על מקצוענות מקצועיות ומה שביניהם
אין פואנטה- אמ;לק: החיים קשים, צריך לתת צומי גם למאותגרים.
מטרת לימודי הדוקטורט היא להכשיר תלמידים לקיום מחקר עצמאי ולקיים את עתודת החוקרים והמורים של המוסדות האקדמיים בארץ ובעולם. כל זה נעשה בשוק אקדמי קטן. עם 7 מוסדות שמעניקים תואר שלישי וכמות מצומצמת של תקנים; הסכוי להתברג בארץ בעבודה אקדמית תקנית הוא קטן (וגם אפשרויות הניוד קטנות יותר מסבות שונות).
'חישוב אצבע' (לא סטטיסטיקה שבנויה על חישוב מדויק או מתודולוגיה מסודרת) בתחום מדעי הרוח תראה כי בשנת 2014 למדו בארץ 1982 סטודנטיות וסטודנטים לתואר שלישי (לוח 13 כאן), אם נחלק את המספר ב-7 (הזמן הממוצע שלוקח לסיים דוקטורט במדעי הרוח), נוריד אחוז מסויים שלא מסיים, נראה שבקירוב מסיימים כל שנה כ-250 איש תואר שלישי במדעי הרוח.
מתוכם בסופו של הליך שכולל מסע סיזיפי דרך המעמדות השונים של "פוסטדוקטורנטים', 'מרצים מן החוץ' 'עמיתי הוראה' 'עמיתי מחקר' ושאר לווינים יזכו בערך 25 איש למשרה תקנית באוניברסיטאות או במכללות (מידע בע"פ- רכילויות וקיטורים בפינת הקפה). משמע סכוי של בערך 10% למציאת משרה באוניברסיטה בארץ. אני יוצאת מנקודת הנחה לא נכונה, שכמות הישראלים/ יהודים שמקבלים משרה בארץ לאחר דוקטורט בחו"ל מתקזזת עם ישראלים שמוצאים עבודה בחו"ל. מצד שני, תנוח דעתכם, הפוסט וההישארות בעולם האקדמי לאורך שנים מהוות חסמים רציניים ומנפים לא מעט אנשים בדרך- לא כל המסיימים מגיעים או רוצים להתחרות על תקנים).
המצב במדעי הרוח הוא יחסית טוב- בביולוגיה כלל האצבע הוא תקן אחד על כל 40(!) חוקרות וחוקרים שמסיימים דוקטורט או תקן על 20 שכבר יצאו לפוסט מכובד וצברו רשימת פרסומים (מידע בע"פ- רכילויות וקיטורים במסדון).
מה שאומר שיש בקרב התלמידות והתלמידים לתואר שלישי שני קהלים: המיעוט שהולך עד הסוף, מפרסמים בכ"ע, יוצאים לכנסים, מחפשים פוסטים, מגישים אפליקיישנז לגרנטים וחיים את החלום (ושברו). מצד שני הרוב לא נמצאים שם ומשלבים עבודה כזו או אחרת עם המחקר.
לצורך הדיון אני אכנה את הקבוצה הראשונה מקצועני הדוקטורט והקבוצה השניה הדוקטורנטים המקצועיים.
ההבדל מתבטא גם במימון (לפחות בתחומי מדעי הרוח והחברה), בבר אילן למשל כ-35% מהסטודנטים יהיו ממונים במלגות הנשיא ודומיהן, בעברית כ-20%, בן גוריון עם קרייטמן עומדים על 30% או 40% מימון, חיפה מספר דומה ובתל אביב המצב קשה והמלגות מצומצמות מאוד. לא לשכוח ש"מימון" כולל לעיתים 3500 ש"ח לשלוש שנים- מה שלא מספיק לא הרמה חודשית ולא למשך תקופת הדוקטורט שיותר ארוכה. במדעי הרוח יש את הממש 'מסודרים' שיזכו למלגת רוטנשטרייך (כ 15-20 כל שנה) ויחגגו על 6500 ש"ח לשלוש שנים או מלגת המכון לדמוקרטיה ומלגות אחרות. ברי המזל גם יממונו לעיתים עם חשבון תקציב מחקר של המנחים (ISF, GIF ודומיהם). חלק מהמוסדות גם מעניקים מענקי מחקר קטנים או מלגת נסיעה לכנסים (בעברית מדובר במלגה אחת במהלך התואר, קרייטמן בב"ג נותנים מלגה כל שנה).
