפילם-נואר, מעלית שיצאתי ממנה ונכנסתי למשרד העורך דין לא הייתי מופתע אילו הייתי נתקל שם בסמואל ספייד האורגינאלי.
רק משקולת-נייר למסמכים ומאוורר תקרה שחג מלמלעלה היה חסר לעיצוב בכדי להשלים לי את הסרט שרץ לי בדמיון.
שעה קלה לאחר מכן עדיין בשעת בקר מאוחרת, למען האמת:1130 , תכננתי לאכול כריך טוב אצל גבי בעצמאות, מוסד ותיק שלאחרונה השתדרג גם מבחינה דקורטיבית וגם תמהיל לקוחותיו השתנה, איכשהו בדרכי לגבי נכנסתי לפאב "העוגן" פאב ותיק ותיק, שוכן בשער פלמר, ישבתי על הבר והטבעתי את יגוני בטיפה המרה(סתם, האמת שדווקא הייתי במצב רוח מעולה) , הבר עצמו עשוי ממהגוני, או שבעצם אני טועה ונגר כבר לא אהיה בגלגול הנוכחי, על כל פנים שתיתי כמה חצאים של "סטלה" מהחבית וביקשתי כריך רוסטביף, הכריך הותקן לי במהירות יחסית, כריך רוסטביף מושלם עם רוטב פסטו, עשוי כטוסט , קריספי, מילוי טוב וכל מה שגבר מבקש על מנת להתנחם בשעה מוקדמת שכזו, על כל חצי ליטר בירה ביקשתי בסמיכות צ'ייסרים של "הנסי" אני אוהב את הקוניאק הזה כליווי לבירה שלי, אמנם זה משקה צרפתי , אבל תתפלאו הקוניאק הזה תפס חזק באמריקה ודווקא אצל הראפרים ושחקני הכדורסל הכי ידועים ומפורסמים, כנראה להנסי יש תדמית של מותג יוקרתי ואותם כהי עור אוהבים להתהדר בין השאר בלגימה של הקוניאק הספציפי הזה.
יש שיגידו שאלכוהוליסטים חייבים את הטיפה המרה על הבקר, אז אני איפשהו באמצע, אולי זו רד הדחקה והכחשה פנימית שלי ואולי אני קצת אלכוהוליסט, גם אם כן אז זה בסדר מבחינתי(אוהבים אותך סמואל)
אני מעריך מקומות שפעילים עשרות שנים ושומרים על הקיים, המקום מנוהל על ידי אב קשיש עם מגבעת בהירה ומקטרת של פופאיי דה סיילומן(ככה לפחות חשבתי שקוראים לפופאיי כשהייתי ילד)מי ידע אז אנגלית?
אז הסיילומן הזה והבן שלו מנהלים את הפאב, מאידך צרם לי לראות שחסר שם האווירה של יורדי הים המחוספסים, מלבדי ישבו שם שני עורכי-דין מחוייטים שבהפסקת הצהריים שלהם שתו לשכרה ונגסו בכריכים תוצרת המקום, ניכר שלמוסד הותיק הזה יש קהל קבוע בבקר וקליינטורה אחרת בלילה, בבקר זה יותר קשישים שאף היום נכנסו ובירכו בחתימה טובה,
המקום מתפאר בריהוט של קו-אונידין, דהיינו כל מיני חפצים מהים:
גלגל הצלה ועוגן קטנטן ותמונות ממוסגרות של ספינות-מפרש ואוניות סוחר.
אפילו אשה ממש מבוגרת נכנסה ושתתה כוסית ועל הדרך סיפרה לגילי שהיתה עליהם כתבה מפרגנת ב"כלבו"המקומון החיפאי,
נחמד לפתוח שבוע במקום מנדטורי שאני לא מרבה להיכנס אליו למרות שאני חולף לידו המון פעמים
באשמורת השלישית של הלילה ירד אצלנו גשם, אמנם לא מטחים עזים, עדיין היה נחמד להשכים קום ולהריח ניחוח משכר של גשם, אלו ימים של בין כסה לעשור וגם אני ערכתי הבקר חשבון נפש עם עצמי, אמנם לא בבית-מדרש אלא בבית-מרזח אבל הפרט הזה זניח, כל אחד והאלוהים שלו.
