על מוסר, כבוד וחברים מתים.

[SuGaRBabe1]

לדעתי די טבעי שזה יקרה

הכרתי פעם מישהי שאיבדה את הארוס שלה במלחמת לבנון השניה, ותקופה די קצרה אחרי זה התחילה לצאת עם החבר הכי טוב שלו, היום הם כבר נשואים. אני מודה שכשהסיפור הזה קרה זה נשמע לי קצת מוזר, אבל הייתי אז צעירה ולא הבנתי הרבה

היום זה נראה לי טבעי, וכמו שאמרו כבר לפניי - הרי בסוף היא תמשיך הלאה ותהיה עם מישהו אחר, ואני בטוחה שחבר שלך היה שמח לדעת ששני האנשים שהיו הכי קרובים אליו מאושרים ביחד.

 

[Testosterone]

תודה על התגובות, אך מספר הבהרות-

א. זה לא נכון שהתקרבנו *בגלל* האירוע המצער, אפילו לא היינו בקשר יותר מדי בשנה האחרונה. זה התחיל רק בחצי שנה האחרונה שפתאום חזרנו לדבר ולהפגש. ב. אני עוד לא סגור בכלל שהיא כן מסוגלת לראות אותי באור כזה, מעולם לא דיברתי איתה ולא שאלתי שאלות ולא רמזתי ולא כלום. ידידות טהורה לפי הספר. העלתם כאן נקודות מאוד יפות, שלמען האמת חשבתי על חלקן לפני שפתחתי את השרשור (כמו התגובה של DC400 ושל 'מקסים אמיתי'). אני חושב שאני צריך לתת לזה עוד הרבה זמן לפני שאני בכלל מתחיל לחשוב בכיוון. קודם כל לראות אם מעבר לכל הכימיה והכיף להיות יחד, אם אפשר באמת לבנות עתיד, אם יש משיכה מינית, ואם יש בכלל עניין מהכיוון שלה. המממ.. לא פשוט.

 

[עוגיפלצת83]

המוסר שלך בסדר גמור

ויכול להיות שמתפתח ביניכם משהו יפיפה ואמיתי. אני לא חושבת שחבר שלך היה רוצה שלא תהיו ביחד אחרי לכתו בטרם עת. אין מה לעשות... החיים ממשיכים ובלב של שניכם הוא ישאר תמיד.

 

[מפתחSoul]

כל מילה בסלע. ממש כך. ../images/Emo88.gif

 

[לא סתם כוסית]

אהבה לאקסית של חברך ז"ל

הקשר הוא מוסרי בהחלט וחברך היה מעדיף לראות את אהובתו שוכנת לצידך-הורידו מחסומים ומעצורים והתחילו להתקרב-זה יבוא מאליו-אל תתייחס לניק שלי-הניק לא מכובד-חבר הכניס אותי בניק הזה לתפוז כי לא ידעתי להיכנס ולא יודעת לשנותו,-אביא שני מקרים מסביבתי הקרובה שאולי יעזרו לך להתגבר על המעצורים 1.היו שני חברים בצפון הארץ ממש כמו אחים לאחד מהם היתה חברה 3 שנים ולא אקסית שלו,הבחור נהרג במלחמת יום הכיפורים וחברו הטוב עזר לבחורה להתעודד ולהמשיך הלאה לאט לאט הרגש הפך לאהבה והם נישאו ונולדו להם ילדים והם חיים באושר כאשר פינת הנצחה לחבר קיימת בביתם והם תמיד מגיעים ביחד לכל האזכרות ומשפחת החבר שנפל היא משפחתם. 2.מקרה נוסף של בחור נשוי עם ילדים נפטר בגיל צעיר ממחלה ואחיו הצעיר לקח אחריות לעזור לילדיו ולרעייתו האלמנה הצעירה וגם שם נרקם רומן בין האלמנה לאח הצעיר והם נישאו והאח דואג לכל מחסורם-הם התגברו על המחסום והמעצורים וחיים באושר-והמשפחה המורחבת תמכה ותומכת בקשר. אז לך על זה בחור באומץ ללא חשש וללא יסורים-חברך רואה את זה מלמעלה ומעריך אותך על הצעד ולא כועס-ההיפך. המון הצלחה מכל הלב מיכל בת 58

 

[תמיד מחייך]

הדיון הגיע לעמוד הראשי של תפוז (דיון מרכזי)

ליידוע בלבד.

 

[Testosterone]

וראית איך ניסחו את זה בצורה שגויה כדי למשוך

קוראים ? "מאוהב בחרה של החבר המת" או משהו כזה. לא טענתי שאני מאוהב, טענתי שהמצב הזה מוזר לי, ולדעתם של אנשים לגבי קשר אפשרי מהסוג הזה.

 

[נישנושיט2]

גם לא טענת שהיא חרה..

 

[luxene]

../images/Emo6.gif

 

[עוד פיה אחת פחות]

זה מה שהפריע לך?

אני אהבתי שבמקום "בל תסולח" הם כתבו "בל יסולחת". זה הכי עילג שלהם? בחיי שזה מביך. אני אכתוב להם מסר שבו אסביר איך עובדים עם בניין פוּעל עתיד.

