עצוב לי! ואני צריכה עזרה...
הי קוראים לי נועה, עצוב לי מאד בלב... ולכן חשבתי אולי זה המקום המתאים...... אני בת 17 אני בחורה נאה חברותית, חרוצה, ולכאורה נראה מבחוץ שיש לי חיים מאד טובים... אף אחד לא חולם על מה שאני עוברת.... בחוץ עם החברות הלימודים והאהבה, הכל בסדר אבל זה לא שווה כלום כי כל יום כשאני מגיעה הביתה, אני כ``כ סובלת כמעט כל יום אני בוכה,( וזה לא שאני ילדה כ``כ רגישה, כשאני בביתספר אני בכלל לא בוכה) אבא שלי כל הזמן פוגע בי, אבל מצד שני כל חיי היתי כ``כ קשורה אליו, ובזמן האחרון הוא לא מפסיק לפגוע בי מילולית, אני מנסה להתנתק ממנו ואז פחות להפגע אבל אני לא מצליחה, אני סולחת אחרי שניה, לאחרונה אני בכלל לא בקשר איתו, אבל כל פעם שאני רואה אותו הוא מעיר איזה הערה להראות לי שאני לא רצויה, אני מסתובבת בבית בהרגשה שלא אוהבים אותי, שלאף אחד לא אכפת מקיומי, חוץ מהפגיעות שהוא פוגע בי(ואמא שלי כל הזמן אומרת שהיא לא מתערבת) למשל שהוא אומר לי `לכי לפנימיה, אנחנו לא צריכים לסבול אותך!` הם, גם אמא שלי, פשוט אנוכים מדי בשביל לדאוג לי, יכול להיות יומים בלי שאני יחזור הביתה והם אפילו לא יתקשרו אלי לפלאפון... לפני שנה וחצי הכרתי את החבר שלי הוא הבן אדם הכי טוב שיכול להיות, הוא אהב אותי באמת ודאג לי במקום אבא שלי, כשהיתי איתו כל הזמן היתי מחיכת וצוחקת, הוא הקשיב לי והבין אותי וממש היה אכפת לו ממני, הוא היה מגיע אלי לבית גם אם הוא היה מאד רחוק רק בשביל שהוא יהיה איתי כשאני בוכה.... לפני חודשים החלטנו להקפיא את הקשר,(לתקופה של שנתים, ואז נחזור שוב להיות חברים) לא בגלל שלא אהבנו או לא התאמנו, זה משו מסובך מדי..... ועכשיו אני מוצאת את עצמי שוב עם ההורים שלי שכל הזמן פוגעים בי ומורידים לי את הביטחון העצמי, אם אני מגיעה שמחה הביתה, אין מצב שאני ילך לישון שמחה (רק אם כולם ישנים, כשאני חוזרת אז יש מצב...). ההתלבטות שלי היא אם כדי לי ללכת לפנימיה? כי אני רוצה להמשיך את הלימודים שלי בביתספר שבו אני עכשיו, אני שמעתי שיש פנימיות שזה רק לישון בלי תיכון.... מצד אחד אני מאד מפונקת ואני לא בטוחה שאני יסתדר בפנימה, אני צריכה את השקט שלי והסדר שלי וכו` וגם אני יודעת שברגע שאני יצא מהבית, אין שום מצב שאני יוכל לחזור בחזרה הביתה, כי ההורים שלי ישמחו שיש להם שקט.... ומצד שני כשאני בבית כ``כ לא טוב לי, הם פשוט מוצאים לי את השמחה מהנשמה בכוח.... אני לא חושבת שזה נורמלי.... אני ממש בדילמה מישו יכול לעזור לי? מה לעשות ללכת לפנימיה או לא?? תודה!
הי קוראים לי נועה, עצוב לי מאד בלב... ולכן חשבתי אולי זה המקום המתאים...... אני בת 17 אני בחורה נאה חברותית, חרוצה, ולכאורה נראה מבחוץ שיש לי חיים מאד טובים... אף אחד לא חולם על מה שאני עוברת.... בחוץ עם החברות הלימודים והאהבה, הכל בסדר אבל זה לא שווה כלום כי כל יום כשאני מגיעה הביתה, אני כ``כ סובלת כמעט כל יום אני בוכה,( וזה לא שאני ילדה כ``כ רגישה, כשאני בביתספר אני בכלל לא בוכה) אבא שלי כל הזמן פוגע בי, אבל מצד שני כל חיי היתי כ``כ קשורה אליו, ובזמן האחרון הוא לא מפסיק לפגוע בי מילולית, אני מנסה להתנתק ממנו ואז פחות להפגע אבל אני לא מצליחה, אני סולחת אחרי שניה, לאחרונה אני בכלל לא בקשר איתו, אבל כל פעם שאני רואה אותו הוא מעיר איזה הערה להראות לי שאני לא רצויה, אני מסתובבת בבית בהרגשה שלא אוהבים אותי, שלאף אחד לא אכפת מקיומי, חוץ מהפגיעות שהוא פוגע בי(ואמא שלי כל הזמן אומרת שהיא לא מתערבת) למשל שהוא אומר לי `לכי לפנימיה, אנחנו לא צריכים לסבול אותך!` הם, גם אמא שלי, פשוט אנוכים מדי בשביל לדאוג לי, יכול להיות יומים בלי שאני יחזור הביתה והם אפילו לא יתקשרו אלי לפלאפון... לפני שנה וחצי הכרתי את החבר שלי הוא הבן אדם הכי טוב שיכול להיות, הוא אהב אותי באמת ודאג לי במקום אבא שלי, כשהיתי איתו כל הזמן היתי מחיכת וצוחקת, הוא הקשיב לי והבין אותי וממש היה אכפת לו ממני, הוא היה מגיע אלי לבית גם אם הוא היה מאד רחוק רק בשביל שהוא יהיה איתי כשאני בוכה.... לפני חודשים החלטנו להקפיא את הקשר,(לתקופה של שנתים, ואז נחזור שוב להיות חברים) לא בגלל שלא אהבנו או לא התאמנו, זה משו מסובך מדי..... ועכשיו אני מוצאת את עצמי שוב עם ההורים שלי שכל הזמן פוגעים בי ומורידים לי את הביטחון העצמי, אם אני מגיעה שמחה הביתה, אין מצב שאני ילך לישון שמחה (רק אם כולם ישנים, כשאני חוזרת אז יש מצב...). ההתלבטות שלי היא אם כדי לי ללכת לפנימיה? כי אני רוצה להמשיך את הלימודים שלי בביתספר שבו אני עכשיו, אני שמעתי שיש פנימיות שזה רק לישון בלי תיכון.... מצד אחד אני מאד מפונקת ואני לא בטוחה שאני יסתדר בפנימה, אני צריכה את השקט שלי והסדר שלי וכו` וגם אני יודעת שברגע שאני יצא מהבית, אין שום מצב שאני יוכל לחזור בחזרה הביתה, כי ההורים שלי ישמחו שיש להם שקט.... ומצד שני כשאני בבית כ``כ לא טוב לי, הם פשוט מוצאים לי את השמחה מהנשמה בכוח.... אני לא חושבת שזה נורמלי.... אני ממש בדילמה מישו יכול לעזור לי? מה לעשות ללכת לפנימיה או לא?? תודה!
