על מקצוענות מקצועיות ומה שביניהם

tibia2014

New member
על מקצוענות מקצועיות ומה שביניהם

אין פואנטה- אמ;לק: החיים קשים, צריך לתת צומי גם למאותגרים.

מטרת לימודי הדוקטורט היא להכשיר תלמידים לקיום מחקר עצמאי ולקיים את עתודת החוקרים והמורים של המוסדות האקדמיים בארץ ובעולם. כל זה נעשה בשוק אקדמי קטן. עם 7 מוסדות שמעניקים תואר שלישי וכמות מצומצמת של תקנים; הסכוי להתברג בארץ בעבודה אקדמית תקנית הוא קטן (וגם אפשרויות הניוד קטנות יותר מסבות שונות).

'חישוב אצבע' (לא סטטיסטיקה שבנויה על חישוב מדויק או מתודולוגיה מסודרת) בתחום מדעי הרוח תראה כי בשנת 2014 למדו בארץ 1982 סטודנטיות וסטודנטים לתואר שלישי (לוח 13 כאן), אם נחלק את המספר ב-7 (הזמן הממוצע שלוקח לסיים דוקטורט במדעי הרוח), נוריד אחוז מסויים שלא מסיים, נראה שבקירוב מסיימים כל שנה כ-250 איש תואר שלישי במדעי הרוח.

מתוכם בסופו של הליך שכולל מסע סיזיפי דרך המעמדות השונים של "פוסטדוקטורנטים', 'מרצים מן החוץ' 'עמיתי הוראה' 'עמיתי מחקר' ושאר לווינים יזכו בערך 25 איש למשרה תקנית באוניברסיטאות או במכללות (מידע בע"פ- רכילויות וקיטורים בפינת הקפה). משמע סכוי של בערך 10% למציאת משרה באוניברסיטה בארץ. אני יוצאת מנקודת הנחה לא נכונה, שכמות הישראלים/ יהודים שמקבלים משרה בארץ לאחר דוקטורט בחו"ל מתקזזת עם ישראלים שמוצאים עבודה בחו"ל. מצד שני, תנוח דעתכם, הפוסט וההישארות בעולם האקדמי לאורך שנים מהוות חסמים רציניים ומנפים לא מעט אנשים בדרך- לא כל המסיימים מגיעים או רוצים להתחרות על תקנים).

המצב במדעי הרוח הוא יחסית טוב- בביולוגיה כלל האצבע הוא תקן אחד על כל 40(!) חוקרות וחוקרים שמסיימים דוקטורט או תקן על 20 שכבר יצאו לפוסט מכובד וצברו רשימת פרסומים (מידע בע"פ- רכילויות וקיטורים במסדון).

מה שאומר שיש בקרב התלמידות והתלמידים לתואר שלישי שני קהלים: המיעוט שהולך עד הסוף, מפרסמים בכ"ע, יוצאים לכנסים, מחפשים פוסטים, מגישים אפליקיישנז לגרנטים וחיים את החלום (ושברו). מצד שני הרוב לא נמצאים שם ומשלבים עבודה כזו או אחרת עם המחקר.
לצורך הדיון אני אכנה את הקבוצה הראשונה מקצועני הדוקטורט והקבוצה השניה הדוקטורנטים המקצועיים.

ההבדל מתבטא גם במימון (לפחות בתחומי מדעי הרוח והחברה), בבר אילן למשל כ-35% מהסטודנטים יהיו ממונים במלגות הנשיא ודומיהן, בעברית כ-20%, בן גוריון עם קרייטמן עומדים על 30% או 40% מימון, חיפה מספר דומה ובתל אביב המצב קשה והמלגות מצומצמות מאוד. לא לשכוח ש"מימון" כולל לעיתים 3500 ש"ח לשלוש שנים- מה שלא מספיק לא הרמה חודשית ולא למשך תקופת הדוקטורט שיותר ארוכה. במדעי הרוח יש את הממש 'מסודרים' שיזכו למלגת רוטנשטרייך (כ 15-20 כל שנה) ויחגגו על 6500 ש"ח לשלוש שנים או מלגת המכון לדמוקרטיה ומלגות אחרות. ברי המזל גם יממונו לעיתים עם חשבון תקציב מחקר של המנחים (ISF, GIF ודומיהם). חלק מהמוסדות גם מעניקים מענקי מחקר קטנים או מלגת נסיעה לכנסים (בעברית מדובר במלגה אחת במהלך התואר, קרייטמן בב"ג נותנים מלגה כל שנה).

