עריסת תינוק שמתחרת למיטת ההורים

[עכשיו אני8]

עריסת תינוק שמתחרת למיטת ההורים

אל תחשבו שאני נוקשה מדי, אבל האם משהו כזה כמו עריסה שמתחברת למיטה שלי לא עלולה להרגיל את הקטנצ'יק לישון צמוד אלי, ויקשה על המעבר אחר-כך? אני לא רוצה להיות ריאלית מדי ונוקשה, אבל מצד שני אני באמת חושבת שחשוב להקנות הרגלים נכונים מגיל קטן מאוד, ושבגיל 3 חודשים כבר ארצה שהקטן ישן בחדר שלו במיטה שלו, בלי "לריב" איתו על זה יותר מדי, בלי יותר מדי פינוקים ושירים וסיפורים ונדנודים, טקס שינה קטן ובלי הרבה דיבורים לנסות להרגיל אותו להרדם בכוחות עצמו. האם אני פסיכית/חיה בסרט/מגזימה?

 

[סטודנטית 87]

3 חודשים לא מוקדם מידי?

אני עדיין לא ילדתי. אבל נשמע לי מוקדם מידי בגיל 3 חודשים לישון לבד. ככה ניראה לי. יש לי כמה אחים קטנים והם ישנו עם ההורים שלי בחדר בערך עד גיל חצי שנה אולי יותר.

 

[עכשיו אני8]

לא יודעת, לא חושבת. אני חושבת שזה גיל

סביר ממה ששאלתי והתייעצתי, אחרי זה זה כבר מסובך יותר מפני שהוא כבר הרבה יותר מודע לסביבה שלו, ואני לא רוצה שיהיה לו קשה לעבור אחר-כך. יש כאלה שמגיל 0 שמים את הילד בחדר לבד. האמת שגם אין לי הרבה מקום בחדר...

 

[Chulie and Barney]

אין שחור ולבן

תלוי בתינוק, תלוי בהורים, וגם בד״כ ימינו יש אינטרקום בחדר של התינוק כך ששומעים אותו מצוין.

 

[מכורה בהפרעה]

גם אני העברתי ב3 חודשים, ככה הרגיש לי מתאים..

 

[מחכים לקושקושן]

אנחנו העברנו בגיל שלושה חודשים

וזה אחרי שכל ההריון רק חיכיתי שהוא יוולד שנוכל לישון יחד.. לא מסוגלת לישון איתו באותו חדר!!!! אני לא ישנה בכלל ככה, כל דבר קטן מעיר אותי. יש כאלה שמסוגלות.. אבל קחי בחשבון שיש משהו בגוף שלנו, אחרי הלידה, משתנה ואנחנו מודעות יותר למה שקורה סביבנו כשאנחנו ישנות.

 

[בּלו]

אלו דברים מאד אישיים וקשה להחליט לגביהם מראש

את לא צריכה להתנצל על הגישה ההורית שלך, אלא אך ורק להיות שלמה איתה. אישית, העברתי ילד אחד לחדרו בגיל 4 חודשים, ילדה אחת בגיל 5 חודשים (מה שהתגלה כטעות) והנוכחי מיועד להישאר לצידי עד שתסתיים ההנקה בלילות, מה שאומר פלוס מינוס גיל שנה. אני אוהבת להרגיל את הקטנים שלי להיות צמודים אלי וגם כשהיתה להם מיטה משלהם בחדר משלהם בחלק גדול מהלילות הם נדדו לשלנו והתקבלו באהבה. בסוף מגיע הגיל שבו הם מעדיפים את המרחב של עצמם... תאמיני לי שהוא מגיע

 

[ninii]

 

[נועה1018]

הבן הראשון שלי היה איתי בחדר עשרה חודשים

כל תקופת ההנקה הוא היה גם הבכור והיה קשה לי לחשוב שהוא לבד בחדר, כאשר נולד השני בגיל שלושה חודשים כבר העברתי אותו לחדר של אח שלו וכך גם עם בני השלישי.(ברגע שסייימתי להניק הם עברו לחדר שלהם)

 

[נועה1018]

אגב...

עם הבכור היה ממש ממש קשה להרגיל אותו לישון בחדר אחר, מה עוד שזה גיל של חרדת נטישה (אז לא ידעתי את זה..) הרבה יותר פשוט להרגיל לפני , עם השניים לא היו בכלל בעיות שינה והמעבר היה נהדר.

 

[לiלי]

יש! "מיטונת" כנסי לאתר שלהם

אנחנו כנראה נשכור מהם

 

[עכשיו אני8]

אני יודעת שיש, אחרת לא הייתי שואלת. שאלתי אם

זה מומלץ ולא מעודד בעיות אחר כך.

 

[Chulie and Barney]

אבל ואו מה זה המחיר העושק הזה?!?!

