על מי יפול נטל ההוכחה?

DRYICE

New member
על מי יפול נטל ההוכחה?

נתקלתי בתייחסות לסוגיה זאת, באשכול הקודם שפתחתי ומצאתי לנכון להתייחס על שאלת נטל ההוכחה בוויכוח על קיום האל או לחילופין נכונתה של דת זאת או אחרת. נטל ההוכחה הוא מאוד חשוב מבחינה משפטית, ויש לנו כמה כלים לקבוע על מי מוטל נטל ההוכחה. בדין הפלילי הכלל הוא פשוט מאוד, אדם הינו בחזקת חף מפשע עד לשא הוכחה אמשתו נטל ההוכחה יהיה תמיד על התביעה. בדין האזרחי אנחנו משתמשים בכלל אחר, "המוציא מידי חברו עליו ההוכחה" (כמה נחמד שאנו לומדים מהיהדות) כלומר בהינתן מצב נתון באין הוכחות שיש לשנותו נשאיר אותו כמו שהוא(מי אמר ניוטון?:)) אם אני חושב שאתה חייב לי כסף עליי מוטל נטל ההוכחה שכן אני רוצה בשינוי. בוויכוח על קיום האל, אנחנו שומעים את האתאיסטים טוענים, נטל ההוכחה מוטל על זה שרוצה להוכיח קיום של משהוא. אם אטען שיש פילים וורודים בחדר הרי זה יהיה מגוכח שלא להטיל את נטל ההוכחה עלי. את זה ניתן להפריך בקלות, שכן אני אבוע ואטען שאתה לא קיים הכסא שאתה יושב עליו לא קיים וכנ"ל המחשב אף אחד מהם לא קיים, האם עדיין נטיל את נטל ההוכחה על הדורש בקיום? (וכחסיד של דקארט אני מבטיח שלעולם לא תצליחו להוכיח שאתם יושבים על כסא) הדתיים מנגד יאמרו, 96% מהאנשים בעולם, מאמינים באל זה או אחר נטל ההוכחה חייב להיות מוטל על זה שמנסה לשלול את קיום האלוהים בו כולנו מאמינים. גם טיעון זה לא מחזיק הרבה יותר טוב, ראשית כל 96 האחוזים הללו מאמינים במגוון רחב של אלים מאוד שונים האחד מן השני, ובכלל וודאי שרובם המוחץ מסכים שאותו דתי שיושב מולי טועה לחלוטין באמונתו הדתית,מה שיפיל את נטל ההוכחה חזרה על כתפיו לפי הלוגיקה שלו. וכרגיל כולם טועים ורק אני צודק,(טענו פה קודם שאני מתנשא, צריך להצדיק את המונטין) ובכן בעת ששני אנשים מתווכחים על קיום האל ננסה להתשמש ברעיונות מן החוק האזרחי, נטיל את נטל ההוכחה על זה שרוצה לשנות את המצב, אם שני אנשים מתווכחים ביניהם וכל אחד מהם מנסה לשנות את דעתו של השני, הרי שניהם מנסים לשנות ועל שניהם מוטל הנטל במידה שווה. הדרך להתחמק מנטל ההוכחה בוויכוח זה היא פשוטה מאוד, עליך לקבל את דעתו של השני, להתווכח לצרכים אינטקטואלים ולא משאיפה לשנות את אמונתו, כך נטל ההוכחה מוטל רק על הצד השני שמנסה להשיג שינוי. אם כולם מתווכחים מבלי לשאוף לשינוי האחר, הרי זה מצב נפלא, יש לנו דיון מתורבת ונעים בו כולם מקבלים את כולם ורק מנסים להחכים, אין כל צורך בזריקת נטל ההוכחה מצד לצד. DRYICE
 

Elicoz17

New member
אתה צודק ב100 אחוז

אבל מפני שאני קצת בקיע בחוק, ישנם מקרים ומקומות שבהן אתה אשם עד שתוכח חופתך, ועל ההגנה להוכיח זאת.
 

