עצה..

עצה..

טוב אז מאיפה להתחיל?..
מאז שאני זוכרת את עצמי אבא שלי היה אלכוהוליסט, ואמא שלי כמו סמרטוט אחריו. זה בסדר, זה לא כל כך נורא כשחיים עם זה אבל בשלב מסיום זה מתחיל להמאס. הבושות ברחוב, הצעקות, המחסור בשינה..
עכשיו ברור שאף אחת לא הייתה סובלת את זה ומזמן הייתה עוזבת על מנת שיהיו לבתה חיים טובים יותר, אבל לא אמא שלי. היא נשארה וניקתה אחריו, וניסתה להסתיר את זה ממני (עד שלב מסוים כמובן).. וכל זה בטענה ש" רציתי שתהיה לך משפחה שלמה". בטענה הזו היא דווקא כן הצליחה לעמוד וכן, יש לי אבא ואמא.. אבא שאף פעם לא לקח אותי לטייל בפארק (דוגמה..), אף פעם לא אשרי לדבר איתו כי או שהוא בעבודה או שהוא במחשב- או שיכור. בקיצור, גדלתי עם אמא. שכחתי לציין, בארץ אין לנו משפחה.
אמא שלי באמת אוהבת אותי יותר מכל דבר אחר ואניי מרגישה את זה, אבל לסמוך עליה אי אפשר. כל דבר שאני אגיד לה היא לא לוקחת ברצינות ו.. בואו נגיד שלא גדלתי בבית תומך.. ההורים שלי אף עם לא באמת תמכו בי ולא לקחו אותי ברצינות. לפני שנה הרגשתי שנמאס לי ואני לא יכולה לסבול את זה יותר וניסיתי להתאבד.. כמובן שלא הצלחתי והלכתי לפסיכיאטרית.. מה אפשר להגיד? כדורים לא עוזרים בכלום אולי רק לתקופה.. ולאחר מכן התחלתי ללכת לפסיכולוג,השנה. הפסיכולוג באמת עוזר לי וסוף סוף ישלי איש שיחה שלא שופט ולחות מקשיב ועוזר. הייתי עם בטחון בריצפה ועכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי, אבל יש דברים שבהם צריך עצה מאנשים שיכולים להזדהות איתך ובגלל זה הגעתי לכאן. לפני כחודשיים אבא שלי חזר לשתות אחרי הפוגה.. ולפני כשבועיים זה קרה. הוא היה שיכור וברגע שאמא שלי העלתה אותו הביתה (הוא היה באוטו), לא יכולתי יותר. נימאס לי לראות את אמא שלי סובלת ככה כל החיים. אז פשוט יצאתי עליו, אמרתי לו את כל מה שעל ליבי שלא איכפת לא מאיתנו והכל.. ובקשר לתשובות שלו שבאמ כבר לא עניינו אותי הבנתי שאני לא רוצה שום קשר איתו (דרך אגב, בחיים, לאורך 18 הוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי- בת יחידה!).. יום למחרת, אמרתי לאמא שלי בלב שלם שהגיע הזמן לבחור זה או אני או הוא (כי אי אפשר ככה יותר) והיא כמובן אמה "אני איתך". כאילו שהאמנתי.. ידעתי שהיא הייתה סמרטוט וככה היא גם תישאר, אין מאז היא פשוט עושה הכל ההיפך, מתכננת שנעבור דירה איתו כי יש לו מקצוע טוב והכל.
מאותו רגע ידעתי שאני לבד.. ואז הגיעה ההפתעה שעד עכשיו נראת לי כמו חלום הזוי, שהיא בהריון. באותה שניה לא הבנתי מה נפל עלי ומצד אחד כן אני שמחה שיהיה לי סוף סוף אח או אחות אבל באמת, אחרי מה שאני עברתי בחיים האלה- ואחרי שהגנתי עליה ועמדתי מול אדם שיכור שתוך שניה יכל לפגוע בי. את עושה את זה.. גם ככה לא היה לי הרבה אמון בה אבל עכשיו היא גם לא תוכל לרכוש אותו.
אני נורא רוצה לעזוב את הבית ואני יודעת שבגיל 18 זה גם יהיה חוקי, וכן אני אלך לעבוד וכאלה אבל.. אני לא יודעת, לפעמים אני מרגישה שדי- אני לא רוצה לחיות בעולם הזה יותר! זה לא שווה את זה באמת..
אני יודעת שחפרתי אבל אני באמת צריכה עצה.. יש לי רצון פשוט למות אבל מצד שאני אני לא בטוחה שאלכוהוליסט וסמרטוט שווים את זה.. :\
 

סהר-תמיכה

Member
מנהל
הדרך שלך

אנונימית 94,
ברוכה הבאה לפורום...
אנחנו שומעים שאת מאוד מתוסכלת מהמצב בבית ומהיחסים שלך עם ההורים...
את מתארת מצב מאוד לא פשוט ואולי קשה וכואב עבורך...
ואנחנו מבינים שהיית רוצה לראות את אמא שלך נוהגת אחרת...
ואת אבא שלך פיקח ומסוגל להביע חום ואהבה כלפי הבת היחידה שלו...והתחשבות במשפחה שלו...
יקרה... חושבים שיש לך סיבות לכעוס ומקווים שאת הכעס הזה ואת התסכול הזה לא תפני כלפי עצמך...
חושבים גם שטיפול כמו שהחלטת לקחת, יכול מאוד לעזור לעבד את התחושות ולסייע לך להחליט איך את מתמודדת עם המצב לאורך זמן ואיך את בוחרת את הדרך שלך...
גם אם ההורים מסיבותיהם שלהם לא יוכלו או לא ירצו לשנות ולהשתנות...
אומרים שהתקופה שבה את נמצאת עכשיו בחייך היא תקופה של הרבה שינויים ובחירות...
ואולי אצלך זה מתחדד עוד יותר לאור המצב בבית...
טוב שיש לך עם מי לדבר על זה בטיפול...
מקווים שהפורום פה יהיה מקום נוסף עבורך לדבר ולהעזר...
ספרי לנו עוד על מה שעובר עליך...
איזה עצה היית רוצה לקבל...
 
למעלה