 

[dornat]

הבעיה היא לא באקסית

וגם לא כביכול במוסר שלך שלדעתי אתה משתמש בו רק כהצדקה. אני לא יודעת כמה זמן אתה מחפש בחורה וכמה זמן היא מחפשת אבל נשמע לי שלשניכם יש בעיה דומה בנוגע ליצירת קשרים. מה הסיבה אליה אני לא יודעת אבל לכל אחד מכם יש מחסום ביצירת קשר ולכן אתם מתחברים מאוד טוב כיכביכול המצב מאפשר לכם לתרץ שממילא לא יצא מזה משהו. למה אתה אומר שלא היית עונה לה בכלל אם החבר שלך היה חיי? התחתנת עם החבר חתונה קתולית? אתה לא חושב שהוא נותן בך מספיק אמון? אם היא בחורה יפה עד כדי ציור ויש לה ערכים שלא מוצאים כל יום למה אף אחד לא ״תפס״ אותה עד עכשיו? גם עכשיו אחרי כל המילים הטובות עליה ועל הקשר הטוב שיש לכם סיימת במחשבה לנתק את הקשר. אני חושבת שהבעיה היא לא בסיטואציה או בחבר אלא בך. אתה מפחד ליצור קשר מחייב. הייתי אומרת לך לשאול את עצמך בכנות

 

[דוקטורית לאהבה]

הבחורה פנויה והנוצר קשר ביניכם

היא נפרדה מהחבר כבר בעבר אז מדוע אתה מחפש תירוצים כיצד לא להיכנס לקשר מחייב. אתה צריך לעשות בדק בית דחוף אתה כמו אחד שמקטר שהוא מחפש אהבה אך לא מוצא אם תמצא את הסיבה מדוע אתה חושש מקשר מחייב תוכל להכיר אותה בכיף ולזרום עם הקשר בהצלחה

 

[train]

אני רוצה להתייחס לפן נוסף

אם זה יישמע לך ביקורתי או לא במקום אז אני מתנצל מראש. אני לא רואה בעיה בהתקרבות לאקסית של החבר ז"ל. אבל קח את זה כנקודה למחשבה - אתה מסתכל על כל הנושא של מערכת יחסים באופן מאוד מאוד שכלתני, ולדעתי אתה קצת מפספס את הפן הרגשי של הנושא, זה קצת מזכיר לי מנטליות של שידוך כמו אצל דתיים או משהו בסגנון. אולי תנסה לשאול את עצמך מה אתה מרגיש כלפיה אם בכלל... זה ש"על הנייר" היא מה שקוראים good catch עדיין לא אומר שיש בינכם אהבה רומנטית, אני לא אומר שאי אפשר בלי זה אבל האם זה מה שאתה רוצה? (מה שמחזיר אותי לרעיון של השידוך, האהבה תגיע אח"כ וכו'...)

 

[Slow Cheetah]

לדעתי זה בסדר.

דבר ראשון, הם נפרדו לפני כן, מה שאומר שמערכת היחסים ביניהם לא עבדה אפילו - אתה לא צריך לחשוב שהם נועדו להיות ביחד ורק התאונה מנעה זאת. דבר שני, עברו כמה שנים מאז מותו והיא בוודאי המשיכה הלאה ואין שום סיבה שהיא תשאר לבכות על כך שהאקס שלה אינו בחיים ולגזור על עצמה בדידות נצחית. דבר שלישי, אם אתם מתקרבים זה לזה ומרגישים שזה מתאים, אין סיבה שלא תנסו... אבל ברצינות, קודם תנסה לראות אם אתה באמת רוצה, כרגע אתה אומר שאתה אפילו לא נמשך אליה. ובנוסף, תדבר איתה לפני... אולי לה זה לא יראה וסתם חבל שתהרוס את הקשר הטוב איתה.

 

[אלב85]

סיפור עצוב

אתה יכול לשמוע את השיר לילה לא שקט של שלמה ארצי, הוא מדבר על משהו דומה. אולי זה ינחם אותך לשמוע אותם לבטים אצל אנשים אחרים

 

[Comonist]

אח שלי

אם היא מרגישה הדדית שבא לה עליך, וזה לא קורה בשיטת "נשיא ותהני", אז איפה הבעיה כאן? שנאמר: "פרו ורבו ומלאו את הארץ. . ." ואם עדיין לא נעים לך, פרגן לי באמא ש'ך. זרוק עצם לאח

 

[הקוסם המעופף]

תהנה אחי...

 

[מוריגן]

כמה נדוש, ככה נכון

עדיף שעוד חודש / שנה / עשור תתחרט שעשית משהו מאשר מצב שבו תחיה כל חייך במחשבה של "אם הייתי..." שכנתי בת 78, כשהייתה בשלהי שנות ה20 לחייה התאהבה בגבר שעזב לחיות בדרום אמריקה והציע לה לבוא איתו, היא לא הסכימה וחששה... היא מעולם לא נישאה לאיש, מעולם לא נולדה לה ילדים... לפני כשנה נפטרה אמא שלה בת ה102.. אתה תפסיד הרבה יותר אם לא תנסה.

 

[h a j b i]

מאחר והוא מת

אז זה בסדר. חד משמעית. אני מניח שאם הוא היה חבר טוב שלך הוא אפילו היה שמח על זה.

 

[אינדיאנית יחפה]

שניה אחת תנשום ותרגע.

תחשוב על החבר שלך... שמת מה הוא היה רוצה..? שהבחורה הנ"ל תצא עם בחורים אחרים..? או שהוא מפקיד אותה ליידים מוכרות של החבר הכי טוב..? זה שהוא מת זה נורא, ותקופת האבל שלך היא אמיתית, אבל אתה פה והיא פה ואתם יכולים להיות ביחד בתחושת עצב הזו ולגדול ממנה. זכרו של חבריך תמיד יהיה שם , ניראה שהיא גם מחכה שתעשה את הצעד. עכשיו תשאל את עצמך העם אתה מוכן אלייה, לקבל אותה כמו שהיא, כמו שהחבר שלך שמת השאיר אותה. אל תברח לאבל שם לא תמצא פתרונות. תשאל את עצמך.. ואחרי זה אותה.