משום מה העורך דין שלי עקר למשרד בבניין ישט ברחוב העצמאות בעיר התחתית, המעלית שהובילה אותי למשרדו היתה ככ ישנה וככ צרה, מעלית של פעם, מעלית ללא מראה, מעלית שכמו ולקוחה מסרטי הפילם-נואר, מעלית שיצאתי ממנה ונכנסתי למשרד העורך דין לא הייתי מופתע אילו הייתי נתקל שם בסמואל ספייד האורגינאלי.
רק משקולת-נייר למסמכים ומאוורר תקרה שחג מלמלעלה היה חסר לעיצוב בכדי להשלים לי את הסרט שרץ לי בדמיון.
שעה קלה לאחר מכן עדיין בשעת בקר מאוחרת, למען האמת:1130 , תכננתי לאכול כריך טוב אצל גבי בעצמאות, מוסד ותיק שלאחרונה השתדרג גם מבחינה דקורטיבית וגם תמהיל לקוחותיו השתנה, איכשהו בדרכי לגבי נכנסתי לפאב "העוגן" פאב ותיק ותיק, שוכן בשער פלמר, ישבתי על הבר והטבעתי את יגוני בטיפה המרה(סתם, האמת שדווקא הייתי במצב רוח מעולה) , הבר עצמו עשוי ממהגוני, או שבעצם אני טועה ונגר כבר לא אהיה בגלגול הנוכחי, על כל פנים שתיתי כמה חצאים של "סטלה" מהחבית וביקשתי כריך רוסטביף, הכריך הותקן לי במהירות יחסית, כריך רוסטביף מושלם עם רוטב פסטו, עשוי כטוסט , קריספי, מילוי טוב וכל מה שגבר מבקש על מנת להתנחם בשעה מוקדמת שכזו, על כל חצי ליטר בירה ביקשתי בסמיכות צ'ייסרים של "הנסי" אני אוהב את הקוניאק הזה כליווי לבירה שלי, אמנם זה משקה צרפתי , אבל תתפלאו הקוניאק הזה תפס חזק באמריקה ודווקא אצל הראפרים ושחקני הכדורסל הכי ידועים ומפורסמים, כנראה להנסי יש תדמית של מותג יוקרתי ואותם כהי עור אוהבים להתהדר בין השאר בלגימה של הקוניאק הספציפי הזה.
יש שיגידו שאלכוהוליסטים חייבים את הטיפה המרה על הבקר, אז אני איפשהו באמצע, אולי זו רד הדחקה והכחשה פנימית שלי ואולי אני קצת אלכוהוליסט, גם אם כן אז זה בסדר מבחינתי(אוהבים אותך סמואל)
אני מעריך מקומות שפעילים עשרות שנים ושומרים על הקיים, המקום מנוהל על ידי אב קשיש עם מגבעת בהירה ומקטרת של פופאיי דה סיילומן(ככה לפחות חשבתי שקוראים לפופאיי כשהייתי ילד)מי ידע אז אנגלית?
אז הסיילומן הזה והבן שלו מנהלים את הפאב, מאידך צרם לי לראות שחסר שם האווירה של יורדי הים המחוספסים, מלבדי ישבו שם שני עורכי-דין מחוייטים שבהפסקת הצהריים שלהם שתו לשכרה ונגסו בכריכים תוצרת המקום, ניכר שלמוסד הותיק הזה יש קהל קבוע בבקר וקליינטורה אחרת בלילה, בבקר זה יותר קשישים שאף היום נכנסו ובירכו בחתימה טובה,
המקום מתפאר בריהוט של קו-אונידין, דהיינו כל מיני חפצים מהים:
גלגל הצלה ועוגן קטנטן ותמונות ממוסגרות של ספינות-מפרש ואוניות סוחר.
אפילו אשה ממש מבוגרת נכנסה ושתתה כוסית ועל הדרך סיפרה לגילי שהיתה עליהם כתבה מפרגנת ב"כלבו"המקומון החיפאי,
נחמד לפתוח שבוע במקום מנדטורי שאני לא מרבה להיכנס אליו למרות שאני חולף לידו המון פעמים
