על התמכרויות, שאיפות, ידידויות ואגו
לאדם יש התמכרויות שונות כמו: עישון, סמים, מזון, ממתקים, וכן גם ריקודים. אם ניקח בחשבון את ההתמכרות לסמים לדוגמא, המכור יעשה הכול על מנת להגיע לספק, למצוא חן בעיניו, אולי יעשה לו הנחה, לתמוך בו ולהיות גם נאמן אליו, שלא יגיעו חלילה לעוצרו... כלומר יש כאן סימביוטה בין מכור לממוכר...(מתמכר). בריקודים מצאתי שיש מכורים לריקודים שאף הם עושים הכול לעיל ידם על מנת למצוא חן בספק (ספקים) מתחנפים אליו, מחייכים אליו, רוצים את מגעו, את חיבוקו, את תשומת ליבו ושואפים עד מאד לעדכן אותו באינפורמציה, לפעמים גם להלשין על חברים, להגיע אליו בכל דרך אם בחיוב ואם בשלילה. איך מגיעים לספק? יש הרבה מאד דרכים. לדוגמא: אם בתחביב ריקודי עם עסקינן, אז להתמיד, לרקוד וללכת אחריו לכל מקום וחוג שהוא מפעיל, לשלוט בריקודים שלו, להחמיא לו בכל דרך, לטפוח לו על האגו, ללכת לאולפן להכשרת מדריכים, להיות מדריך, להתבלט, להצטיין, להגיע לבסוף לארגון המדריכים, להגיע אל הטופ אל השיא. ואז- וואו איזו אכזבה. אם המכור הולך איתו עם הספק הראשי - הכול בסדר, אבל אם הוא מתנגד, הוא שם אותך בפינה - כאבן שאין לה הופכין. לפעמים אתה גם שומע את המכור או המכורה - מצהירים על הידידות הזאת עם הספק, הם מתהווים לזכות בהכרה - בכל דרך, נדמה להם שאם הם יכתבו, יציינו או יגידו שהם ידידים שאל הספק אז - הערך של עצמם יעלה. והספק - ממשיך בדרכו, הוא לא תמיד "שם עליהם" ורבים במשך הזמן טועמים מן הטעם הרע הזה, שהם שיחקו ב"נידמה לי" וחשבו שהם אכן ידידיו, הוא לתומו לא ראה את זה כך.... ובשעת כושר פנה מהם והלאה - וואו כמה מיקרים שאני שמעתי על ספקים שכאלה... כמה אכזבות... אני מוצאת שחייבת אנוכי לכתוב כאן את הדברים, סתם אולי כדי להכניס כאן כמה לפרופורציות, למען ימים יבואו, מי יודע, להמתיק את הגזירה, להשקיט את הסערה והיא בוא תגיע, השאלה רק מתי? ושוב, מה שמנהל את החיים -זה אותו האגו של כל אחד ואחד הנמצא בתוכינו. ללא אגו זה כולנו היינו יותר נחמדים. כל אחד רוצה להתבלט, לשאוף, להגיע, לזכות בהכרה. אתם חושבים שאם אתם משמשים כמנהלים - לא משנה באיזה תפקיד, זה מה שיבליט אתכם, יעשה אתכם "גדולים" יותר מכל אחד אחר. טעות בידכם - כולנו נולדנו שווים - כולנו שווים - כולנו נמות שווים - לא משנה כמה חוכמה, השכלה, כשרונות ועוד יש לכל אחד מאיתנו. ניהול לא עושה אותך יותר גבוה מן האחר - לפעמים דוקא אלה שכותבים או פעילים בכל דרך שהיא - הם המובלטים - "הפופולריים" - ואולי יותר טוב להוריד פרופיל כי מצאתי שדוקא אלה הבולטים או המתבלטים - הם הכי שנואים לבסוף מתוך כלל החברה. השקטים - המים שקטים החודרים עמוק - הם אלה השורדים. לתשומת לבכם. ואל תקחו יותר מדי ללב - שום דבר באמת לא שווה את המחיר, כל כעס - רוגז - וויכוח מקצר במקצת את החיים והם עוברים ואף אחד לא שם לב באיזו מהירות.