היכן טמונה הבעייתיות לטעמי? בעוד שההכשרה במוסדות מוכוונת אך ורק לטובת המקצוענים, הדוקטורנטים המקצועיים נזנחים. ההנחיה שלהם הרבה פעמים זוכה לפחות תשומת לב (אני דפלומטית), הנגישות שלהם למשאבים מצומצמת, כמו מלגות שניתן לגש רק למי שזכה במלגה אחרת, דבר שניתן להבין אותו- העוגה קטנה חבל להשקיע במי לא ירוץ עד הסוף- ועדיין. גם נהלי הלימודים עובדים כנגדם- במיוחד כל האמור בתהליך קיצור הדוקטורט, קיצור שלב א' ועוד.
עכשיו שלא יובן לא נכון, האוניברסיטאות מנהלות את המצב בהליך דרוויניסטי פשוט של הישרדות המותאמים וכל השאר שילכו לחפש. מצד שני לדוקטורט יש עוד מטרות חוץ מחוקרים תקניים. גם השירות הממשלתי והארגונים הציבוריים ירוויחו מעובדים בעל תואר שלישי ויכולות מחקר עצמאיות וחבל שאוכלוסייה שרוצה להמשיך וללמוד ולחקור ולהתקדם אינה יכולה לעשות זאת או לא מקבלת את התנאים הראויים.
לדוקטורנטים המקצוענים בונים תוכנים מובנית ומוכוונת קריירה אקדמית. ממנים פעילויות, סדנאות, תקציבים שנותנים להם יתרון לעתיד (סדנת פרסומים בכ"ע, סדנת קו"ח, סדנת פוסטים וגרנטים, סדנאות מתודולוגיות ועוד). חלק מהמוסדות מקציבים משרדים וחללי עבודה רק למקצוענים ולא למקצועיים. משרות התרגול וההוראה הזוטרה נשמרות למקצוענים. מתקימים כנסים מיוחדים למקצוענים שכמובן מאפשרים להם להשתפשף ולצבור פידבק ועוד שורות בקו"ח בעוד שהמקצועיים הרבה פעמים לא מצליחים להרצות אפילו בסמינרים המחלקתיים כי הם מתקיימים בשעות העבודה.
יש זליגה של המודל האמריקאי לארץ, באוניברסיטאות בארה"ב (לפחות ב 100-200 הטובות שם) התוכניות סגורות, מובנות וממומנות כי זה קהל היעד היחידי שם ואז נשמר שוויון כלשהו. בארץ מתקיימת זה לצד זה תוכנית מובנית למקצוענים בעוד שהמקצועיים נזנחים לאנחות ונמנעים מהם גישה למשאבים שקיימים באוניברסיטה.
אולי שווה לחשוב על מודל מפוצל לדוקטורט ולהציע תואר "דוקטורט מקצועי", עם מנגנון ניוד כלשהו. בסיומו יקבל התלמיד תואר דוקטור (לא חייב PhD- אפשר ר"ת אחרים) ולא יוכל לגשת לפוסט או למכרזים של תקנים אקדמיים.
