עצובה.....

[פושפושית]

עצובה.....

ביומיים האחרונים בגלל המון סיבות אכלתי ללא הפסקה.... עדיין לא עליתי במשקל (בדקתי) וגם לא אכפת לי לעלות (אוכלים משלמים) אבל ההרגשה כ"כ מגעילה כאילו אין לי גבולות ומחסומים כבר מזמן זה לא קרה לי.... לא נורא זו הסיבה שיש מחר.. ממחר חזרה לשיגרה....

 

[עגולה2]

../images/Emo24.gifמחרתזרח ה../images/Emo42.gif

היי פושפושית, אל תהיי כ"כ

הרי בעצמך אמרת שמחר יום חדש וביום שכזה ניתן להתחיל הכל מההתחלה. ומי כמוני יודעת איך זה להרגיש תחושת גועל עצמית שכזאת שבאה אחרי בולמוס... אבל זכרי! תמיד מחר אפשר לשוב למסלול, בחרי לך מטרה / יעד קרוב שניתן להשיגו אני בטוחה שיש לך הכוחות לעלות שוב על הסוס ולהצליח!

עגולה

 

[אביטל +]

היום יום חדש

תמשיכי בתזונה רגילה בלי לנסות לפצות או לקצץ ובלי להעניש תסלחי לעצמך על מה שקרה ותמשיכי הלאה יום טוב

 

[דליה גולן]

פושפושית, ../images/Emo42.gif לפחות...

….לפחות הוצאת את זה מעל לבך.. יש משפט שאומר: "אם יש לך שד בקרבך אזי הוצא אותו לחופשי". מי שלא יודע לתת לכאב לצאת ולראות אור יום, גוזר על עצמו כאב שמתעצם וגדל במחשכים. פושפושית, יהיו מה שיהיו הסיבות שגרמו לאכילה, לאט לאט איתנו אני מקווה שתצליחי לחשוף אותם ולראות איך את יכולה להתמודד איתם ולא לתת <להם> להוביל אותך ולהשפיע על חייך. זאת לא דרך חד סיטרית ללא מוצא, לפחות בינתיים תאמיני לי. ואני גם חושבת שבקרב חברים ללב, זה עוזר צעד צעד לפורר את המחסומים המכבידים הללו ואז להרגיש חופשיים להלך בדרך חדשה וטובה יותר. חזקי ואמצי, דליה.

 

[פושפושית]

אני חושבת שפשוט נמאס לי

כמה אפשר לשמור? אני חושבת שאני כבר מעל שנתיים (בהפסקות) בדיאטה ןתמיד כשאני מגיעה כמה ק"ג לפני המשקל הרצוי (משקל כבוד) אני נשברת..... כאילו שאני לא רוצה להגיע לשם באמת....

 

[דליה גולן]

אמרת דווקא שתי תשובות. ../images/Emo8.gif

לשמור, זה תלוי באיך ירדת... מוטיבציה, דחף לשמור, רוח במפרשים = אנרגיה חיובית, אלה דברים שצריך לטפח לעודד ולחזק ואת זה עושים ע"י זה שהולכים עם היד על הדופק. בלתי אפשרי בשבילנו בתור מי שאנחנו בני אדם לכפות על עצמנו דרך שבסופו של דבר היתה ונשארה מעין היצמדות מלאכותית לנו ולא הצליחה להיהפך לחלק רגיל (ככל האפשר) בחיינו. ואם זה לא קרה, אז אפשר להבין שנמאס, שזה פשוט הפך למאבק מאוס. כמה אפשר לכלות אנרגיה במלחמות? נשברים. לכן כשאני כותבת את המילה "דיאטה" היא תמיד במירכאות. "דיאטה" הכוונה במובן שכולנו תופסים/תפסנו - משהו "שחייבים". שצריך להשקיע בו מאמץ לרסן את הדחפים. רק בעצם, שהם אינם דחפים אלא מה שהנפש והגוף שלנו אומרים ואנחנו לא יודעים או מוכנים להיות קשובים. את צריכה לבחור בדרך שטוב לך בה. מכל הבחינות. כי פושפושית, מה שסיפרת זה לא כורח המציאות. זה ממש לא כך. ובקשר למה שכתבת בסוף: "כאילו שאני לא רוצה להגיע לשם באמת"...- אני מאמינה לך ויודעת למה את מתכוונת. הרבה פעמים כשמתקרבים למטרה אבל לא רואים את ניצוצות השמחה כמו שציפינו שיקרה, לא מגלים שינוי דרמטי ושהחיים משתנים מקצה לקצה כמו שחשבנו. אנחנו מתחילים להתאכזב ואז גם להרפות מהמושכות. כי כל ציפיותינו היו תלויות אולי רק בזה ואז מאוכזבים כשהן לא התממשו במלואן. כי חסר/ים עוד מוטיבים למלא את החלל שבלב. פושפושית, אל תתלי את כל לבך רק על הירידה במשקל. אני לא זוכרת האם סיפרת לנו בת כמה את... אבל, איך שלא יהיה, תעשירי את חייך! אל תניחי לעצמך להיות בנקודת קיפאון או רגל על המעצורים! תחשבי מהם הדברים שעוד היית רוצה לעשות לכייף ליצור שאת אולי כך מוותרת עליהם כלאחר יד. אבל הם הטעם לחייםֱֱ בלעדיהם - איך תהיה רוח במפרשים? מצב רוח? שמחת חיים? הנעה בכלל??? אז את אמרת את התשובות. ופושפושית, תני לעצמך, כדי לפרוח שוב...

ואם את זקוקה לעוד מילה טובה או עזרה, רק תגידי. שלך, דליה.