לאדם יש התמכרויות שונות כמו: עישון, סמים, מזון, ממתקים, וכן גם ריקודים. אם ניקח בחשבון את ההתמכרות לסמים לדוגמא, המכור יעשה הכול על מנת להגיע לספק, למצוא חן בעיניו, אולי יעשה לו הנחה, לתמוך בו ולהיות גם נאמן אליו, שלא יגיעו חלילה לעוצרו... כלומר יש כאן סימביוטה בין מכור לממוכר...(מתמכר). בריקודים מצאתי שיש מכורים לריקודים שאף הם עושים הכול לעיל ידם על מנת למצוא חן בספק (ספקים) מתחנפים אליו, מחייכים אליו, רוצים את מגעו, את חיבוקו, את תשומת ליבו ושואפים עד מאד לעדכן אותו באינפורמציה, לפעמים גם להלשין על חברים, להגיע אליו בכל דרך אם בחיוב ואם בשלילה. איך מגיעים לספק? יש הרבה מאד דרכים. לדוגמא: אם בתחביב ריקודי עם עסקינן, אז להתמיד, לרקוד וללכת אחריו לכל מקום וחוג שהוא מפעיל, לשלוט בריקודים שלו, להחמיא לו בכל דרך, לטפוח לו על האגו, ללכת לאולפן להכשרת מדריכים, להיות מדריך, להתבלט, להצטיין, להגיע לבסוף לארגון המדריכים, להגיע אל הטופ אל השיא. ואז- וואו איזו אכזבה. אם המכור הולך איתו עם הספק הראשי - הכול בסדר, אבל אם הוא מתנגד, הוא שם אותך בפינה - כאבן שאין לה הופכין. לפעמים אתה גם שומע את המכור או המכורה - מצהירים על הידידות הזאת עם הספק, הם מתהווים לזכות בהכרה - בכל דרך, נדמה להם שאם הם יכתבו, יציינו או יגידו שהם ידידים שאל הספק אז - הערך של עצמם יעלה. והספק - ממשיך בדרכו, הוא לא תמיד "שם עליהם" ורבים במשך הזמן טועמים מן הטעם הרע הזה, שהם שיחקו ב"נידמה לי" וחשבו שהם אכן ידידיו, הוא לתומו לא ראה את זה כך.... ובשעת כושר פנה מהם והלאה - וואו כמה מיקרים שאני שמעתי על ספקים שכאלה... כמה אכזבות... אני מוצאת שחייבת אנוכי לכתוב כאן את הדברים, סתם אולי כדי להכניס כאן כמה לפרופורציות, למען ימים יבואו, מי יודע, להמתיק את הגזירה, להשקיט את הסערה והיא בוא תגיע, השאלה רק מתי? ושוב, מה שמנהל את החיים -זה אותו האגו של כל אחד ואחד הנמצא בתוכינו. ללא אגו זה כולנו היינו יותר נחמדים. כל אחד רוצה להתבלט, לשאוף, להגיע, לזכות בהכרה. אתם חושבים שאם אתם משמשים כמנהלים - לא משנה באיזה תפקיד, זה מה שיבליט אתכם, יעשה אתכם "גדולים" יותר מכל אחד אחר. טעות בידכם - כולנו נולדנו שווים - כולנו שווים - כולנו נמות שווים - לא משנה כמה חוכמה, השכלה, כשרונות ועוד יש לכל אחד מאיתנו. ניהול לא עושה אותך יותר גבוה מן האחר - לפעמים דוקא אלה שכותבים או פעילים בכל דרך שהיא - הם המובלטים - "הפופולריים" - ואולי יותר טוב להוריד פרופיל כי מצאתי שדוקא אלה הבולטים או המתבלטים - הם הכי שנואים לבסוף מתוך כלל החברה. השקטים - המים שקטים החודרים עמוק - הם אלה השורדים. לתשומת לבכם. ואל תקחו יותר מדי ללב - שום דבר באמת לא שווה את המחיר, כל כעס - רוגז - וויכוח מקצר במקצת את החיים והם עוברים ואף אחד לא שם לב באיזו מהירות.