 

[פילוסופית קטנה]

אני מתכוונת לעשות כך משתי סיבות

1)חדר השינה שלנו קטן מאוד, יהיה מקום לעריסה אך לא למיטת התינוק הגדולה. כבר סידרנו לו חדר עם מיטת תינוק ושידת החתלה. לכן, הוא יישן איתנו בחדר עד שהעריסה תהיה קטנה לו מידי ואז נעביר אותו לחדר שלו, כמובן עם דלתות פתוחות כדי שנוכל לשמוע כשהוא בוכה. 2)אני גם חוששת מאוד לישן עד גיל מאוחר עם התינוק באותו חדר, כדי שלא יתרגל. חשוב לי מאוד, עם כל הכבוד ללהיות אמא נהדרת, שתהיה לי הפרטיות שלי, הפינה שלי, המרחב הזוגי שלי, האינטימיות שלנו שלא תיפגע... לישון עם התינוק באותה מיטה או מיטה לידי עד גיל מאוחר כמו שנה, נראה לי שיפגע אנושות בכל זה, שלא לדבר על זה שבגיל שנה כבר הרבה יותר קשה לגרום לילד לעבור לחדר שלו ולהישאר שם. מובן שמידי פעם אפשר לישון עם הילד, במיוחד בשלב מאוחר יותר כשיש חלומות רעים, אבל לא להפוך את זה לרגל קבוע- זאת דעתי האישית בכל אופן, ואני לא מרגישה איתה רע, כי אני יודעת שאם אני אכנע לזה ואתן לו לישון איתי במיטה כל הזמן או לידי, אז זה אח"כ יפגע בי ובנו...

 

[עכשיו אני8]

יפה, אז את חושבת בדיוק כמוני

יש לי חברה שעכשוי מנסה להעביר את הילד שלה לחדר שלו, הוא כבר בן שנה וחצי, ישן איתם עד עכשיו במיטה שלו, והוא עושה להם את המוות... זה מאוד קשה, צריך להיות חזקים כבר בהתחלה, לדעתי זה הכי בריא. צריך לקחת בחשבון שאם יש עוד ילד בבית, אז הוא גם רואה את כל המשפחה בחדר אחד והוא נשאר בחוץ... זה לא נעים גם כן (זה לא המצב אצלי- זה ילד ראשון)

 

[מ י כ ל10]

מוסיפה לך

זה ממש תלוי ילד. אני העברתי לא מזמן את בני בן השנה לחדר של אחותו הגדולה (בת שלוש וקצת). עד לפני 3 שבועות הוא ישן איתנו. בהתחלה במיטונת, ואח"כ במיטת תינוק מחוברת (אין בעיה לחבר מיטת תינוק מההתחלה אם יש מקום, אבל אצלנו ההכורה עדיין ישנה בה כשהוא נולד). ממש לא היה קשה להעביר אותו.

 

[אמא של תהלולי]

את מזכירה לי אותי לפני הלידה הראשונה

"ידעתי" הכל על להיות אמא, על דרכי חינוך על נכון ולא נכון וכו'... ואז נהייתי אמא

מה שאני מנסה להגיד לך זה שזה נהדר שיש לך רעיונות ומחשבות והכל אבל תזכרי שבסופו של דבר כל תינוק הוא אחר, כל ילד הוא שונה כל אמא היא אחרת וכל אבא הוא אחר ואל תחליטי שום דבר עכשיו, אל תחקקי דברים בסלע, כי לפעמים המציאות מאלצת אותך לעשות דברים אחרת, יותר קל לשחרר את ה"רעיונות" של נכון ולא נכון כשהם מלכתחילה לא קיימים. שיהיה בהצלחה. גילוי נאות - אני אמא לילדה בת 3.2 תינוקי בן 1.7 ואני בהריון חודש שביעי - כולם ישנים יחד במיטה אחת בחדר אחד ואין מלחמות ואין קושי הכל נפלא.

 

[עכשיו אני8]

תראי, כעיקרון את צודקת

מה שאני אומרת זה הרבה תאוריות ודיבורים בלי שום ניסיון, אין ספק שכל ילד זה שונה, וגם להיות אמא זה לא לפי הוראות ויש הרבה רגשות מעורבים, והמון אהבה. אבל אבל אבל- אני חושבת שצריך לקבוע מראש מטרות מסויימות, ללמוד הרבה, להתייעץ, לגבש דרך פעולה בכל מיני נושאים ולא להכנס עיוורים לתהליך. זה לא אומר שאי אפשר להגמיש את זה אחר-כך, אבל כדאי לדעת לפחות למה לצפות, ומה מומלץ, אחרת לא יוצאים מזה.

 

[אמא של תהלולי]

יש הבדל בין לדעת למה נכנסים

ויפה שאת משקיעה בזה זמן (אם כי גם כשלומדים הכל עדיין אי אפשר להבין את זה עד שלא עומדים שם, אבל כשלומדים ההלם הוא פחות גדול וזה חשוב מאוד) לבין להחליט מראש מה כן נעשה ומה לא נעשה. את לא יכולה לדעת למה לצפות, כי אולי לך יהיה תינוק מאלה שישניםן כל הליה כבר מגיל יומיים (יש כאלה שמעתי) או שיהיה לך את הקיצון השני כזה שמסרב לישון כשהוא לא צמוד אלייך גם עד גיל שנה (כאלה אני מכירה אישית

). מה שחשוב לזכור שאין מומלץ או לא מומלץ, אין נכון או לא נכון יש רק מה שמתאים לכם ואת זה את תוכלי לגלות רק אחרי הלידה.

 

[עכשיו אני8]

לא מסכימה איתך לגבי המומלץ או לא מומלץ

יש לי חברה שהייתה בטוחה באמת ובתמים שתינוק בן כמה חודשים לא מסוגל להרדים את עצמו. היא האמינה בזה בכל ליבה והתעצבנה עלי שאני אומרת לה שהיא טועה עד שאמרו לה את זה בטיפת חלב (נדמה לי...לא בטוחה) ורק בגיל 8-9 חודשים היא בינה שזה אפשרי. היא לא ישנה כמעט שנה בגלל זה...