על מקצוענות מקצועיות ומה שביניהם

[קיפי סגול]

איזה קריטריונים קשיחים היית קובע לקביעות?

אפשר היה לקבוע קריטריונים כמו כך וכך דולרים במענקי מחקר, מינימום X פרסומים, לפחות Y מהם בכתבי עת עם אימפק פקטור Z וכו'. אני רואה בכך הרבה מאד בעיות, החל מהעובדה שהמקום בו מתפרסם מאמר לא בהכרח מעיד על איכותו או מידת השפעתו, דרך זה שתחומים שאינם במיינסטרים או שהם אינטרדיסציפלינריים מטבעם קשה למדוד בצורה כזאת, ועד לכך שלפעמים גם בתוך אותה מחלקה או פקולטה קיימים תחומים ותתי תחומים שבהם נורמות שונות לחלוטין (שתי היחידות שלי הן כאלו. איך אפשר להעריך באותו אופן את חוקרת שירותי הבריאות שעושה מחקר איכותני, כלכלנית הבריאות והאפידמיולוג הקליני ? או את זו שעוסקת במערכות מידע ואת זה שחוקר היסטוריה של הספר ביחידה השניה?) לכן, אני דווקא רואה ייתרון בכך שלא מכמתים את הכל אלא מתייחסים גם לאיכות ולקונטקסט.

 

[אור302]

ודאי, היתרונות ברורים ורבים מן החסרונות

ובכל זאת, היעדר קריטריונים קשיחים פותח פתח לתככים, אפליה, קומבינות, מתוכננים או לא. הגמישות הזו פועלת בשני הכיוונים ויכולה להביא להידרדרות של רמת הדרישות לקביעות כי הרי הכול כל כך תלוי, כולל תלוי במי שיושב בוועדה. קריטריון גמיש עלול להוכיח עצמו ככישלון כאשר בטווח הרחוק מסתבר שמי שזכה בקביעות בעצם אינו חוקר פורה ומוצלח כל כך והכתובת הייתה על הקיר רק שלא זיהו אותה בזמנו. הסכנה שבשיפוט גמיש כזה ברורה כאשר מדובר במניפולציות מתוכננות בסגנון שמור לי ואשמור לך אבל היא פחות ברורה כשמדובר בחולשה מובנית של המערכת להעריך את המועמדים. גמישות היום יכולה להתברר כמקפצה לאנשים מוכשרים או כביצה למחלקה שמוצאת עצמה תקועה עם מרצים בעלי קביעות שאינם מייצרים מחקר בעל ערך.

 

[קיפי סגול]

זו בהחלט אחת הבעיות

אבל נראה לי שיותר מקריטריונים קשיחים מה שחשוב בעניין הוא נהלים ברורים לגבי המידע שהוועדה צריכה לאסוף, תקשורת עם המועמד בשלבים השונים וכמובן הקפדה עליהם ושקיפות של התהליך. ממה שידוע לי, אי הקפדה על נהלים היא הסיבה העיקרית אצלנו להחזרת תיקים לוועדה ע"י הנשיא ולערעורים שהתקבלו. הנקודה האחרונה (שקיפות) שנוייה במחלוקת כיון שיש כאלו שסבורים שצריך לאפשר לחברי הוועדה להתבטא בחופשיות. אני חושב שהיתרונות עולים על החסרונות.

 

[חתולבורדו]

השקיפות של הדיון בסך הכל גורמת לכך

שאת כל מה שלא רוצים שייכתב אומרים מחוץ לחדר הישיבות.
למרות שעל הנייר שקיפות נשמעת טוב, כל עוד אי אפשר לקרוא מחשבות,
אי אפשר באמת לאכוף אותה. לכל היותר אפשר לתעד מה כל אחד הצביע.

 

[אור302]

אני חושב שמה שהכי חשוב בתהליך גמיש כזה

זה שוועדת הקביעות תעניק משקל רציני להצלחה של המועמד לעמוד בהמלצות וועדת השנה השלישית. אם הצליח, לדעתי הוא עבר את המשוכה. אבל אם הוא הצליח ופתאום וועדת הקביעות מצפה לראות דברים שלא הומלצו קודם לכן, אז יש לנו פה תקלה מערכתית שעולה בקריירה של מועמד וזה לא מקובל, שלא אומר סיבה אפשרית לתביעה משפטית.

 

[tibia2014]

יש גם שיקולים תקציביים

לפחות מהמעט שמוכר לי מחברות וקולגות בחו"ל יש גם שקולי תקציב.
לפרובוסט (מקביל בארץ לנשיא האוניברסיטה?) מגיעים X תיקים לקביעות והוא בוחר X-2 תיקים לקביעות והשניים האחרים נהיים מובטלים.
שמועה אומרת שזו פשוט שיטה צינית לחדש את הדם בפקולטות ללא מחויבות מהמוסד וכך גם היד על הקבלה למסלול הקביעות יותר קלה כי הריוויו נעשה במהלך התקופה הראשונית.
חברה טובה ספרה לי שאצלה במוסד (אוניברסיטה בינונית, לא מוסד עלית אבל גם לא קולג' זניח) התחושה בפקולטה אצלה היא די שרירותית לגבי קבלת הקביעות- פשוט צריך לעבוד קשה לפרסם המון, להראות תפוקה ולקוות לטוב כי לאף אחד אין מושג מה קורה במשרד של הפרובוסט- ברור שמי שלא מגיע לרף מסוים עף במיידי (רוב ה"Tenure denailr" הן לא הפתעה), אבל יש גם כאלה שלא ברור למה לא עברו.

