בבית ספרנו
Member
כל רעדה.
קול מעידה.
בכי, אז מה?
שיבלע באדמה.
כל הנצחה,
קול אנחה.
אין לי, אז מה?
ואת, באדמה.
כל הרגעים,
קול מתגעגעים,
שאין להם למה
לקוות לתקומה.
כל הזמנים הריקים,
קול רחוקים-
הופך לצרימה
מהולה בדממה.
ואין בי קול
ואין לי כל
יש רק תקווה
והייתה אהבה.
קול מעידה.
בכי, אז מה?
שיבלע באדמה.
כל הנצחה,
קול אנחה.
אין לי, אז מה?
ואת, באדמה.
כל הרגעים,
קול מתגעגעים,
שאין להם למה
לקוות לתקומה.
כל הזמנים הריקים,
קול רחוקים-
הופך לצרימה
מהולה בדממה.
ואין בי קול
ואין לי כל
יש רק תקווה
והייתה אהבה.
לפעמים דווקא על ידי המגע בעצב, כמו שהוא (בלי הדחקות) מגיעה ההקלה והרווחה.