נכון- יש משהו לא הוגן בהסללה ובהפרדה בין האוכלוסיות בשלב יחסית מוקדם. מצד שני רמת האשלייה של המקצועיים תרד פלאים (ושל המקצוענים תעלה פלאים- אבל זה קורה ממילא ברגע שהם מקבלים מלגה). מצד שלישי ב'דוקטורט המקצועי' יהיו תקציבים יעודיים (גם אם קטנים יותר) למענקי מחקר והצגה בכנסים תוך כדי שהמקצועיים לא מתחרים במקצוענים שהרבה פעמים 'משאירים להם אבק' כי כסף נדבק לכסף ("טוב היא קבלה מלגת נשיא אז היא בטח טובה, ניתן לה ולא אחרים שאין להם ברזומה מלגת נשיא").
הספור שלי למשל הוא ספור של שייכות לשני המגזרים. אני נמרחתי עם התואר השני וסיימתי אותו בפצוץ עם המנחה. תוך כדי השלבים האחרונים של התואר (והיו הרבה כאלה לאורך הרבה זמן...) נדחיתי מכמה מלגות לדוקטורט וגם המנחה שלי הבהיר שלו אישית אין מאגרים מהם הוא יוכל להחזיק אותי (בניגוד לסטודנטים אחרים שלו שהסתדרו) .
עדיין נורא רציתי להמשיך בדוקטורט וידעתי שאני חייבת לעצמי את ההכשרה הזאת גם אם אין בסופה המשכיות. וכן, למרות שאני יודעת החיים לא הוגנים, שהכל פוליטיקה מסריחה ויש המון שרירותיות רציתי להיות מאלה שהסתדרו עם 3400 ש"ח בחודש. רצון נבע פחות מהכסף אלא יותר מהחלון שנפתח להם לעתיד, בצורת גישה למשאבים איכותיים שנמנעו ממני ("מלגה X דורשת מצ'ינג", "אין לך מה לגשת למלגה Y, רק מי שקיבלה מלגת נשיא/ קרייטמן/ אנאעארף תקבל אותה", "סדנא לדוקטורנטים מצטיינים" ועוד).
בינתיים כוכבי דרך ושבועיים לפני שהתחייבתי על פרוייקט ענקי בעבודה שלי (שעליו תכננתי לכתוב את הדוקטורט ולא על החומרים של המנחה שלי) נפלה משמיים מלגה שלא ציפיתי לקבל שסדרה אותי לשלב ב' של הדוקטורט. לצערי (אסביר בהמשך) ולשמחתי המלגה משמשת בינתיים כמגנט למלגות אחרות, טסתי לחו"ל מספר פעמים לכנסים וסדנאות בחו"ל, רמת המינגלינג והנטוורקינג שלי השתפרה פלאים, אני והמנחה ביחסים משודרגים כיום עם מבט לעתיד, ואני מנצלת היטב את הגישה למשאבים ששמורים ל'מסודרים'. לפחות באופן זמני אולי הכל יסתיים בעוד שנה וחצי ואז אגלה שהאשליה היתה מתוקה מאוד ואשליתית מאוד.
אין לי ספק שחלק מהמלגות הגיעו בעקבות המלגה האיכותית ולא שהשתנה משהו בהצעת המחקר או באיכותו ואני מצירה על כך. טוב, אולי זה רק חצי נכון, אין לי ספק שהחשיפה בסדנאות ובכנסים תרמה לי הרבה למחקר ולאיכותו אבל אני תוהה אם זה אכן מתבטא בתקציר הצעת מחקר של 700 מילים למלגה או מענק מחקר כמו שזה מתבטא בעוד שורה בקו"ח.
אני תמיד זוכרת שהכל מקרי, שהייתי בצד השני ושזה לא אומר שהדוקטורט שהייתי כותבת היה פחות טוב או חדשני או מעמיק. חבל שהמוסדות לא נותנים את המקום והמשאבים הראויים למגזר שמהווה את רוב תלמידי המחקר וגם את שדרת המחקר העתידית בממשלה ובארגונים השונים (בעוד שהם כן מרוויחים מהמאמרים שמתפרסמים תחת שם המוסד בו נכתב הדוקטורט).
