עשרה בטבת, השואה, ליבוביץ

[קוגיטו]

עשרה בטבת, השואה, ליבוביץ

השואה, אליבא דליבוביץ, אינה ארוע בעל משמעות דתית. עם זאת, לדעתי, היו ארועים במסגרת השואה שייתכן ויש להם משמעות דתית. בהקשר זה אני רואה מקום להביא כאן את מכתבו המפורסם של יוסל ראקובר. אלו אלמנטים במכתב זה תואמים, לדעתכם, את הגותו של ליבוביץ ואלו לא? המכתב שווה קריאה בכל מקרה!

 

[ירון ניסן]

אם "גיבור בעל כורחו" זה אוקסימורון

אין ספק שיוסל ראקובר היה גיבור שבגיבורים. אע"פ שלא הכיר אמונה ששוללת שכר ועונש המשיך להאמין בקב"ה ברגעים קשים ביותר. בעוד יכול היה למרוד בו על האסונות הכל כך קשים שפקדו אותו, סיום המכתב המפואר מעיד עד כמה אמונתו בערה בו. לשואה עצמה, לפשעי הנאצים אין כל משמעות דתית, אבל ליהודים שמתו על קידוש ה´ יש ויש.

 

[קוגיטו]

נאה דרשת

"אע"פ שלא הכיר אמונה השוללת שכר ועונש"- זה נכון מאוד. ולחידוד נקודה זו רציתי להוסיף כי המכתב מתאר את התפתחות המונח "אמונה" אצל כותבו: יוסל מדגיש את ההצלחה שהאירה לו פנים בעבר ושבגינה חש חובת הכרת תודה לה´ בחינת "אהבה התלויה בדבר". בחלוף הזמנים, עם בוא האסונות הנוראים על ראשו חש יוסל כי פרע את מלוא חובו לרבש"ע והוא אף מהין לומר כי הוא חש שהקב"ה אף חייב לו... ראיית מעמדו לפני האל, מוטעית כמובן, בעיני ליבוביץ (ואין אני מעיז לדון אותו כאן על כך ח"ו), אך כפי שאמרת, זה רק מעצים את גבורתו ומבליט את רצונו הנחוש לכפוף עצמו כלפי שמייא. אין יוסל אוהב עוד את ה´ כפי שאהבו בעבר ("איני יכול לומר כי יחסי אליך לא נשתנה"- ציטוט מזכרוני), אך אנו יודעים כי אמונתו הסלעית היא היא האהבה שאינה כאהבה רגשית חולפת.