ערב הבארוק והרול מאחורינו...
שיר הפתיחה = Sympathy של להקת Rare Bird הנדירה, על רקע תמונות מתחלפות בקצב השיר של הלהקות הגדולות של ה 60s. אחרי הפתיחה המזמינה, הקדשתי כמה דקות לשני ספרי הרוק היחידים בעברית (שהרי בחנות ספרים נערך הערב), זה של מוטי רגב "רוק – מוזיקה ותרבות" וזה של האדמו"ר ברייטמן על הרוק המתקדם. למותר לציין שלהרצאתי הייתה השפעה על עוד כמה גרושים שנכנסו לכיסי הכותבים הדלפונים באותו ערב. Dylan Showed the way ואכן התחלנו על דילן והשפעתו על הרוק הבריטי, כמובן עם Like a Rolling Stone מתוך Highway 61 Revisited. משם עברנו לראשית המהפכה הבריטית עם Revolver של הביטלס ושם העדפתי להשמיע את אלינור ריגבי על רקע ההסברים שלי, שכן מדובר במשהו מאד יוצא דופן. רביעית מיתרים בלהקת רוקנרול פרועה. משם מטבע הדברים עברנו לSgt. Pepper על השפעותיו משמעויותיו והשלכותיו, וכמובן לMagical Mystery Tour עם שדות תות לנצח וקצת מלוטרון מבשר פסיכדליה. מכאן באופן אוטומטי עברנו לפינק פלויד עם Matilda Mother ועם See Emily Play והחשיבות של Piper למהפכת הרוק הבריטית. הפסיכדליה הובילה אותנו לג'ימי הנדריקס עם Hey Joe של טים רוז מתוך Are you Experienced - האמריקאי שמינף את הפסיכדליה הבריטית וחינך דורות של גיטריסטים פסיכו-בלוזים-רוקים בממלכה המאוחדת. הנגיעה בבלוז רוק בהקשר של הנדריקס הובילה אותנו לYard Birds עם Shape of things ואחרי כמה מלים על הלהקה וחבריה – שנמנים על חבורת המייסדים של תתי הסוגות של הרוק בסוף שנות השישים, עברנו לדבר על ג'ימי פייג' והכנסנו את קטע הוידאו הראשון של לד זפלין מהסרט The Song Remains the same והקהל כבר התחיל להתחמם (סאונד נהדר ומסך גדול – חבל על הזמן! אפשר היה לדבר על עשרות הרכבי בלוז רוק בריטיים אבל אני בחרתי, גם בהתאם להיצע הוידאו שלי, להתמקד בשתי להקות שלדעתי לקחו את הבלוז רוק עוד צעד קדימה (בדיוק כמו זפלין שלקחו אותו לכיוון הכבד): Colosseum עם קטע מההופעה מ 1994 (אין לי חומר מוקדם שלהם בוידאו אבל החומר הזה – מההופעה בקלן – המם את כולם), כשהם מנגנים את פתיחת הValentine Suite הנהדר. ואחר-כך Jethro Tull עם The Witches Promise מתוך Top of the pops גם כדי שיראו מה היו משמעים אז בתכניות טלביזיה וגם כדי שנוכל לעבור, באמצעות השיר הזה, מהבלוז רוק אל הפולק-רוק מחמלי. שמנו תמונה של Mellow Yellow של דונובן, שמענו את השיר ברקע, ודיברנו על הז'אנר והיוצרים הבולטים בו, וכדי להמחיש את היופי הקרנתי וידאו של Pebtangle הנפלאים, שאף אחד בקהל לא הכיר והרושם שהותירו ג'קי מקשי, ברט יאנש, ג'ון רנבורן ודני ת'ומפסון היה פשוט מהמם. דילגנו משם באופן מתבקש, אל ה Singers Songwriters – ברקע החתול סטיבנס עם Where do the Children Play ותמונותיו עוברות בסך עד תמונתו מ Sky מסביר את תחושותיו אחרי התופת של ה 11 בספטמבר. אחרי סטבנס יצאנו להפסקת יין, קפה ונשנושים וחזרנו עם ה Glam Rock כשפוסטר יפה של נעלי פלטפורמה עם נצנצים מנצנץ על המסך לצלילי Roxy Music. ראינו גם את גארי גליטר, את סלייד, את מארק בולין וטי רקס וצפינו בוידוא של דיויד בואי שר את Moon age Daydream במופע הסיום של הדמות Ziggy Stardust. הקהל התמוגג לנוכח ההופעה המחשמלת והגיטרה המחשמלת