על נכות מעבודה ונכות כללית.
מיקרה בו אדם ניפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. במסגרת התביעה נגד המל"ל בעניין תאונת עבודה, זכה התובע ב-20 אחוזי נכות (פסיכיאטרי). במסגרת תביעה נגד המל"ל בעניין נכות כללית (כתוצאה מאותו אירוע תאונה), זכה התובע ב-40 אחוזי נכות. לאחר קביעת הנכות במל"ל, פנה התובע לביהמ"ש והגיש את תביעתו זו, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "הפלת"ד"). התובע ציין בתביעתו את שתי הנכויות שנקבעו לו במל"ל. התובע מסכים, כי קביעת הנכות של 20% במסלול הנכות בעבודה היא קביעה "לפי דין" כמשמעות דיבור זה בסעיף 6ב לפלת"ד. התובע גם מסכים, כי קביעת הנכות של 40% במסלול הנכות הכללית איננה קביעה "לפי דין" לצורך סעיף 6ב לפלת"ד. ואולם בקשתו של התובע היא להתיר לו להביא ראיות לסתור לפי סעיף 6ב סיפא לפלת"ד. התובע מבקש לשכנע, כי הפער הניכר בין קביעת המל"ל במסלול הנכות בעבודה לבין קביעת המל"ל במסלול הנכות הכללית - פער זה יוצר את הנסיבות החריגות, המהוות טעם מיוחד להבאת ראיות לסתור, ופער זה אף מחייב מסקנה זו משיקולי הצדק. הנתבעת חולקת. לטענתה, פער בין חוות-דעת, כשלעצמו, איננו טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור – שאחרת, יפתח פתח ענק, ויורם הסכר, ובתיהמ"ש יוצפו בבקשות להבאת ראיות לסתור, תוך סיכול מטרת החוק לייעל ההליכים. בענייננו, מדובר בשתי קביעות מל"ל שניתנו בסמיכות של מספר חודשים, בתום תהליכי בדיקה שהתנהלו במקביל. הפער הוא גדול ומשמעותי ביותר – 20% לעומת 40%. ולכן, נכון וראוי במקרה זה להתיר הבאת ראיות לסתור – וכך מחייבת שורת הצדק. סופו של הליך לפי סעיף 6ב סיפא הוא במינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. כב' השופט ר. אמיר בית משפט השלום כפר-סבא החלטה
מיקרה בו אדם ניפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. במסגרת התביעה נגד המל"ל בעניין תאונת עבודה, זכה התובע ב-20 אחוזי נכות (פסיכיאטרי). במסגרת תביעה נגד המל"ל בעניין נכות כללית (כתוצאה מאותו אירוע תאונה), זכה התובע ב-40 אחוזי נכות. לאחר קביעת הנכות במל"ל, פנה התובע לביהמ"ש והגיש את תביעתו זו, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "הפלת"ד"). התובע ציין בתביעתו את שתי הנכויות שנקבעו לו במל"ל. התובע מסכים, כי קביעת הנכות של 20% במסלול הנכות בעבודה היא קביעה "לפי דין" כמשמעות דיבור זה בסעיף 6ב לפלת"ד. התובע גם מסכים, כי קביעת הנכות של 40% במסלול הנכות הכללית איננה קביעה "לפי דין" לצורך סעיף 6ב לפלת"ד. ואולם בקשתו של התובע היא להתיר לו להביא ראיות לסתור לפי סעיף 6ב סיפא לפלת"ד. התובע מבקש לשכנע, כי הפער הניכר בין קביעת המל"ל במסלול הנכות בעבודה לבין קביעת המל"ל במסלול הנכות הכללית - פער זה יוצר את הנסיבות החריגות, המהוות טעם מיוחד להבאת ראיות לסתור, ופער זה אף מחייב מסקנה זו משיקולי הצדק. הנתבעת חולקת. לטענתה, פער בין חוות-דעת, כשלעצמו, איננו טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור – שאחרת, יפתח פתח ענק, ויורם הסכר, ובתיהמ"ש יוצפו בבקשות להבאת ראיות לסתור, תוך סיכול מטרת החוק לייעל ההליכים. בענייננו, מדובר בשתי קביעות מל"ל שניתנו בסמיכות של מספר חודשים, בתום תהליכי בדיקה שהתנהלו במקביל. הפער הוא גדול ומשמעותי ביותר – 20% לעומת 40%. ולכן, נכון וראוי במקרה זה להתיר הבאת ראיות לסתור – וכך מחייבת שורת הצדק. סופו של הליך לפי סעיף 6ב סיפא הוא במינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. כב' השופט ר. אמיר בית משפט השלום כפר-סבא החלטה