עצוב לי מאוד - בגלל יערה
יש לנו ילדה עצובה ואין לנו מושג למה!! מילדה חברותית ושמחה - היא נהפכה לילדה תלותית שמסרת להיות עם אנשים אחרים. בהתחלה חשבנו שיש בעיה בגלל שהיא התחילה גן חדש - אז ניסינו לקרב אותה לילדים אחרים - היא הולכת מדי פעם לילדים אחרים מהגן - והיו אצלינו כמה ילדים - אבל למחרת - היא כאילו לא מכירה אותם כלל. היא תמיד נכנסת לגן בעצבות - ולא מחייכת ושמוציאים אותה מהגן - היא תמיד עצובה ומחכה לנו. אני יודעת שאין בעיה בגן, אני יודעת שהיא מאוד אוהבת את הגננת והסייעת - אבל את החברה שם היא פשוט לא אוהבת - או עדיין לא מתחברת אליהם. ובבית - היא תמיד מנסה לרצות אותנו - תמיד להקשיב לנו, כל הזמן לחבק ולנשק אותנו, לדאוג לי שלא יהיה לי קשה מדי - היא מרגישה מעין אמא קטנה שלי ואני חושבת שאולי אני גרמתי לכך? אולי אני עם כל הקושי של ההריון הזה שידרתי לה אותות והיא מרגישה צורך "להיות שם בשבילי"? היא בסה"כ בת 4.5...
יש לנו ילדה עצובה ואין לנו מושג למה!! מילדה חברותית ושמחה - היא נהפכה לילדה תלותית שמסרת להיות עם אנשים אחרים. בהתחלה חשבנו שיש בעיה בגלל שהיא התחילה גן חדש - אז ניסינו לקרב אותה לילדים אחרים - היא הולכת מדי פעם לילדים אחרים מהגן - והיו אצלינו כמה ילדים - אבל למחרת - היא כאילו לא מכירה אותם כלל. היא תמיד נכנסת לגן בעצבות - ולא מחייכת ושמוציאים אותה מהגן - היא תמיד עצובה ומחכה לנו. אני יודעת שאין בעיה בגן, אני יודעת שהיא מאוד אוהבת את הגננת והסייעת - אבל את החברה שם היא פשוט לא אוהבת - או עדיין לא מתחברת אליהם. ובבית - היא תמיד מנסה לרצות אותנו - תמיד להקשיב לנו, כל הזמן לחבק ולנשק אותנו, לדאוג לי שלא יהיה לי קשה מדי - היא מרגישה מעין אמא קטנה שלי ואני חושבת שאולי אני גרמתי לכך? אולי אני עם כל הקושי של ההריון הזה שידרתי לה אותות והיא מרגישה צורך "להיות שם בשבילי"? היא בסה"כ בת 4.5...