היכן טמונה הבעייתיות לטעמי? בעוד שההכשרה במוסדות מוכוונת אך ורק לטובת המקצוענים, הדוקטורנטים המקצועיים נזנחים. ההנחיה שלהם הרבה פעמים זוכה לפחות תשומת לב (אני דפלומטית), הנגישות שלהם למשאבים מצומצמת, כמו מלגות שניתן לגש רק למי שזכה במלגה אחרת, דבר שניתן להבין אותו- העוגה קטנה חבל להשקיע במי לא ירוץ עד הסוף- ועדיין. גם נהלי הלימודים עובדים כנגדם- במיוחד כל האמור בתהליך קיצור הדוקטורט, קיצור שלב א' ועוד.

עכשיו שלא יובן לא נכון, האוניברסיטאות מנהלות את המצב בהליך דרוויניסטי פשוט של הישרדות המותאמים וכל השאר שילכו לחפש. מצד שני לדוקטורט יש עוד מטרות חוץ מחוקרים תקניים. גם השירות הממשלתי והארגונים הציבוריים ירוויחו מעובדים בעל תואר שלישי ויכולות מחקר עצמאיות וחבל שאוכלוסייה שרוצה להמשיך וללמוד ולחקור ולהתקדם אינה יכולה לעשות זאת או לא מקבלת את התנאים הראויים.

לדוקטורנטים המקצוענים בונים תוכנים מובנית ומוכוונת קריירה אקדמית. ממנים פעילויות, סדנאות, תקציבים שנותנים להם יתרון לעתיד (סדנת פרסומים בכ"ע, סדנת קו"ח, סדנת פוסטים וגרנטים, סדנאות מתודולוגיות ועוד). חלק מהמוסדות מקציבים משרדים וחללי עבודה רק למקצוענים ולא למקצועיים. משרות התרגול וההוראה הזוטרה נשמרות למקצוענים. מתקימים כנסים מיוחדים למקצוענים שכמובן מאפשרים להם להשתפשף ולצבור פידבק ועוד שורות בקו"ח בעוד שהמקצועיים הרבה פעמים לא מצליחים להרצות אפילו בסמינרים המחלקתיים כי הם מתקיימים בשעות העבודה.

יש זליגה של המודל האמריקאי לארץ, באוניברסיטאות בארה"ב (לפחות ב 100-200 הטובות שם) התוכניות סגורות, מובנות וממומנות כי זה קהל היעד היחידי שם ואז נשמר שוויון כלשהו. בארץ מתקיימת זה לצד זה תוכנית מובנית למקצוענים בעוד שהמקצועיים נזנחים לאנחות ונמנעים מהם גישה למשאבים שקיימים באוניברסיטה.

אולי שווה לחשוב על מודל מפוצל לדוקטורט ולהציע תואר "דוקטורט מקצועי", עם מנגנון ניוד כלשהו. בסיומו יקבל התלמיד תואר דוקטור (לא חייב PhD- אפשר ר"ת אחרים) ולא יוכל לגשת לפוסט או למכרזים של תקנים אקדמיים.

נכון- יש משהו לא הוגן בהסללה ובהפרדה בין האוכלוסיות בשלב יחסית מוקדם. מצד שני רמת האשלייה של המקצועיים תרד פלאים (ושל המקצוענים תעלה פלאים- אבל זה קורה ממילא ברגע שהם מקבלים מלגה). מצד שלישי ב'דוקטורט המקצועי' יהיו תקציבים יעודיים (גם אם קטנים יותר) למענקי מחקר והצגה בכנסים תוך כדי שהמקצועיים לא מתחרים במקצוענים שהרבה פעמים 'משאירים להם אבק' כי כסף נדבק לכסף ("טוב היא קבלה מלגת נשיא אז היא בטח טובה, ניתן לה ולא אחרים שאין להם ברזומה מלגת נשיא").

