על מוסר ואויב / רוטמנש
על מוסר ואויב ------------- את המכתב הזה אני כותב לכל אלו המזוהים עם מחנה השמאל, לכל אותם אנשים טובים שבעבורם האויב הינו בן אנוש כמוהם, לכל אותם אנשים טובים, שהאויב יודע היטב את היותם כאלו ומנצל את חולשתם. מלידה חונכנו לרדוף את השלום, ולחפש כל דרך להגיע אליו. והרי מי אינו מכיר את הפתגמים: ``במלחמה אין מנצחים``, או ``השלום הגרוע ביותר עדיף מהמלחמה הטובה ביותר``. כל זה טוב ויפה ואף היה ריאלי אם האויב היה גם הוא מחנך לערכים אלו, ושואף לחיות בשלום עמנו. ראשית כל, ראוי שנשים כל דבר במקומו. ערפאת הינו רוצח נתעב. נכון, היום הוא מנהיג של מעין רשות מפוקפקת, וכביכול שומא חייבים אנו לנהל עמו משא ומתן, אך אל לנו לשכוח - ערפאת אחראי לפיגועים רבים, לרצח ברוטאלי של גברים, נשים ותינוקות. מילא אם היה לובש את מדי ראש הרשות, ויוצא לדרך חדשה - כזאת שתונע על דלק דיפלומטי, ולא על דלק שמטרתו לשרוף יהודים. אך אם יש עוד מי שהאמין כי אותו ערפאת שינה את עורו, הנה ארועי החודשים האחרונים מגלים את פרצופו האמיתי. והוא מכוער, מכוער מאוד. אך עם כל כמה שחלומי הרטוב הוא לראות את ראשו תלוי, עם כל השנאה הרבה שאני מרגיש כלפי חלאת-חיה שכזה, אין אני שוכח לתת לו את הקרדיט על חוכמה רבה. בניגוד למנהיגי ערב אחרים, הבין ערפאת כי בדרך צבאית לא ניתן, וכנראה גם לא יהיה ניתן לחסל את מדינת ישראל, ולהשמיד את היהודים. למד הוא את זה, ועבר לדרך פרלמנטארית. כשם שהיטלר השתמש בפציפיזם האנגלי בשנות השלושים, כך משתמש ערפאת במחנה השמאל מאז אמצע שנות התשעים. אם נשכח לשניה את חלומנו על שלום. אם נפקח את עינינו ולו רק לחלקיק של שניה, וניתן למציאות לחדור מבעד לחומת החינוך העבה שאליה התחנכנו מלידה, האמת תיראה. היא תהיה קשה, היא תהיה מכאיבה, אך היא עדיין ותמיד תהיה האמת. אם היה צ`מברליין פוקח את עיניו כבר ב-35, או אז אולי הייתה נחסכת מלחמת העולם השנייה, ואף השואה. אם יפקח היום מחנה השמאל את עיניו ויראה כי מולו עומד אויב נחוש שמטרתו חיסול המדינה היהודית והעם היהודי שלב אחר שלב, אולי אז ימנע מאתנו אסון גדול. יש אלו שבקוראם שורות אלו יחשבו לעצמם שאני איני אלא קיצוני ימני, ושאין בדעותיי כלל ועיקר. זוהי זכותם, ואין אני בא להתווכח עם אותם האנשים, אך ידעו הם דבר אחד: בכל נאום שערפאת, בכל פעם שפיו המזוהם בא במגע עם מיקרופון הוא חוזר ומזכיר כי כל ירושלים תהיה שלו, כולה. מי שאינו מסכים לדבריו מוזמן הוא לשתות את מימי ים-המלח. או במלים אחרות- ערפאת כבר ידאג שאותו יהודון לא יהוה יותר מטרד. האם דעותיי באמת קיצוניות, או שהמציאות היא קיצונית, האויב הוא קיצוני, וערפאת היה ונשאר טרוריסט רוצח? למי שעובדה זו אינה מספקת יכול לראות כיצד ערפאת ממלא אחר כל הסכם שקבע, כיצד הוא מתנהג כדיפלומט הומניסט למופת בשולחו ילדים קטנים למאבק נגדנו, וכיצד הוא שולח את יחידותיו המיוחדות למעשי טרור בגבולותינו. למי שחושב שאני הוא הקיצוני, שינסה להסביר לעצמו בדרך מתונה יותר את התנהגות האויב. המשימה היא בלתי אפשרית. אין כל טיפת רצון לשלום, או הומניות באויב שניצב מולנו. אהוד ברק מגיב באיפוק רב למעשי הטרור שמבצעים כנגדנו הפלשתינאים. זאת מתוך אמונה כי יש למצות כל סיכוי לשלום. אך האם לא מובן מאליו כי כאשר ערפאת החל את מהומות הדמים, הוא הוכיח שנאומיו על כיבוש ירושליים הם אינם רק מתוך רצון להלהיב את עמו, בכדי שהוא יהיה נאנן לו ויקבל את מרותו, כפי שסבורים אחדים, אלא שאותם נאומים הם באמת ה``מיין קאמפף`` של ערפאת? לו רק היה האויב מבין את