ענבי זעם - אדמה, מחאה, אמנות...
"זה מזכיר לי," אמר הנהג, "כדאי שתסתלקו מהר. אני אעבור בחצר שלכם אחרי ארוחת הערב. מוכרחים לשמור על שורות ישרות. טוב, בגלל שאתה מכיר את ג'ו דייוויס, האבא שלי, אני אגיד לך משהו. קיבלתי פקודה שבכל מקום שיש משפחה שלא עזבה, אם תקרה תאונה, אתה יודע, אם אני מתקרב יותר מדי ומנגח קצת ת'קיר, אולי אני מקבל תוספת של כמה דולרים. ולבן הצעיר שלי עוד אין נעליים." "בניתי אותו בידיים שלי. יישרתי מסמרים ישנים בשביל לעשות תבנית לגג. הקורות מחוברות למרישים בחוטי ברזל. הוא שלי. אני בניתי אותו, אם תנסה לפגוע בו, אני אחכה לך בחלון עם רובה. אם רק תנסה להתקרב אליו, אפילו, אני אירה בך כמו שיורים בארנבת." "אנ'לא אשם. אנ'לא יכול לעשות כלום. אני אפסיד ת'עבודה שלי אם אנ'לא אעשה מה שאומרים לי. תראה, נאמר שתהרוג אותי. הם רק יתלו אותך, אבל הרבה זמן לפני שיתלו אותך יבוא מישהו אחר לעבוד על הטרקטור, והוא יהרוס לך ת'בית. אני לא הבן אדם שאתה צריך להרוג." "נכון," אמר האריס. "מי נותן לך הוראות? אני אלך אליו. הוא הבן אדם שאותו צריך להרוג." "אתה טועה. הוא מקבל הוראות מהבנק. הבנק אמר לו: "תסלק ת'אנשים האלה או שאין לך עבודה." "טוב, יש לבנק נשיא. יש לו חבר מנהלים. אני אמלא ת'מחסנית של הרובה ואלך לבנק." הנהג אמר: "אומרים שהבנק מקבל הוראות מהמזרח. 'תוכיחו שיש לכם רווחים מהחקלאות או שנסגור אתכם.' אמרו לו." "אבל איפה זה מסתיים ? במי אפשר לירות ? אנ'לא רוצה למותר מרעב לפני שאני אהרוג את האיש שבגללו אני אמות ברעב." "אנ'לא יודע. אולי אין במי לירות. אולי זה לא בני אדם שעושים את זה. אולי, כמו שאמרת, זאת האדמה. בכל אופן, סיפרתי לך מה ההוראות שלי." "אני מוכרח לחשוב על מה שאמרת," אמר האריס. "כולנו מוכרחים לחשוב על זה. מוכרחה להיות איזושהי דרך להפסיק את כל זה. זה לא כמו מכת ברק או רעידת אדמה. יש לנו דבר רע שבני אדם יצרו, ואנחנו, אנחנו יכולים לשנות אותו, בעזרת השם." קל להביע מחאה במילים ולכן כנראה הספרות והשירה (כולל השירה המולחנת) היו תמיד חוד החנית וספרים נשרפו, נאסרו וככה. הספר הזה פשוט מלא בדברים שכייף לצטט (ענבי זעם - סטיינבק) ומוזר לזכור שהשתמשו בשם שלו בשביל אחד המבצעים המלחמתיים לפני כמה שנים. (שווה איזה מיצג, לא ?
)
"זה מזכיר לי," אמר הנהג, "כדאי שתסתלקו מהר. אני אעבור בחצר שלכם אחרי ארוחת הערב. מוכרחים לשמור על שורות ישרות. טוב, בגלל שאתה מכיר את ג'ו דייוויס, האבא שלי, אני אגיד לך משהו. קיבלתי פקודה שבכל מקום שיש משפחה שלא עזבה, אם תקרה תאונה, אתה יודע, אם אני מתקרב יותר מדי ומנגח קצת ת'קיר, אולי אני מקבל תוספת של כמה דולרים. ולבן הצעיר שלי עוד אין נעליים." "בניתי אותו בידיים שלי. יישרתי מסמרים ישנים בשביל לעשות תבנית לגג. הקורות מחוברות למרישים בחוטי ברזל. הוא שלי. אני בניתי אותו, אם תנסה לפגוע בו, אני אחכה לך בחלון עם רובה. אם רק תנסה להתקרב אליו, אפילו, אני אירה בך כמו שיורים בארנבת." "אנ'לא אשם. אנ'לא יכול לעשות כלום. אני אפסיד ת'עבודה שלי אם אנ'לא אעשה מה שאומרים לי. תראה, נאמר שתהרוג אותי. הם רק יתלו אותך, אבל הרבה זמן לפני שיתלו אותך יבוא מישהו אחר לעבוד על הטרקטור, והוא יהרוס לך ת'בית. אני לא הבן אדם שאתה צריך להרוג." "נכון," אמר האריס. "מי נותן לך הוראות? אני אלך אליו. הוא הבן אדם שאותו צריך להרוג." "אתה טועה. הוא מקבל הוראות מהבנק. הבנק אמר לו: "תסלק ת'אנשים האלה או שאין לך עבודה." "טוב, יש לבנק נשיא. יש לו חבר מנהלים. אני אמלא ת'מחסנית של הרובה ואלך לבנק." הנהג אמר: "אומרים שהבנק מקבל הוראות מהמזרח. 'תוכיחו שיש לכם רווחים מהחקלאות או שנסגור אתכם.' אמרו לו." "אבל איפה זה מסתיים ? במי אפשר לירות ? אנ'לא רוצה למותר מרעב לפני שאני אהרוג את האיש שבגללו אני אמות ברעב." "אנ'לא יודע. אולי אין במי לירות. אולי זה לא בני אדם שעושים את זה. אולי, כמו שאמרת, זאת האדמה. בכל אופן, סיפרתי לך מה ההוראות שלי." "אני מוכרח לחשוב על מה שאמרת," אמר האריס. "כולנו מוכרחים לחשוב על זה. מוכרחה להיות איזושהי דרך להפסיק את כל זה. זה לא כמו מכת ברק או רעידת אדמה. יש לנו דבר רע שבני אדם יצרו, ואנחנו, אנחנו יכולים לשנות אותו, בעזרת השם." קל להביע מחאה במילים ולכן כנראה הספרות והשירה (כולל השירה המולחנת) היו תמיד חוד החנית וספרים נשרפו, נאסרו וככה. הספר הזה פשוט מלא בדברים שכייף לצטט (ענבי זעם - סטיינבק) ומוזר לזכור שהשתמשו בשם שלו בשביל אחד המבצעים המלחמתיים לפני כמה שנים. (שווה איזה מיצג, לא ?