הספור שלי למשל הוא ספור של שייכות לשני המגזרים. אני נמרחתי עם התואר השני וסיימתי אותו בפצוץ עם המנחה. תוך כדי השלבים האחרונים של התואר (והיו הרבה כאלה לאורך הרבה זמן...) נדחיתי מכמה מלגות לדוקטורט וגם המנחה שלי הבהיר שלו אישית אין מאגרים מהם הוא יוכל להחזיק אותי (בניגוד לסטודנטים אחרים שלו שהסתדרו) .

עדיין נורא רציתי להמשיך בדוקטורט וידעתי שאני חייבת לעצמי את ההכשרה הזאת גם אם אין בסופה המשכיות. וכן, למרות שאני יודעת החיים לא הוגנים, שהכל פוליטיקה מסריחה ויש המון שרירותיות רציתי להיות מאלה שהסתדרו עם 3400 ש"ח בחודש. רצון נבע פחות מהכסף אלא יותר מהחלון שנפתח להם לעתיד, בצורת גישה למשאבים איכותיים שנמנעו ממני ("מלגה X דורשת מצ'ינג", "אין לך מה לגשת למלגה Y, רק מי שקיבלה מלגת נשיא/ קרייטמן/ אנאעארף תקבל אותה", "סדנא לדוקטורנטים מצטיינים" ועוד).

בינתיים כוכבי דרך ושבועיים לפני שהתחייבתי על פרוייקט ענקי בעבודה שלי (שעליו תכננתי לכתוב את הדוקטורט ולא על החומרים של המנחה שלי) נפלה משמיים מלגה שלא ציפיתי לקבל שסדרה אותי לשלב ב' של הדוקטורט. לצערי (אסביר בהמשך) ולשמחתי המלגה משמשת בינתיים כמגנט למלגות אחרות, טסתי לחו"ל מספר פעמים לכנסים וסדנאות בחו"ל, רמת המינגלינג והנטוורקינג שלי השתפרה פלאים, אני והמנחה ביחסים משודרגים כיום עם מבט לעתיד, ואני מנצלת היטב את הגישה למשאבים ששמורים ל'מסודרים'. לפחות באופן זמני אולי הכל יסתיים בעוד שנה וחצי ואז אגלה שהאשליה היתה מתוקה מאוד ואשליתית מאוד.

אין לי ספק שחלק מהמלגות הגיעו בעקבות המלגה האיכותית ולא שהשתנה משהו בהצעת המחקר או באיכותו ואני מצירה על כך. טוב, אולי זה רק חצי נכון, אין לי ספק שהחשיפה בסדנאות ובכנסים תרמה לי הרבה למחקר ולאיכותו אבל אני תוהה אם זה אכן מתבטא בתקציר הצעת מחקר של 700 מילים למלגה או מענק מחקר כמו שזה מתבטא בעוד שורה בקו"ח.

אני תמיד זוכרת שהכל מקרי, שהייתי בצד השני ושזה לא אומר שהדוקטורט שהייתי כותבת היה פחות טוב או חדשני או מעמיק. חבל שהמוסדות לא נותנים את המקום והמשאבים הראויים למגזר שמהווה את רוב תלמידי המחקר וגם את שדרת המחקר העתידית בממשלה ובארגונים השונים (בעוד שהם כן מרוויחים מהמאמרים שמתפרסמים תחת שם המוסד בו נכתב הדוקטורט).
 
יש מסלול דוקטורט כזה

לדעתי ההפרדה שהצעת קיימת בתחום החינוך: חלק מהאוניברסיטאות מציעות EdD לאנשי מקצוע בתחום החינוך שעושים דוקטורט בכיוון מעשי, ו-PhD, כלומר דוקטורט לאקדמאים.
 
אפשר הבהרה?