עוד יותר של מיק רונסון. הגלאם זרק אותנו אל הרוק המתקדם, או מה שמכונה במחוזותינו "פרוג". פתחנו עם שלוש האושיות של דור המייסדים: Moody Blues עם Nights in white Satin מתוך Days of Future past בהופעה מ Beat Club 1967, המשכנו עם Procol Harum עם Salty Dog מהופעה במתחרה הגרמית, ה Musikladen וקינחנו עם הThe Nice שתכננתי להראות קליפ אינטרנטי שלהם מבצעים את Hang on to a Dream של טים הארדין, אבל הקליפ היה דפוק – אז השמעתי את ה Rondo שהם עיבדו והמשכתי באופן טבעי ל ELP עם תמונות בתערוכה. הליידי הייתה מתמוגגת למראה גרג לייק עם פני התינוק שר בקולו הנפלא ולמראה אמרסון מרביץ להאמונד המסכן. אחרי שלושת הסרטונים הללו, עברנו לדבר קצת על קרימזון והשפעת אלבומה הראשון (תוך שאנו שומעים ברקע את I Talk to the wind הנפלא –שוב בקולו של גרג לייק ולחלילו של יאן מקדונאלד, משם המשכנו לYes עם Roundabout מתוך Fragile, שמענו קצת Camel מתוך Mirage וקינחנו בקטע וידאו של Genesis (באיכות מחורבנת) מבצעים את I Know What I Like. הודנו לקהל הנהדר, קבענו להפגש שוב ב 8 בדצמבר, אותו מקום אותה שעה – ומה שהכי חשוב, נפרדתי לכולם לשלום עם Benedictus של אהובי. אני גאה בעצמי שהצלחתי להחזיק מעמד שלוש שעות תמימות, לדבר על מוסיקה, להקרין, להשמיע, ואפילו קצת לשיר – מבלי להזכיר ולו פעם אחת על דל שפתותי את המילה Strawbs. וזאת למרות שהיה לי קשה, ולמרות שלבשתי חולצה עם תמונת אחד האלבומים שלהם (שכמובן, אף אחד לא הבין מה הקשר). עכשיו אני עייף והולך לישון, ואתם הולכים לתכנן את המסע הקרוב שלכם לגליל... שלכם לשלוש שעות מתישות.. יקי
שיר הפתיחה = Sympathy של להקת Rare Bird הנדירה, על רקע תמונות מתחלפות בקצב השיר של הלהקות הגדולות של ה 60s. אחרי הפתיחה המזמינה, הקדשתי כמה דקות לשני ספרי הרוק היחידים בעברית (שהרי בחנות ספרים נערך הערב), זה של מוטי רגב "רוק – מוזיקה ותרבות" וזה של האדמו"ר ברייטמן על הרוק המתקדם. למותר לציין שלהרצאתי הייתה השפעה על עוד כמה גרושים שנכנסו לכיסי הכותבים הדלפונים באותו ערב. Dylan Showed the way ואכן התחלנו על דילן והשפעתו על הרוק הבריטי, כמובן עם Like a Rolling Stone מתוך Highway 61 Revisited. משם עברנו לראשית המהפכה הבריטית עם Revolver של הביטלס ושם העדפתי להשמיע את אלינור ריגבי על רקע ההסברים שלי, שכן מדובר במשהו מאד יוצא דופן. רביעית מיתרים בלהקת רוקנרול פרועה. משם מטבע הדברים עברנו לSgt. Pepper על השפעותיו משמעויותיו והשלכותיו, וכמובן לMagical Mystery Tour עם שדות תות לנצח וקצת מלוטרון מבשר פסיכדליה. מכאן באופן אוטומטי עברנו לפינק פלויד עם Matilda Mother ועם See Emily Play והחשיבות של Piper למהפכת הרוק הבריטית. הפסיכדליה הובילה אותנו לג'ימי הנדריקס עם Hey Joe של טים רוז מתוך Are you Experienced - האמריקאי שמינף את הפסיכדליה הבריטית וחינך דורות של גיטריסטים פסיכו-בלוזים-רוקים בממלכה המאוחדת. הנגיעה בבלוז רוק בהקשר של הנדריקס הובילה אותנו לYard Birds עם Shape of things ואחרי כמה מלים על הלהקה וחבריה – שנמנים על חבורת המייסדים של תתי הסוגות של הרוק בסוף שנות השישים, עברנו לדבר על ג'ימי פייג' והכנסנו את קטע הוידאו הראשון של לד זפלין מהסרט The