אין פואנטה- אמ;לק: החיים קשים, צריך לתת צומי גם למאותגרים.
מטרת לימודי הדוקטורט היא להכשיר תלמידים לקיום מחקר עצמאי ולקיים את עתודת החוקרים והמורים של המוסדות האקדמיים בארץ ובעולם. כל זה נעשה בשוק אקדמי קטן. עם 7 מוסדות שמעניקים תואר שלישי וכמות מצומצמת של תקנים; הסכוי להתברג בארץ בעבודה אקדמית תקנית הוא קטן (וגם אפשרויות הניוד קטנות יותר מסבות שונות).
'חישוב אצבע' (לא סטטיסטיקה שבנויה על חישוב מדויק או מתודולוגיה מסודרת) בתחום מדעי הרוח תראה כי בשנת 2014 למדו בארץ 1982 סטודנטיות וסטודנטים לתואר שלישי (לוח 13 כאן), אם נחלק את המספר ב-7 (הזמן הממוצע שלוקח לסיים דוקטורט במדעי הרוח), נוריד אחוז מסויים שלא מסיים, נראה שבקירוב מסיימים כל שנה כ-250 איש תואר שלישי במדעי הרוח.
מתוכם בסופו של הליך שכולל מסע סיזיפי דרך המעמדות השונים של "פוסטדוקטורנטים', 'מרצים מן החוץ' 'עמיתי הוראה' 'עמיתי מחקר' ושאר לווינים יזכו בערך 25 איש למשרה תקנית באוניברסיטאות או במכללות (מידע בע"פ- רכילויות וקיטורים בפינת הקפה). משמע סכוי של בערך 10% למציאת משרה באוניברסיטה בארץ. אני יוצאת מנקודת הנחה לא נכונה, שכמות הישראלים/ יהודים שמקבלים משרה בארץ לאחר דוקטורט בחו"ל מתקזזת עם ישראלים שמוצאים עבודה בחו"ל. מצד שני, תנוח דעתכם, הפוסט וההישארות בעולם האקדמי לאורך שנים מהוות חסמים רציניים ומנפים לא מעט אנשים בדרך- לא כל המסיימים מגיעים או רוצים להתחרות על תקנים).
המצב במדעי הרוח הוא יחסית טוב- בביולוגיה כלל האצבע הוא תקן אחד על כל 40(!) חוקרות וחוקרים שמסיימים דוקטורט או תקן על 20 שכבר יצאו לפוסט מכובד וצברו רשימת פרסומים (מידע בע"פ- רכילויות וקיטורים במסדון).
מה שאומר שיש בקרב התלמידות והתלמידים לתואר שלישי שני קהלים: המיעוט שהולך עד הסוף, מפרסמים בכ"ע, יוצאים לכנסים, מחפשים פוסטים, מגישים אפליקיישנז לגרנטים וחיים את החלום (ושברו). מצד שני הרוב לא נמצאים שם ומשלבים עבודה כזו או אחרת עם המחקר.
לצורך הדיון אני אכנה את הקבוצה הראשונה מקצועני הדוקטורט והקבוצה השניה הדוקטורנטים המקצועיים.
ההבדל מתבטא גם במימון (לפחות בתחומי מדעי הרוח והחברה), בבר אילן למשל כ-35% מהסטודנטים יהיו ממונים במלגות הנשיא ודומיהן, בעברית כ-20%, בן גוריון עם קרייטמן עומדים על 30% או 40% מימון, חיפה מספר דומה ובתל אביב המצב קשה והמלגות מצומצמות מאוד. לא לשכוח ש"מימון" כולל לעיתים 3500 ש"ח לשלוש שנים- מה שלא מספיק לא הרמה חודשית ולא למשך תקופת הדוקטורט שיותר ארוכה. במדעי הרוח יש את הממש 'מסודרים' שיזכו למלגת רוטנשטרייך (כ 15-20 כל שנה) ויחגגו על 6500 ש"ח לשלוש שנים או מלגת המכון לדמוקרטיה ומלגות אחרות. ברי המזל גם יממונו לעיתים עם חשבון תקציב מחקר של המנחים (ISF, GIF ודומיהם). חלק מהמוסדות גם מעניקים מענקי מחקר קטנים או מלגת נסיעה לכנסים (בעברית מדובר במלגה אחת במהלך התואר, קרייטמן בב"ג נותנים מלגה כל שנה).