למה את מתכוונת כשאת כותבת "הם כן מרוויחים מהמאמרים שמתפרסמים תחת שם המוסד בו נכתב הדוקטורט"?
 

tibia2014

New member
הבהרה

חלק ממודל התקציב של ההשכלה הגבוה בארץ מבוסס על תפוקות מחקריות (רא' עמ' 38 כאן).
גם הדירוגים הבינלאומיים (שיש בהם בעיקר יוקרה שמיתרגמת אח"כ לתרומות, מענקים, ביקוש של סטודנטים וחוקרים ועוד) מתבססים על תפוקות מחקריות.
כך יוצא מצב שבו סטודנטית שלא זכתה למימון בדוקטורט (ואף שילמה שכ"ל), המאמרים שחברה נספרים לטובת המוסד. אם התלמידה חתומה על המאמר עליהם יחד עם המנחה מדובר בתשלום ישיר למוסד מהות"ת. אם לא חתומה עם המנחה ואין תשלום ישיר עבור המאמר, עדיין המאמר נספר כחלק מהתפוקות המחקריות של המחלקה/ פקולטה / מוסד, דבר שיש לו משמעות בתקצוב פנימי של המוסדות, ועדות הערכה להוראה ומחקר של המל"ג/ות"ת והדירוגים הבנילאומיים. (יותר קל לומר לתורמת: "ראי כמה מאמרים התלמידות שלנו פרסמו, זה עוד בל מימון, חשבי מה נעשה עם מימון" מאשר "לא פרסמנו כלום כי אין מימון, אבל אם תממני אותי בטוח נפרסם יותר").

אמנם המוסדות מספקים הנחיה, שירותים משרדיים, תשתיות מחקר (על כל השלושה ניתן להתווכח ברמה זו או אוחרת) וחותמים בסופו של דבר על איכות התואר - אבל אותה איכות נגזרת מהעבודה והתפוקה של הסטודנטים.
 
הבנתי

לא ידעתי שחלק ממודל התקצוב בארץ מבוסס על תפוקות מחקריות. למיטב ידיעתי בקנדה (או לפחות באונטריו) זה לא כך. לגבי דירוגים וכו' זה בהחלט נכון אם כי מדובר ברווח עקיף . לגבי תרומות, אני לא כל-כך מסכים.למעט מלגות ופרסים שדווקא ניתנים בעיקר לסטודנטים, הכסף הגדול מתרומות ניתן בעיקר לבניינים ותשתיות וכמעט אף-פעם לא כמימון ישיר למחקר (לפחות לא הכסף הגדול)
 

L Bloomer

New member
במקרה שלי

מכיוון שלמנחה שלי לא הייתה קביעות, המאמרים שלי מהדוקטורט גם נכנסו לתיק הקביעות שלה - למרות שאחד מהם היא מעולם לא קראה (אחרי שנדפס, שלחתי לה עותק...) אומנם הייתי מהממומנים, בסכום עתק של 2772 ש"ח לחודש, במשך 4 שנים.
(אגב, 7 שנים לדוקטורט זה ממוצע? מה שאני מכירה במדה"ר קרוב יותר ל-5).
 
אני לא יודע איך זה היה עם המנחה שלך

אבל גם אצלי מאמרים של סטודנטים נכנסו לתיק הקביעות שלי- ולעניות דעתי הרווחתי את זה בהחלט ביושר. בכל מאמר כזה הושקעו שעות רבות של עבודה מצדי- גם בהנחיית הסטודנטים וגם בקריאה, הכוונה ותיקונים של המאמרים, ובחלק מהמקרים גם כתיבה משמעותית של המאמר או חלקו. למעשה, ייתכן שהתפוקה שלי כחוקר היתה גבוהה יותר אילו לא הייתי מנחה סטודנטים (וזו גם אחת העצות- שלא הקשבתי לה- שקיבלתי בריוויו של השנה השלישית: לא לקחת סטודנטים חדשים להנחייה עד הקביעות).

סתם כדי לשקף איך זה נראה מהצד השני...
 

L Bloomer

New member
כבר סיכמנו שמנחים כמוך לא יסולאו במלגה...


 

the new L

New member
"כתיבה משמעותית של המאמר"

של מאמר שאתה לא אחד מהכותבים שלו?
 

