עשיתי מי שפיר, וגם שיניתי כינוי
הכינוי הקודם שלי היה ענתוש , וכמעט לא כתבתי איתו הודעות. אבל אני מרגישה צורך לשתף אותכן בחוויה חיובית וטובה בדיקור מי שפיר שעברתי אתמול. מי שפיר אצלי , זו בדיקה קריטית - אני נשאית של X שביר , ובכל הריון יש 50% שהעובר יהיה חולה (פיגור קשה) - ובכל פעם שאני צריכה לעבור את הבדיקה מפלס החרדות והבכי שלי עולה על גדותיו - כ"כ גבוה שאני אפילו לא מצליחה לכתוב על זה בפורום. אני מטופלת ותיקה במרפאה הגנטית בבלינסון וגם ביחידת האולטרסאונד שם. הגעתי לשם אתמול בבוקר - נחתתי במרפאה הגנטית, שם קיבלה אותי אלן היועצת הגנטית שלי, עם המון הכלה, סבלנות וחיוך מבין - ועברנו את כל התהליך של הקבלה. אח"כ עליתי (עם בן זוגי היקר כמובן, שבלעדיו לא יכולתי לעבור שמינית מכל הסיוט הזה), ליח' האולטרסאונד. חדר ההמתנה היה מלא בנשים , הצוות התרוצץ ממקום למקום. אך עדיין איריס המזכירה היתה עם חיוך, סבלנות ואפילו מילאה את בקשתי שדר'/פרופ' משיח יעשה לי את הדיקור (אדם מקצועי, שלו ועדין). כאשר ניכנסתי לחדר הבדיקות היו שם פרופ' משיח , האחות (שכחתי את שמה , אבל בדיקורים הקודמים היא היתה מלאך עבורי) ורופא מתמחה. אני קצת נילחצתי מזה שהרופא המתמחה הוא זה שידקור, אבל עצם העובדה שידעתי שאני בידיים טובות הרגיע אותי . ואז התחיל הדיקור - מוסיקה מרגיעה, הכל נעשה בשלווה , מסך עם צילום העובר שלי מול העיניים, מילים מרגיעות - והופ אני שומעת פתאום שכבר דקרו אותי , ובכלל לא הרגשתי - ומבחנה אחת יוצאת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. וזהו נגמר ובכלל לא הרגשתי שהתחיל. זו פעם שישית שדוקרים אותי בבדיקות הריון (סיסי שיליה או מי שפיר), אבל זו פעם ראשונה שלא הרגשתי כלום, שהכל עבר חלק מבחינה זו. אז עכשיו יש לי את זמן המנוחה, וזמן ארוך מאוד של לחץ שהשד יודע אם מרוב לחץ אני לא אשתתק. חשבתי שזה נכון לשבח ולהודות לצוות בקמפוס רבין על החוויה הזו - שנכון שזו רק ההתחלה ומכאן כבר תלוי בגנים שלי , אבל לא פשוט להעניק חוויה חיובית וטובה בתוך סיטואציה כ"כ מלחיצה.
הכינוי הקודם שלי היה ענתוש , וכמעט לא כתבתי איתו הודעות. אבל אני מרגישה צורך לשתף אותכן בחוויה חיובית וטובה בדיקור מי שפיר שעברתי אתמול. מי שפיר אצלי , זו בדיקה קריטית - אני נשאית של X שביר , ובכל הריון יש 50% שהעובר יהיה חולה (פיגור קשה) - ובכל פעם שאני צריכה לעבור את הבדיקה מפלס החרדות והבכי שלי עולה על גדותיו - כ"כ גבוה שאני אפילו לא מצליחה לכתוב על זה בפורום. אני מטופלת ותיקה במרפאה הגנטית בבלינסון וגם ביחידת האולטרסאונד שם. הגעתי לשם אתמול בבוקר - נחתתי במרפאה הגנטית, שם קיבלה אותי אלן היועצת הגנטית שלי, עם המון הכלה, סבלנות וחיוך מבין - ועברנו את כל התהליך של הקבלה. אח"כ עליתי (עם בן זוגי היקר כמובן, שבלעדיו לא יכולתי לעבור שמינית מכל הסיוט הזה), ליח' האולטרסאונד. חדר ההמתנה היה מלא בנשים , הצוות התרוצץ ממקום למקום. אך עדיין איריס המזכירה היתה עם חיוך, סבלנות ואפילו מילאה את בקשתי שדר'/פרופ' משיח יעשה לי את הדיקור (אדם מקצועי, שלו ועדין). כאשר ניכנסתי לחדר הבדיקות היו שם פרופ' משיח , האחות (שכחתי את שמה , אבל בדיקורים הקודמים היא היתה מלאך עבורי) ורופא מתמחה. אני קצת נילחצתי מזה שהרופא המתמחה הוא זה שידקור, אבל עצם העובדה שידעתי שאני בידיים טובות הרגיע אותי . ואז התחיל הדיקור - מוסיקה מרגיעה, הכל נעשה בשלווה , מסך עם צילום העובר שלי מול העיניים, מילים מרגיעות - והופ אני שומעת פתאום שכבר דקרו אותי , ובכלל לא הרגשתי - ומבחנה אחת יוצאת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. וזהו נגמר ובכלל לא הרגשתי שהתחיל. זו פעם שישית שדוקרים אותי בבדיקות הריון (סיסי שיליה או מי שפיר), אבל זו פעם ראשונה שלא הרגשתי כלום, שהכל עבר חלק מבחינה זו. אז עכשיו יש לי את זמן המנוחה, וזמן ארוך מאוד של לחץ שהשד יודע אם מרוב לחץ אני לא אשתתק. חשבתי שזה נכון לשבח ולהודות לצוות בקמפוס רבין על החוויה הזו - שנכון שזו רק ההתחלה ומכאן כבר תלוי בגנים שלי , אבל לא פשוט להעניק חוויה חיובית וטובה בתוך סיטואציה כ"כ מלחיצה.