אפקט עונש מוות להנהגה הנאצית
עלול להיות שלילי. אם קיימת בגרמניה קבוצה פרו-נאצית הרי שדווקא עונש מוות למי שהיא רואה כמנהיגיה עלול לגרום לתסיסה, הסלמה ופגיעה ביציבות השלטונית. אגב, זה אחד הטעמים לכך שישראל נמנעת עד היום למרות טרור קשה ומתמשך מלהוציא להורג טרוריסטים ומנהיגי טרור, אלא מסתפקת במאסר ממושך בלבד. בפסיכולוגיה חברתית מוכרת התופעה ש- "אלימות גוררת אלימות נגדית". טקס הביזוי המשפטי (למעשה כל משפט פלילי הוא מבחינה סוציולוגית טקס ביזוי) הוא במובן זה חזרה על הטעות של השפלת גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. המושפל עלול לרצות לקחת נקם. לגבי ההיבט החוץ גרמני: הדיון בכך לדעתי חייב להניח שעונש המוות בלתי מוצדק. אם הוא מוצדק, הרי שאין צורך בטעם לפיו מדינות אחרות מצפות לעונש מוות אחרת הן לא תסייענה בשיקום הכלכלי של גרמניה. רק אם עונש המוות בלתי מוצדק יש לבחון את השיקול הזה. אם עונש המוות בלתי מוצדק, הרי שהשיקול הנ"ל משמעו זה: למרות שאיננו מעוניינים להוציאם להורג, הרי שאם לא נוציאם להורג הרי שיימנע שיקומה הכלכלי של גרמניה. ראשית, מבחינה עובדתית זו טענה לא מובנת מאליה.יש להניח כי אינטרס פוליטי כבד משקל לשקם את כלכלת גרמניה עמד ביסוד תוכנית מרשל, אינטרס זה שלא לחזור על הטעות של הסכם ורסאי,הינו חזק מעבר לשאלה מהי חומרת הענישה שגרמניה תפעיל כלפי מנהיגים נאצים, כאשר בכל מקרה היה ברור שהעונש הוא חמור, והשאלה היא רק עד כמה חמור. שנית, בכל מקרה השאלה אם הימנעות מעונש מוות תמנע את השיקום הכלכלי היא ספקולציה עובדתית, בעוד שעונש מוות הוא נזק וודאי ובלתי הפיך גם למשפחתו של המוצא להורג שלא (או לפחות חלקה) לא חטאה. מבחינה רציטונאלית-מוסרית, יש לתת קדימות לנזק כבד וודאי על פני נזק ספקולטיבי. שלישית, אם ההנחה היא שלנאשמי נירברג לא מגיע למות (וכאמור אם כן מגיע להם למות, אז אין צורך להיזקק לשיקול הפרגמטי החוץ-גרמני) הרי שאם מדינות אחרות דורשות להוציא להורג את נאשמי נירברג למרות שזכותם לחיות, הדבר דומה לדרישה להוציא להורג חפים מפשע תמורת סיוע כלכלי. אם לאדם מגיע עונש X אז כל מה שמעבר לאותו X משול לפגיעה בחף.