Gidi Shemer

New member
אם אני זוכר נכון אתה במתמטיקה, נכון?

בביולוגיה ובמדעי הרפואה (וגם בחלק מהתחומים האחרים) כמעט תמיד המנחה יהיה ברשימת הכותבים, וכמעט תמיד במקום האחרון (שלמעשה מציין שזהו החוקר הבכיר). כל זאת ללא קשר לשאלה אם הוא כתב את המאמר או לא. הרשימה מציינת את החוקרים, לאו דווקא את הכותבים.
 
אין איזו נוסחה מדוייקת

ובתחום שלי מאד מקובל שעל מאמר חתומים בין 3 ל 8 מחברים. לכן, מה שנהוג אצלנו הוא שבקורות החיים כותבים שורה או שתיים שבהן מפרטים מה היה חלקך בכתיבת המאמר. יותר מזה, מקובל לסמן כוכבית או משהו כזה ליד מחברים שהם סטודנטים כיון שזה מעיד על תרומה להוראה. ההסתכלות היא יותר על המכלול: כמה מאמרים פרסמת, באילו כתבי עת, האם חלק מספיק מהם הוא כמחבר ראשון או כחוקר הראשי במחקר (שלפעמים, כמו במקרה של מאמרי סטודנטים, יהיה האחרון ברשימה) וכן על הצהרת המחקר שלך ומדדים חיצוניים של השפעה (במידה וקיימים) כמו ציטוטים או h-index (מדד שלא שווה כלום אם אין סקלת ייחוס- אבל בתחום שלי דווקא יש). וכמובן, יש גם את הבודקים החיצוניים שלפעמים קוראים חלק מהמאמרים ומביעים את דעתם על איכותם.
 

אור302

New member
עד כמה נפוצות אי הבנות ומחלוקות בעניין הזה?

האם היעדר נוסחה מדויקת מביא להפתעות בקרב המועמדים? ממה שאני שומע ישנה מערכת ציפיות עמומה והבנות שאינן כתובות. זה כמובן מתכון לאסון אבל עוד לא שמעתי על מצב שבו המועמד מופתע כאשר דוחים את בקשתו לקביעות.
 

FPNH

New member
ממעט המקרים שאני מכיר לא היו הפתעות

זה לא מבחן מעבר עם מועד חד פעמי שבסופו מקבלים הודעה אם קיבלת קביעות או לא.
בחלק מהמקומות יש ועדת ליווי שנותנת לך אינדיקציה איך אתה מתקדם, אנשים רואים את ההשגים שלהם היחס למקבילים אליהם, התיק שלך עובר קודם דרך ראש המחלקה שנותן הערכה (והרבה פעמים ממליץ לחוקר לחכות קצת ולהשקיע בשיפור של היבט כזה או אחר בתיק), וגם אם לא עוברים את הועדה אז בדר״כ נותנים לך הארכה, זה לא שאתה מפוטר מיידית.

הדרישות העמומות מאפשרות להעביר או להכשיל את אלה שהם גבוליים או כתירוץ כשהסיבות האמיתיות לא מקובלות. במחלקה שעשיתי בה פוסט לא נתנו קביעות לחוקר שהיה סביר בהיבט של פירסומים וגראנטים (מה שבדר״כ הכי נחשב) אז המציאו לו קריטריון שהוא לא הדריך מספיק תלמידי מחקר כמדד לביצועי הוראה נמוכים. הסיבה האמיתית הייתה חברתית (הוא בריטי עם מנטליות שונה ויצר אנטגוניזם כי הוא לא ניסה להשתלב ולהתיישר עם האמריקאיות). לעומת זאת ראיתי גם מקרה שבו גירדו מתחת לאדמה קריטריונים חדשים רק כי רצו להשאיר מישהו (תרומה לקהילה, התנדבות...).
 