 

[קיפי סגול]

החלטה על קביעות

היא החלטה של 2-3 מליון דולר. למרות שזה טיפה בים בתקציב של אוניברסיטה (בעיקר אוניברסיטה גדולה) כך שאי-אפשר לומר שאין משמעות תקציבית.
אבל גם כאן, יש הבדלי גישה בין מוסדות. ידוע לי על מוסדות שמראש מגייסים 2-3 אנשים על אותה משבצת ונותנים להם להתחרות. אצלנו זו לא הגישה אלא התחושה היא דווקא שמנסים לעזור למי שהתקבל לקבל קביעות. גם אחוזי ההצלחה אצלנו כאמור גבוהים מאד- סביבות 95% לעומת 70-80% במוסדות אחרים.
פרובוסט- מקביל פחות או יותר לרקטור בישראל. ההחלטה הסופית על קביעות אצלנו מתקבלת ע"י הנשיא.

 

[מ א י ה ועוד3]

אם כבר, השיקולים הם לכיוון ההפוך אצלנו ממה שציינת

במדעים הניסויים, ההשקעה בפתיחת מעבדה מאד גדולה. אם אדם לא קיבל קביעות, ההשקעה הזו יורדת לטמיון ומהווה מכשול בגיוס חוקר אחר במקומו. מחלקה שבה מישהו לא קיבל קביעות היא מחלקה שיש לה בעיה, והאינטרס של המחלקות הוא לקחת מלכתחילה אנשים שיוכלו לעבור את המסלול בהצלחה ולקבל את הקביעות בזכות. אם מחלקה מקבלת אנשים ולא מצליחה להעביר אותם את המסלול בהצלחה, מטילים ספק ביכולת של המחלקה לבחור נכון ו"לגדל" את החוקרים שלה.
&nbsp
לפחות במקרה אחד שאני מכירה נשלחו מכתבי המלצה לאנשים חיצוניים וחזר מכתב אחד מאד מאד בעייתי שמאד הקשה על קבלת הקביעות. אני לא בטוחה שמכתב אחד הוא קריטריון למשהו, והסיפור נראה לי קצת מופרך.

 

[אור302]

"הסיבות האמיתיות לא מקובלות" יכול גם להסוות

פוליטיקה כוחנית, אפליות למיניהן ותככים. מה קורה אם מנסים להשאיר את בעלה של הדיקנית?

 

[FPNH]

בוודאי

כששאלו את קיסינג׳ למה הוא עזב משרה בהרווארד לטובת תפקיד בממשל, הוא ענה: ״כי נמאס לי מפוליטיקה״.

ולכן אני מעדיף לעצור עם הדוגמאות שאני נותן בפורום ציבורי פתוח....

 

[FPNH]

במדעי הטבע

המאמרים ה״נחשבים״ הם אלה בהם אתה המחבר הראשון או האחרון.
המשקל של שאר המאמרים הוא כמעט מילולית, המשקל שלהם. הם מנפחים את קורות החיים וגם זה משפיע בסופו של דבר. כמה שלא יגידו לך שלא מתייחסים אליהם ברצינות, יש הבדל אם רשימת המאמרים שלך מתפרשת על עמוד וחצי או על ארבעה. כשהתיק שלך כבד הוא מקבל יחס רציני יותר.

לפחות בתיאוריה, ככל שאתה עולה בדרגה כבר מצפים ממך שרוב המאמרים שלך ייכתבו על ידי הסטודנטים (זה גם מראה שאתה מסוגל להפעיל ולנהל קבוצת מחקר). יש הרבה מאד חוקרים שכל המאמרים שלהם ממתי שהם קיבלו משרה, נכתבו על ידי סטודנטים (מעשית החוקר מעורב מאד בכתיבה, אבל הסטודנט ראשון ברשימת המחברים), והם ראשונים רק במאמרי ריוויו ופרקים של ספרים.

 

[tibia2014]

אין בעיה עם המנחים

הערה א'-
העובדה שמנחים משקיעים ממרצם, זמנם וכו' (עניין שהוא חלק מהגדרות התפקיד שלהם ועבורו הם מקבלים שכר וקידום) הוא ברור וכמובן הקרדיט מגיע להם.
לא כתבתי שום דבר נגד מנחים/ מרצים/ חוקרים.
הערתי שהמוסד כמוסד מרוויח לא מעט מאוכלוסייה שמרכיב את רוב התלמידים לתואר שלישי בזמן שבפועל הוא לא מותאם להתמוד עימם (אם מחוסר רצון, יכולת, או תשומת לב; בזדון או בשגגה).

הערה ב'-
משך הדוקטורט- חמש שנים בתור ממוצע נשמע לי נמוך- רוב ה'ממומנים' מסיימים בארבע וגם מהם לא מעט חורגים לשנה החמישית.
ישנה הכתבה הזאת מלפני ארבע שנים:http://www.themarker.com/career/1.600230.
הכתבת מצטטת ממוצע של שש שנים (עם נסוח עקום של ממוצע הסטודנטים האיטיים במדעי הרוח- אלוהים יודע מה זה אומר).
אם נניח שאכן משך הדוקטורט הממצוע הוא חמש שנים- זה רק אומר שכל שנה מסיימים יותר דוקטורים והתחרות היא יותר עזה.