עצוב לי נורא!

mimor2

New member
עצוב לי נורא! ../images/Emo7.gif

היי חבר'ה... צריכה עידוד... (לא שנראה לי שזה יעזור יותר מידי הפעם, אבל לפחות אני אשפוך כאן קצת...) למי שזוכרת - סבתא שלי לא ממש מרגישה טוב לאחרונה. לפני בערך חודש הכל התחיל להתדרדר. היא הרגישה במשך 2 לילות שהלב שלה תיכף יוצא מהמקום. אבל היא לא רוצה "להפריע"... אז היא לא אומרת כלום לאף אחד. בסוף, אחרי יומיים כאלה היא הואילה בטובה לפנות לרופא שלה. הרופא בלי לחשוב פעמיים אמר לה "את לא הולכת מכאן לשום מקום!" התקשר לאמא שלי ואמר לה לבוא לקחת אותה למיון מייד. במיון איבחנו פירפור בלב ובגלל שהיא חיכתה יומיים כבר אז היה חשש לקריש דם ולכן לא יכלו לתת לה טיפול לפירפור אלא התחילו טיפול במדללי דם כדי להימנע ממצב של קריש דם. חזרה הביתה, הלכתי איתה לקופ"ח - לראות איך היא בקושי הולכת, איך היא נתמכת בי וכל רגע עוצרת ונאנחת - זה היה יותר מידי בשבילי! הקרדיולוג בדק אותה ואמר בהפרפור עבר, הסביר לה על התרופה לדילול דם והיא חזרה הביתה. מאז היא מתדרדרת. היא מסוחרת, עייפה ומדוכאת, בלי תיאבון ובלי חשק לכלום. לפני שבוע שוב הרגישה פירפורים. היא הזמינה רופא מ"נטלי" (עשינו לה לחצן מצוקה כשחזרה הביתה מהבי"ח) והוא אמר לה שאם זה חוזר - למיון. זה חזר והיא החליטה להתעלם כי "אולי זה יעבור"... למחרת בבוקר התקשרו אליה מנטלי לשאול איך היא מרגישה. רק שמעו איך היא נשמעת - שלחו לה מייד אמבולנס ולקחו אותה שוב למיון. אמא שלי היתה איתה כל היום ואז החלפתי אותה והייתי שם כל הלילה. לראות אותה שוכבת שם, כל הגוף כואב לה, אינפוזיה וא.ק.ג מחוברים אליה. המבט המזוגג שלה שאומר "די! מה אני צריכה את זה! היה לי מספיק!" ואני צריכה לחייך ולנסות להעביר לה את הזמן. בין לבין היא התחננה שאחזור הביתה. נתנו לה טיפול שידענו שימשך לפחות עד הבוקר, כך שאין סיכוי שפתאום ישחררו אותה. בסוף הסכמתי (אחרי התייעצות עם אמא שלי) וחזרתי הביתה בוכה. (זה היה בסביבות 2 לפנות בוקר). בבוקר בעלי נשאר בבית כי הייתי חייבת ללכת ללימודים והוא נשאר עם הקטנה. פיזרתי את הגדולים והתעדכנתי במצב - משחררים אותה הביתה. דיברתי עם חברה שלי שהיא מטפלת במבוגרים (בין השאר) וסבתא שלי מכירה אותה. סיכמנו שהיא תהיה איתה מידי פעם. אם צריך ללכת לקופ"ח וכו'. ביום ראשון אמא שלי לקחה את סבתא שלי למספרה. איך שסבתא שלי באה לצאת מהאוטו - היא נפלה והשתטחה על הכביש. מישהי מהמספרה רצה לעזור לאמא שלי להרים אותה והן לא הצליחו. היא נשארה לשכב ככה עד ששני בחורים שהיו במשאית של קוקה-קולה ראו את זה, יצאו והרימו אותה. הם לקחו אותה למספרה שתשב שם ונתנו לה בקבוק מים. בגלל המדללי דם - היה לה דימום חזק מהפנים (איפה שקיבלה מכה). הצליחו לעצור לה את הדימום בסוף, והבחורה מהמספרה ליוותה אותה אח"כ חזרה הביתה. בנתיים התחיל לכאוב לה הגרון והיא משתעלת. הרופא אומר שהיא חטפה וירוס במיון כנראה. הרגל התנפחה לה, היה לה קשה לדרוך. הפנים שלה - חצי פרצוף שחור, ירוק, כחול וצהוב. ונפוח. הכל כואב לה. נמאס לה. עכשיו החברה שלי אצלה והתקשרה להגיד לי שהיא נראית נורא. היא הזמינה לה רופא מנטלי (הרגע הוא הגיע - אני מחכה להתעדכן ואמא שלי בדרך לשם). היא אומרת שהיא חיוורת נורא, חלשה נורא ומבולבלת. אני לא יכולה יותר! אני אומרת בלב "אלוהים! כמה האישה המדהימה הזו צריכה לסבול? הרי הבקשה היחידה שלה זה למות בלי לסבול - אז קח אותה! אל תיתן לה לסבול!" אני חסרת אונים. לא יודעת מה לעשות, פוחדת. היא הבנאדם הכי יקר לי בעולם ואני כ"כ פוחדת. מי שקראה עד הסוף - תודה. זהו... הוצאתי.
 