זה מאד שונה מאוניברסיטה לאוניברסיטה

אצלנו לוח הזמנים הוא די קשיח. העניין של לחכות ולהשקיע בשיפור של היבט כזה או אחר בתיק, שלמיטב הבנתי די מקובל בישראל כמעט לא קיים. מה שכן יש זו אפשרות לבקש דחייה של שנה להגשת התיק מסיבות רפואיות, חופשת לידה או severe personal circumstances. מי שמחליט האם לאשר את הבקשה הוא הפרובוסט ולא ראש המחלקה והארכה כזו ניתנת בד"כ רק פעם אחת.

שנית, אין אצלנו מצב שבו אם לא עוברים את הועדה מקבלים הארכה. יש מספר נקודות בדרך שבהן אפשר להגיב בכתב או בע"פ בפני הועדה (כשמקבלים את סיכום הממצאים ואח"כ כשמקבלים את המלצת הועדה). אח"כ, בין אם ההמלצה חיובית או שלילית, התיק עובר לנשיא ואם החלטתו הסופית היא לא להעניק קביעות, והערעור (אם מערערים) לא מתקבל, מקבלים חוזה סופי לשנה או שנתיים בלי אפשרות לחידוש או הארכה .
 
מה שכן, באמת אין הרבה הפתעות

לכל אחד שמתחיל אצלנו מסלול קביעות מוצמד מנטור שמלווה אותו, בשנה השלישית יש ריוויו ע"י ועדה פנימית שנותנת חוות דעת והמלצות לשיפור, וראש היחידה (במקרה שלי שניים כיון שהמנוי משותף לשתי יחידות) מאד מעורב בתהליך. לי למשל המליצו לבקש דחייה של שנה להגשת התיק (וגם ייעצו לי מה לכתוב בה כדי שהפרובוסט יאשר את הבקשה), אבל אני מכיר גם כמה שאמרו להם שאין שום טעם שיגישו את התיק. בשורה התחתונה,כ 95% מתיקי הקביעות באונ' טורונטו מאושרים אבל אין לי הערכה לכמה הראו בדרך את הדלת החוצה.
 

אור302

New member
אבל אז מה קורה אם אתה מיישם את המלצות הועדה המלווה

ועדיין נדחה בסופו של דבר? האם המלצות הוועדה המלווה מחייבות את הוועדה השופטת?
אני מניח שזה לא קורה יותר מדי מה שחושף שיש תיאום מובלע בין המלווים לשופטים, אם לא תיאום פעיל - אז כללים מובנים מאליהם.
 
אין אצלנו ועדה מלווה

אבל לכל חבר סגל חדש מוצמד מנטור- חבר סגל ותיק שמשמש כיועץ. בשנה השלישית יש ריוויו שנערך ע"י ועדה פנימית. תפקידם להמליץ לראש המחלקה האם להאריך את החוזה בעוד שנתיים (עכשיו זה כבר השתנה ל 3 בעקבות הסכם חדש בין ארגון הסגל לאונ') או לא. הקריטריונים להארכה מקילים יותר מהקריטריונים לקביעות כך שכמעט תמיד ההמלצה חיובית. בנוסף, תפקיד הריוויו של השנה השלישית לתת משוב בונה לחבר הסגל שיקדם אותו לקראת קביעות.
ועדת הקביעות זה סיפור אחר. תפקידה לאסוף מידע (מהמועמד, סטודנטים שלימד, ביקור בשיעורים, קולגות, מעריכים חיצוניים...) ובסוף התהליך להמליץ לנשיא האם להעניק קביעות או לא. אין קשר בין שתי הועדות.
 

אור302

New member
בסדר, אני מתכוון לועדת הריוויו של השנה השלישית

הסיבוך התאורטי שאני צופה בהעדר "דרישות סף" חד משמעיות לקביעות, הוא מצב שבו בשנה השלישית ממליצים למועמד לעשות כך וכך לקראת קביעות, הוא עושה, ואז ועדת הקביעות קובעת שזה לא מספיק או לא בכיוון הנכון. תאורטית זה יכול לקרות כי אין דרישות סף קשיחות. אם היו, לא היה ממש צריך את הריוויו, הייתה פשוט רשימה של מטלות. אבל אני מניח שזה לא קורה. סביר כי הדוח של הריויו מונח לפני ועדת הקביעות והיא רואה מה הומלץ ומה היה ההקשר.
 
למעלה