האיפוק, לו רק היה מעריך את תחנוניו המשפילים של ברק לשלום. אך כל התרפסות נתפסת כחולשה, ובצדק. מנקודת מבטו של האויב, יכול הוא להלחם, והתגובה, אם תגיע בכלל, תהיה נקודתית ביותר, וכזו שתגרום למינימום אבדות בנפש. זוהי בהחלט חולשה. עלינו להפסיק מיד את רגש המוסר שלנו נוכח האויב. מחשבתינו צריכה להיות נתונה אך ורק ליעילותינו במלחמה נגדו. מדוע שנזהיר את ערפאת בטרם אנו פוגעים במפקדותיו? מדוע שנרגיש מחוייבים מוסרית לכל אותם ``שוטרים`` פלשתיניים היורים עלינו במטרה לרצוח? מדוע שלא ניכנס עם טנקים ונפסיק בכוח את פעילותו של ערפאת? האם המוסר של אי רצון לכבוש, או אי הרצון לשלוט על עם זר מצדיק נתינת אור ירוק לפושעים הפלשתיניים על-ידי מדיניות האיפוק הטיפשית כל-כך של ראש הממשלה? כמובן שלא! אין מוסר מול אויב. האויב פוגע בנו במכוון, מתוך רצון להרוג, ואסור עלינו, אפילו לא לנסות, לראות את הצדדים הכביכול חיוביים שברצונותיו. כאשר רוצח בא לפגוע בנו, אין לחשוב על אומללותו של הפושע. חובה עלינו לעצור אותו. חובה עלינו להחזיר מכת אש. חזקה ומרתיעה. בראש כל מעיינינו אסור שיהיה מוסר כלפי האויב. מלפנינו ומאחורינו ארץ ישראל הקדושה, תחת רגלינו ארץ ישראל הקדושה, ובלבנו ארץ ישראל הקדושה. בשמה ובשם המוסר, לא זה שניתן כלפי האויב, אלא זה שניתן לנו מתוקף ההיסטוריה לחיות כאן, בארץ אבותינו, בשם אותו מוסר נפעל ככל שנידרש. לא נפחד ולא נירא, כי על מולדתינו אנו מגינים. תחי מדינת ישראל! ---------------------------------------- מאמר זה נכתב על-ידי תלמיד י``ב חילוני מבית-הספר הטוב בארץ, התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים. מאמר זה פורסם הודות לאדיבותו הרבה של JUVENTINI. לתגובות נא לבקש את רוטמנש בטלפון מס. 6755162-02.
על מוסר ואויב ------------- את המכתב הזה אני כותב לכל אלו המזוהים עם מחנה השמאל, לכל אותם אנשים טובים שבעבורם האויב הינו בן אנוש כמוהם, לכל אותם אנשים טובים, שהאויב יודע היטב את היותם כאלו ומנצל את חולשתם. מלידה חונכנו לרדוף את השלום, ולחפש כל דרך להגיע אליו. והרי מי אינו מכיר את הפתגמים: ``במלחמה אין מנצחים``, או ``השלום הגרוע ביותר עדיף מהמלחמה הטובה ביותר``. כל זה טוב ויפה ואף היה ריאלי אם האויב היה גם הוא מחנך לערכים אלו, ושואף לחיות בשלום עמנו. ראשית כל, ראוי שנשים כל דבר במקומו. ערפאת הינו רוצח נתעב. נכון, היום הוא מנהיג של מעין רשות מפוקפקת, וכביכול שומא חייבים אנו לנהל עמו משא ומתן, אך אל לנו לשכוח - ערפאת אחראי לפיגועים רבים, לרצח ברוטאלי של גברים, נשים ותינוקות. מילא אם היה לובש את מדי ראש הרשות, ויוצא לדרך חדשה - כזאת שתונע על דלק דיפלומטי, ולא על דלק שמטרתו לשרוף יהודים. אך אם יש עוד מי שהאמין כי אותו ערפאת שינה את עורו, הנה ארועי החודשים האחרונים מגלים את פרצופו האמיתי. והוא מכוער, מכוער מאוד. אך עם כל כמה שחלומי הרטוב הוא לראות את ראשו תלוי, עם כל השנאה הרבה שאני מרגיש כלפי חלאת-חיה שכזה, אין אני שוכח לתת לו את הקרדיט על חוכמה רבה. בניגוד למנהיגי ערב אחרים, הבין ערפאת כי בדרך צבאית לא ניתן, וכנראה גם לא יהיה ניתן לחסל את מדינת ישראל, ולהשמיד את היהודים. למד הוא את זה, ועבר לדרך פרלמנטארית. כשם שהיטלר השתמש בפציפיזם האנגלי בשנות השלושים, כך משתמש ערפאת במחנה השמאל מאז אמצע שנות התשעים. אם נשכח לשניה את חלומנו על שלום. אם נפקח את עינינו ולו רק לחלקיק של שניה, וניתן למציאות לחדור מבעד לחומת החינוך העבה שאליה התחנכנו מלידה, האמת תיראה. היא תהיה קשה, היא