היכן טמונה הבעייתיות לטעמי? בעוד שההכשרה במוסדות מוכוונת אך ורק לטובת המקצוענים, הדוקטורנטים המקצועיים נזנחים. ההנחיה שלהם הרבה פעמים זוכה לפחות תשומת לב (אני דפלומטית), הנגישות שלהם למשאבים מצומצמת, כמו מלגות שניתן לגש רק למי שזכה במלגה אחרת, דבר שניתן להבין אותו- העוגה קטנה חבל להשקיע במי לא ירוץ עד הסוף- ועדיין. גם נהלי הלימודים עובדים כנגדם- במיוחד כל האמור בתהליך קיצור הדוקטורט, קיצור שלב א' ועוד.
עכשיו שלא יובן לא נכון, האוניברסיטאות מנהלות את המצב בהליך דרוויניסטי פשוט של הישרדות המותאמים וכל השאר שילכו לחפש. מצד שני לדוקטורט יש עוד מטרות חוץ מחוקרים תקניים. גם השירות הממשלתי והארגונים הציבוריים ירוויחו מעובדים בעל תואר שלישי ויכולות מחקר עצמאיות וחבל שאוכלוסייה שרוצה להמשיך וללמוד ולחקור ולהתקדם אינה יכולה לעשות זאת או לא מקבלת את התנאים הראויים.
לדוקטורנטים המקצוענים בונים תוכנים מובנית ומוכוונת קריירה אקדמית. ממנים פעילויות, סדנאות, תקציבים שנותנים להם יתרון לעתיד (סדנת פרסומים בכ"ע, סדנת קו"ח, סדנת פוסטים וגרנטים, סדנאות מתודולוגיות ועוד). חלק מהמוסדות מקציבים משרדים וחללי עבודה רק למקצוענים ולא למקצועיים. משרות התרגול וההוראה הזוטרה נשמרות למקצוענים. מתקימים כנסים מיוחדים למקצוענים שכמובן מאפשרים להם להשתפשף ולצבור פידבק ועוד שורות בקו"ח בעוד שהמקצועיים הרבה פעמים לא מצליחים להרצות אפילו בסמינרים המחלקתיים כי הם מתקיימים בשעות העבודה.
יש זליגה של המודל האמריקאי לארץ, באוניברסיטאות בארה"ב (לפחות ב 100-200 הטובות שם) התוכניות סגורות, מובנות וממומנות כי זה קהל היעד היחידי שם ואז נשמר שוויון כלשהו. בארץ מתקיימת זה לצד זה תוכנית מובנית למקצוענים בעוד שהמקצועיים נזנחים לאנחות ונמנעים מהם גישה למשאבים שקיימים באוניברסיטה.
אולי שווה לחשוב על מודל מפוצל לדוקטורט ולהציע תואר "דוקטורט מקצועי", עם מנגנון ניוד כלשהו. בסיומו יקבל התלמיד תואר דוקטור (לא חייב PhD- אפשר ר"ת אחרים) ולא יוכל לגשת לפוסט או למכרזים של תקנים אקדמיים.