Song Remains the same והקהל כבר התחיל להתחמם (סאונד נהדר ומסך גדול – חבל על הזמן! אפשר היה לדבר על עשרות הרכבי בלוז רוק בריטיים אבל אני בחרתי, גם בהתאם להיצע הוידאו שלי, להתמקד בשתי להקות שלדעתי לקחו את הבלוז רוק עוד צעד קדימה (בדיוק כמו זפלין שלקחו אותו לכיוון הכבד): Colosseum עם קטע מההופעה מ 1994 (אין לי חומר מוקדם שלהם בוידאו אבל החומר הזה – מההופעה בקלן – המם את כולם), כשהם מנגנים את פתיחת הValentine Suite הנהדר. ואחר-כך Jethro Tull עם The Witches Promise מתוך Top of the pops גם כדי שיראו מה היו משמעים אז בתכניות טלביזיה וגם כדי שנוכל לעבור, באמצעות השיר הזה, מהבלוז רוק אל הפולק-רוק מחמלי. שמנו תמונה של Mellow Yellow של דונובן, שמענו את השיר ברקע, ודיברנו על הז'אנר והיוצרים הבולטים בו, וכדי להמחיש את היופי הקרנתי וידאו של Pebtangle הנפלאים, שאף אחד בקהל לא הכיר והרושם שהותירו ג'קי מקשי, ברט יאנש, ג'ון רנבורן ודני ת'ומפסון היה פשוט מהמם. דילגנו משם באופן מתבקש, אל ה Singers Songwriters – ברקע החתול סטיבנס עם Where do the Children Play ותמונותיו עוברות בסך עד תמונתו מ Sky מסביר את תחושותיו אחרי התופת של ה 11 בספטמבר. אחרי סטבנס יצאנו להפסקת יין, קפה ונשנושים וחזרנו עם ה Glam Rock כשפוסטר יפה של נעלי פלטפורמה עם נצנצים מנצנץ על המסך לצלילי Roxy Music. ראינו גם את גארי גליטר, את סלייד, את מארק בולין וטי רקס וצפינו בוידוא של דיויד בואי שר את Moon age Daydream במופע הסיום של הדמות Ziggy Stardust. הקהל התמוגג לנוכח ההופעה המחשמלת והגיטרה המחשמלת עוד יותר של מיק רונסון. הגלאם זרק אותנו אל הרוק המתקדם, או מה שמכונה במחוזותינו "פרוג". פתחנו עם שלוש האושיות של דור המייסדים: Moody Blues עם Nights in white Satin מתוך Days of Future past בהופעה מ Beat Club 1967, המשכנו עם Procol Harum עם Salty Dog מהופעה במתחרה הגרמית, ה Musikladen וקינחנו עם הThe Nice שתכננתי להראות קליפ אינטרנטי שלהם מבצעים את Hang on to a Dream של טים הארדין, אבל הקליפ היה דפוק – אז השמעתי את ה Rondo שהם עיבדו והמשכתי באופן טבעי ל ELP עם תמונות בתערוכה. הליידי הייתה מתמוגגת למראה גרג לייק עם פני התינוק שר בקולו הנפלא ולמראה אמרסון מרביץ להאמונד המסכן. אחרי שלושת הסרטונים הללו, עברנו לדבר קצת על קרימזון והשפעת אלבומה הראשון (תוך שאנו שומעים ברקע את I Talk to the wind הנפלא –שוב בקולו של גרג לייק ולחלילו של יאן מקדונאלד, משם המשכנו לYes עם Roundabout מתוך Fragile, שמענו קצת Camel מתוך Mirage וקינחנו בקטע וידאו של Genesis (באיכות מחורבנת) מבצעים את I Know What I Like. הודנו לקהל הנהדר, קבענו להפגש שוב ב 8 בדצמבר, אותו מקום אותה שעה – ומה שהכי חשוב, נפרדתי לכולם לשלום עם Benedictus של אהובי. אני גאה בעצמי שהצלחתי להחזיק מעמד שלוש שעות תמימות, לדבר על מוסיקה, להקרין, להשמיע, ואפילו קצת לשיר – מבלי להזכיר ולו פעם אחת על דל שפתותי את המילה Strawbs. וזאת למרות שהיה לי קשה, ולמרות שלבשתי חולצה עם תמונת אחד האלבומים שלהם (שכמובן, אף אחד לא הבין מה הקשר). עכשיו אני עייף והולך לישון, ואתם הולכים לתכנן את המסע הקרוב שלכם לגליל... שלכם לשלוש שעות מתישות.. יקי