Sphinga

New member
../images/Emo24.gif

לפני שבועיים סבתא של בעלי נפטרה היא כבר הרבה זמן אמרה שהיא רוצה כבר ללכת לבעלה ובנה , ובזמן האחרון המצב שלה היה ממש ממש גרוע (השפיע כבר על זיכרון וכו'). כשהיא מתה זה היה ממש עצוב כי היא היתה אישה מדהימה , אבל איפשהו זה היה קל יותר כי זה מה שהיא רצתה כבר הרבה זמן...
 
הי...

שולחת אחילו החלמה מהירה מהירה לסבתא הנחמדה...סבתות זה עולם נפלא וטהור!!! ולך אני מאחלת שתהיי חזקה ותזכי לשמוע מעכשיו רק דברים טובים ומשמחים. חיים טובים...
 

candy can do it

New member
נשמע ממש קשה...

נקרא שאתן קשורות.. מרגיש לי שיש לי המון מה לומר, אבל שום דבר בעצם
אפילו לא יודעת מה לאחל, אולי המון כוחות
 

little s

New member
../images/Emo24.gif

וואו, לא יודעת איך לנחם אותך...זה כלכך קשה. עברתי דברים לא קלים עם הסבתות שלי, הייתי מאד קשורה אליהן, בעיקר לאמא של אבא שלי (שהאריכה ימים יותר...ותמיד היתה הסבתא המגניבה, זאת שלקחה אותי לעשות חורים באזניים, וקנתה לי חולצת בטן ראשונה-שהתביישתי ללבוש...) ואני כלכך מבינה את מה שעובר עליך. אני בוכה רק מלקרוא את הכאב שלך. בשבוע שעבר נדבקתי לאיזו סבתא אמריקאית בנופש, כי היא נורא נורא הזכירה לי את סבתא שלי (אמא של אמא) ובנימה זו אני מקדישה לסבתא שלי שיר של אדית פיאף - RIEN DE RIEN מקווה שהיא תתחזק ותתעודד, את יודעת שיש דבר כזה פסיכיאטריה גריאטרית? זה יכול לעזור לעודד אותה, לפחות. זה מאד מחזק במקרים מסוימים! שולחת לך עוד
וגם
, על הזמנים הטובים שעוד יהיו לכן יחד
 

יעל י

New member
שולחת המון חיבוקים

עברנו את זה לפני שנה וחצי עם סבתא שלי והכל מאד טרי אצלי הלוואי ויהיה טוב
 
למעלה