תהיה מכאיבה, אך היא עדיין ותמיד תהיה האמת. אם היה צ`מברליין פוקח את עיניו כבר ב-35, או אז אולי הייתה נחסכת מלחמת העולם השנייה, ואף השואה. אם יפקח היום מחנה השמאל את עיניו ויראה כי מולו עומד אויב נחוש שמטרתו חיסול המדינה היהודית והעם היהודי שלב אחר שלב, אולי אז ימנע מאתנו אסון גדול. יש אלו שבקוראם שורות אלו יחשבו לעצמם שאני איני אלא קיצוני ימני, ושאין בדעותיי כלל ועיקר. זוהי זכותם, ואין אני בא להתווכח עם אותם האנשים, אך ידעו הם דבר אחד: בכל נאום שערפאת, בכל פעם שפיו המזוהם בא במגע עם מיקרופון הוא חוזר ומזכיר כי כל ירושלים תהיה שלו, כולה. מי שאינו מסכים לדבריו מוזמן הוא לשתות את מימי ים-המלח. או במלים אחרות- ערפאת כבר ידאג שאותו יהודון לא יהוה יותר מטרד. האם דעותיי באמת קיצוניות, או שהמציאות היא קיצונית, האויב הוא קיצוני, וערפאת היה ונשאר טרוריסט רוצח? למי שעובדה זו אינה מספקת יכול לראות כיצד ערפאת ממלא אחר כל הסכם שקבע, כיצד הוא מתנהג כדיפלומט הומניסט למופת בשולחו ילדים קטנים למאבק נגדנו, וכיצד הוא שולח את יחידותיו המיוחדות למעשי טרור בגבולותינו. למי שחושב שאני הוא הקיצוני, שינסה להסביר לעצמו בדרך מתונה יותר את התנהגות האויב. המשימה היא בלתי אפשרית. אין כל טיפת רצון לשלום, או הומניות באויב שניצב מולנו. אהוד ברק מגיב באיפוק רב למעשי הטרור שמבצעים כנגדנו הפלשתינאים. זאת מתוך אמונה כי יש למצות כל סיכוי לשלום. אך האם לא מובן מאליו כי כאשר ערפאת החל את מהומות הדמים, הוא הוכיח שנאומיו על כיבוש ירושליים הם אינם רק מתוך רצון להלהיב את עמו, בכדי שהוא יהיה נאנן לו ויקבל את מרותו, כפי שסבורים אחדים, אלא שאותם נאומים הם באמת ה``מיין קאמפף`` של ערפאת? לו רק היה האויב מבין את האיפוק, לו רק היה מעריך את תחנוניו המשפילים של ברק לשלום. אך כל התרפסות נתפסת כחולשה, ובצדק. מנקודת מבטו של האויב, יכול הוא להלחם, והתגובה, אם תגיע בכלל, תהיה נקודתית ביותר, וכזו שתגרום למינימום אבדות בנפש. זוהי בהחלט חולשה. עלינו להפסיק מיד את רגש המוסר שלנו נוכח האויב. מחשבתינו צריכה להיות נתונה אך ורק ליעילותינו במלחמה נגדו. מדוע שנזהיר את ערפאת בטרם אנו פוגעים במפקדותיו? מדוע שנרגיש מחוייבים מוסרית לכל אותם ``שוטרים`` פלשתיניים היורים עלינו במטרה לרצוח? מדוע שלא ניכנס עם טנקים ונפסיק בכוח את פעילותו של ערפאת? האם המוסר של אי רצון לכבוש, או אי הרצון לשלוט על עם זר מצדיק נתינת אור ירוק לפושעים הפלשתיניים על-ידי מדיניות האיפוק הטיפשית כל-כך של ראש הממשלה? כמובן שלא! אין מוסר מול אויב. האויב פוגע בנו במכוון, מתוך רצון להרוג, ואסור עלינו, אפילו לא לנסות, לראות את הצדדים הכביכול חיוביים שברצונותיו. כאשר רוצח בא לפגוע בנו, אין לחשוב על אומללותו של הפושע. חובה עלינו לעצור אותו. חובה עלינו להחזיר מכת אש. חזקה ומרתיעה. בראש כל מעיינינו אסור שיהיה מוסר כלפי האויב. מלפנינו ומאחורינו ארץ ישראל הקדושה, תחת רגלינו ארץ ישראל הקדושה, ובלבנו ארץ ישראל הקדושה. בשמה ובשם המוסר, לא זה שניתן כלפי האויב, אלא זה שניתן לנו מתוקף ההיסטוריה לחיות כאן, בארץ אבותינו, בשם אותו מוסר נפעל ככל שנידרש. לא נפחד ולא נירא, כי על מולדתינו אנו מגינים. תחי מדינת ישראל! ---------------------------------------- מאמר זה נכתב על-ידי תלמיד י``ב חילוני מבית-הספר הטוב בארץ, התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים. מאמר זה פורסם הודות לאדיבותו הרבה של JUVENTINI. לתגובות נא לבקש את רוטמנש בטלפון מס. 6755162-02.