על כלבים, בני אדם ואופנועים.
יום חמישי האחרון היה יום עצוב וקשה עבורנו. כלבתנו האהובה טישו הורדמה לאחר שבגופה התגלה, באיחור, סרטן בכמה איברים בגוף. טישו, כלבה מגזע כנעני, הגיעה אלינו בגיל 3 שבועות ומאז, במשך 10 שנים, היתה חלק מהמשפחה. היא ליוותה את ילדותם של בני, התבגרה איתם (ואיתנו) והיתה בת בית בכל המובנים. מי שגידל כלב יודע על מה אני מדבר ומי שאיבד כלב מבין את ההרגשה הנוראה. ביום ה' בצהריים הגעתי הביתה עם האופנוע, נעלתי, הפעלתי את האזעקה וכיסיתי. נסענו במכונית לביה"ח הוטרינרי בבית-דגן להיות עם טישו בזמן שמרדימים אותה לנצח. ההרגשה היתה קשה. נפרדנו ממנה, החזקנו וליטפנו אותה כל זמן ההרדמה ונפרדנו ממנה בדמעות. כל הלילה לא ישנתי. הפרידה הכואבת, התמונות האחרונות, הגעגועים והריקנות בבית לא נתנו לי לעצום עין. בבוקר קמתי לעבודה, נגשתי אל האופנוע- ואין כיסוי. את הכיסוי קניתי לפני כשבוע.לקח לי הרבה זמן למצוא כיסוי בגודל שיתאים ל DR עם ארגז, כזה שיכסה גם את הגלגלים וימנע מהצמיגים להמשיך ולהיות השירותים של השכונה. בסופו של דבר מצאתי כיסוי כזה אצל יוני - כיסוי באיכות טובה, לא זול- אבל שווה. אני מתאר לעצמי שביום אחר הייתי מתעצבן, מקלל את הגנב, מאחל לו שהכיסוי ישמש לו כתחריכים וכו', אך לאחר יום האתמול מסתכלים על הדברים אחרת. ברגע שראיתי את האופנוע הערום כמעט ואמרתי על הגנב איזה כלב, אך הוא ראוי להיקרא כלב. לכלבים יש נשמה. אני מתלבט אם לקנות כיסוי אחר, הרי אין אפשרות לנעול כיסוי, וגם אם כן אין בעיה לחתוך מסביב לקשר ולקחת. אין לי כל רצון לתרום כיסוי נוסף לנבלות, אך מצד שני אני לא רוצה להשאיר את האופנוע חשוף לעין ולמזג-האויר. סליחה על ההודעה הארוכה, אך הייתי חייב לשתף.
יום חמישי האחרון היה יום עצוב וקשה עבורנו. כלבתנו האהובה טישו הורדמה לאחר שבגופה התגלה, באיחור, סרטן בכמה איברים בגוף. טישו, כלבה מגזע כנעני, הגיעה אלינו בגיל 3 שבועות ומאז, במשך 10 שנים, היתה חלק מהמשפחה. היא ליוותה את ילדותם של בני, התבגרה איתם (ואיתנו) והיתה בת בית בכל המובנים. מי שגידל כלב יודע על מה אני מדבר ומי שאיבד כלב מבין את ההרגשה הנוראה. ביום ה' בצהריים הגעתי הביתה עם האופנוע, נעלתי, הפעלתי את האזעקה וכיסיתי. נסענו במכונית לביה"ח הוטרינרי בבית-דגן להיות עם טישו בזמן שמרדימים אותה לנצח. ההרגשה היתה קשה. נפרדנו ממנה, החזקנו וליטפנו אותה כל זמן ההרדמה ונפרדנו ממנה בדמעות. כל הלילה לא ישנתי. הפרידה הכואבת, התמונות האחרונות, הגעגועים והריקנות בבית לא נתנו לי לעצום עין. בבוקר קמתי לעבודה, נגשתי אל האופנוע- ואין כיסוי. את הכיסוי קניתי לפני כשבוע.לקח לי הרבה זמן למצוא כיסוי בגודל שיתאים ל DR עם ארגז, כזה שיכסה גם את הגלגלים וימנע מהצמיגים להמשיך ולהיות השירותים של השכונה. בסופו של דבר מצאתי כיסוי כזה אצל יוני - כיסוי באיכות טובה, לא זול- אבל שווה. אני מתאר לעצמי שביום אחר הייתי מתעצבן, מקלל את הגנב, מאחל לו שהכיסוי ישמש לו כתחריכים וכו', אך לאחר יום האתמול מסתכלים על הדברים אחרת. ברגע שראיתי את האופנוע הערום כמעט ואמרתי על הגנב איזה כלב, אך הוא ראוי להיקרא כלב. לכלבים יש נשמה. אני מתלבט אם לקנות כיסוי אחר, הרי אין אפשרות לנעול כיסוי, וגם אם כן אין בעיה לחתוך מסביב לקשר ולקחת. אין לי כל רצון לתרום כיסוי נוסף לנבלות, אך מצד שני אני לא רוצה להשאיר את האופנוע חשוף לעין ולמזג-האויר. סליחה על ההודעה הארוכה, אך הייתי חייב לשתף.