גאיוס

New member
האתאיסט המיסיונר והדתי המסיונר

יש ויכוח אינטלקטואלי לו קשר רופף לחיינו היומיומיים וכבודו במקומו מונח .הרבה יותר מפיתרון תשבצי הגיון. מעשית כולנו בד"כ מיסיונרים של השקפות עולמנו . אנו מרגישים טוב יותר בקרב הדומים לנו. נשאלת השאלה האם האתאיסט צריך לנסות ולהמיר את השקפת העולם של הדתי , גם מטעמים של שאיפה לזהות אינטרסים בחיי היום יום , ולא רק כדי שההשקפה הנכונה תשלוט -מטעמי צדק ואמת. לגבי נטל ההוכחה -מסכים שהדיון מיותר לחלוטין. מדובר בתפיסות מעבר לדיווחי ויכולות חושינו.לפי קנט אי אפשר להוכיח את עיקרי האמונה ע"י התבונה.
 
לא מדובר כאן במאשים ובמשיב, כבמשפט.

בויכוח בין הטוען טענת "יֵשׁ" (למשל, יש אלהים) לבין הטוען טענת "אֵין" (למשל, אין אלהים) - נטל ההוכחה הוא לעולם על הטוען טענת "יֵשׁ"...
 

SupermanZW

Well-known member
היופי בענייני אמונה הוא שאי אפשר להוכיח.

היעדר הוכחה לקיום אלוהים אינו מהווה הוכחה לאי קיומו, לכן כך או כך זה לא הוכח.
 
היופי בענייני אמונה הוא שאי אפשר להוכיח.

היעדר הוכחה לקיום אלוהים אינו מהווה הוכחה לאי קיומו, לכן כך או כך זה לא הוכח.
מעבר לזה שאין כלל צרך באֵל, נכון, absence of evidence isn't necessarily evidence of absence, אולם בכל זאת בויכוח בין הטוען טענת "יֵשׁ" לבין הטוען טענת "אֵין" - נטל ההוכחה הוא לעולם על הטוען טענת "יֵשׁ".
רמז - איך תוכיח שאין לך אחות?
הפתרון הרצוי - אל להם, למחזירים בתשובה או למאמינים, לעורר דיון בנוגע לאלהיהם...זה אינו מענין איש...אולם ברגע שהם בכל זאת מעוררים דיון כזה - יספקו נא ראיה לכאורה לקיומו גם מחוץ לתבן אשר בין שתי אזניהם, שכן מקובל עלי כי הוא מצוי אך ורק שם...


כמו כן, מתוך מאמר ששלח אינשטיין ל- New York Times Magazine והתפרסם בתשעה בנובמבר 1930 בעמ' 1-4:

Everything that the human race has done and thought is concerned with the satisfaction of deeply felt needs and the assuagement of pain. One has to keep this constantly in mind if one wishes to understand spiritual movements and their development. Feeling and longing are the motive force behind all human endeavor and human creation, in however exalted a guise the latter may present themselves to us. Now what are the feelings and needs that have led men to religious thought and belief in the widest sense of the words? A little consideration will suffice to show us that the most varying emotions preside over the birth of religious thought and experience. With primitive man it is above all fear that evokes religious notions - fear of hunger, wild beasts, sickness, death. Since at this stage of existence understanding of causal connections is usually poorly developed, the human mind creates illusory beings more or less analogous to itself on whose wills and actions these fearful happenings depend. Thus one tries to secure the favor of these beings by carrying out actions and offering sacrifices which, according to the tradition handed down from generation to generation, propitiate them or make them well disposed toward a mortal. In this sense I am speaking of a religion of fear. This, though not created, is in an important degree stabilized by the formation of a special priestly caste which sets itself up as a mediator between the people and the beings they fear, and erects a hegemony on this basis. In many cases a leader or ruler or a privileged class whose position rests on other factors combines priestly functions with its secular authority in order to make the latter more secure; or the political rulers and the priestly caste make common cause in their own interests​
 
נערך לאחרונה ב:
למעלה