נכון- יש משהו לא הוגן בהסללה ובהפרדה בין האוכלוסיות בשלב יחסית מוקדם. מצד שני רמת האשלייה של המקצועיים תרד פלאים (ושל המקצוענים תעלה פלאים- אבל זה קורה ממילא ברגע שהם מקבלים מלגה). מצד שלישי ב'דוקטורט המקצועי' יהיו תקציבים יעודיים (גם אם קטנים יותר) למענקי מחקר והצגה בכנסים תוך כדי שהמקצועיים לא מתחרים במקצוענים שהרבה פעמים 'משאירים להם אבק' כי כסף נדבק לכסף ("טוב היא קבלה מלגת נשיא אז היא בטח טובה, ניתן לה ולא אחרים שאין להם ברזומה מלגת נשיא").
הספור שלי למשל הוא ספור של שייכות לשני המגזרים. אני נמרחתי עם התואר השני וסיימתי אותו בפצוץ עם המנחה. תוך כדי השלבים האחרונים של התואר (והיו הרבה כאלה לאורך הרבה זמן...) נדחיתי מכמה מלגות לדוקטורט וגם המנחה שלי הבהיר שלו אישית אין מאגרים מהם הוא יוכל להחזיק אותי (בניגוד לסטודנטים אחרים שלו שהסתדרו) .
עדיין נורא רציתי להמשיך בדוקטורט וידעתי שאני חייבת לעצמי את ההכשרה הזאת גם אם אין בסופה המשכיות. וכן, למרות שאני יודעת החיים לא הוגנים, שהכל פוליטיקה מסריחה ויש המון שרירותיות רציתי להיות מאלה שהסתדרו עם 3400 ש"ח בחודש. רצון נבע פחות מהכסף אלא יותר מהחלון שנפתח להם לעתיד, בצורת גישה למשאבים איכותיים שנמנעו ממני ("מלגה X דורשת מצ'ינג", "אין לך מה לגשת למלגה Y, רק מי שקיבלה מלגת נשיא/ קרייטמן/ אנאעארף תקבל אותה", "סדנא לדוקטורנטים מצטיינים" ועוד).
בינתיים כוכבי דרך ושבועיים לפני שהתחייבתי על פרוייקט ענקי בעבודה שלי (שעליו תכננתי לכתוב את הדוקטורט ולא על החומרים של המנחה שלי) נפלה משמיים מלגה שלא ציפיתי לקבל שסדרה אותי לשלב ב' של הדוקטורט. לצערי (אסביר בהמשך) ולשמחתי המלגה משמשת בינתיים כמגנט למלגות אחרות, טסתי לחו"ל מספר פעמים לכנסים וסדנאות בחו"ל, רמת המינגלינג והנטוורקינג שלי השתפרה פלאים, אני והמנחה ביחסים משודרגים כיום עם מבט לעתיד, ואני מנצלת היטב את הגישה למשאבים ששמורים ל'מסודרים'. לפחות באופן זמני אולי הכל יסתיים בעוד שנה וחצי ואז אגלה שהאשליה היתה מתוקה מאוד ואשליתית מאוד.
אין לי ספק שחלק מהמלגות הגיעו בעקבות המלגה האיכותית ולא שהשתנה משהו בהצעת המחקר או באיכותו ואני מצירה על כך. טוב, אולי זה רק חצי נכון, אין לי ספק שהחשיפה בסדנאות ובכנסים תרמה לי הרבה למחקר ולאיכותו אבל אני תוהה אם זה אכן מתבטא בתקציר הצעת מחקר של 700 מילים למלגה או מענק מחקר כמו שזה מתבטא בעוד שורה בקו"ח.
אני תמיד זוכרת שהכל מקרי, שהייתי בצד השני ושזה לא אומר שהדוקטורט שהייתי כותבת היה פחות טוב או חדשני או מעמיק. חבל שהמוסדות לא נותנים את המקום והמשאבים הראויים למגזר שמהווה את רוב תלמידי המחקר וגם את שדרת המחקר העתידית בממשלה ובארגונים השונים (בעוד שהם כן מרוויחים מהמאמרים שמתפרסמים תחת שם המוסד בו נכתב הדוקטורט).