על הגברת המודעות והקבלה אותנו בחברה הדתית

ספר יקר

New member
על הגברת המודעות והקבלה אותנו בחברה הדתית

ביום חמישי האחרון הייתי בפעילות של קבוצת "איגי דתיים" (בוגרת), ולפעילות הגיעו שני אורחים: א. הרב בני פרל (ראש הישיבה התיכונית למדעים ואומנויות, "בר אילן", ת"א). ב. הומו דתי בשם ארז שחי עם בן זוג כמה שנים, ויש לו 2 ילדים (ועוד בדרך) שהביא לעולם יחד עם דתייה סטרייטית ש"לא מצאה את האביר על הסוס הלבן, אבל רצתה ילדים". --------------------------------------------------------- בהתחלה שיתף אותנו ארז בסיפור האישי שלו. בין השאר, על אביו של האקס שלו במשך 3 שנים. האקס הוא בן למשפחה טבריינית דתייה, שבהתחלה אביו לא היה מוכן לשמוע על זה שהבן שלו אוהב גברים, בטח שלא להכיר את בן הזוג של בנו. אחרי תהליך מסויים, כששבת אחת התלווה אליו ארז לתפילה בבית הכנסת, הוא עטף אותו בטלית בזמן ברכת כוהנים, משל היה בנו). ארז, שגדל ביישוב דתי גדול, יצא מהארון בפני הוריו ואחיו בגיל 20 ומשהו, אבל בפני המשפחה המורחבת והמכרים, הוא יצא מהארון מאוחר יותר, כשהיו צריכים להודיע על כך שארז הוא אבא לילד. כמובן שנדרשו הסברים כיצד הוא הפך לאבא מבלי שהייתה חתונה, ובד בבד עם הבשורה על הילד גם סיפרו לחברים, שאהבת ארז נתנונה לבני המין היפה (
). התגובות היו מאד תומכות ומפרגנות. אין מן הנמנע להניח, שהעובדה שליציאה מהארון התלוותה גם ההודעה על הולדת הילד, ריככה מאד את הקבלה של ארז ע"י הקהילה. --------------------------------------------------------- בהמשך המפגש דיבר הרב בני פרל על הצורה הנכונה, לדעתו, לעורר אהדה וקבלה כלפי ההומואים והלסביות בחברה הדתית (ובקצרה דיבר על נושאים נוספים). כאשר נשאל הרב פרל, האם נכון להביא לכיתות אנשי הסברה שידברו על הקהילה הלהט"בית עם התלמידים והתלמידות (גם בבתי ספר דתיים), הרב אמר שלדעתו לא זו הדרך הנכונה. הוא אמר, ואני נוטה להסכים, שבאופן כזה מעניקים לנושא נופך של חריגות, והמטרה שלנו היא, שיתייחסו לנטייה כעובדה מוגמרת, כמשהו שגרתי וטבעי. הרב פרל בוחר דווקא בדרכים אחרות לקרב את הנושא אל לב תלמידיו. לדוגמא, לפני זמן מה, הזמין הרב פרל לישיבה שלו את אביגיל שפרבר (לסבית דתייה שפעילה בתחום הקהילה הדתית הגאה וחברה בארגון בת-קול ללסביות דתיות) לשאת דברים על הסרט "חאלקה" שביימה, שאינו עוסק כלל בנושא הנטייה המינית. דוגמא נוספץ, היא, שכאשר נאלץ לעזוב במהלך שנת הלימודים המורה לקולנוע של הישיבה התיכונית למדעים ואומנויות, הרב פרל לא היסס בטרם מינה את חיים אלבום (הומו דתי מוצהר שביים את הסרט "ואהבת") למורה החדש למקצוע זה בבית הספר. הרב פרל מספר כי במהלך 8 השנים בהם הוא מכהן כראש ישיבה יצאו בפניו 4 תלמידים מהארון, וחלקם לא הסתירו את הנטייה המינית מחבריהם לכיתה, דבר שלא הוביל להפלייתם לרעה בשום צורה. --------------------------------------------------------- לא יכולתי להתעלם מקשר בין ההשקפה של הרב פרל לבין סיפורו האישי של ארז שפתח את המפגש. ארז יצא מהארון בצורה מאד אלגנטית, כאשר עשה זאת כהסבר לעובדת היותו אב רווק דתי. לא הייתה כאן יציאה דרמטית מהארון. אני סבור שכל אחד מאיתנו יכול להשתפר בנושא הזה. לא להתבייש במי שאנחנו ולא להסתיר, מחד, ומאידך, לא לעשות מזה מה שזה לא. לא להחצין את זה, לא לעשות מזה אישיו. כשנשדר לחברה שהנטייה המינית היא פטבע שני שלנו, אני בטוח שגם אצלינו זה יחזק את התחושה הזו. תחושה לה כולנו שואפים ושלא תמיד קל להשלים איתה במאת האחוזים. --------------------------------------------------------- מעניין אותי לשמוע האם אתם מזדהים עם העמדה של הרב פרל, בנוגע לצורה הנכונה להשפיע על החברה הדתית (ובכלל) בנושא קבלת ההומואים והלסביות.
 

Nחמן

New member
אכן יש אומץ

אין לי ספק, שרבים מאוד יחלקו על גישתו של הרב פרל, אבל בסך הכל בהחלט מגיע לו פרגון על יחסו הפתוח להומואים מבלי להתיר את הנושא הלכתית.
בשבוע שעבר כתבתי כאן בתגובה להודעה על הצ'אט, שאם לא אהיה עד אז בבית הסוהר, אשתתף בו בל"נ. אם כן, להלן התוצאה: סגן נשיא בית המשפט לתעבורה (שופט עצבני ומתוסכל כנראה על שבגילו המופלג מכהן בבית משפט לתעבורה ולא במחוזי) הרשיע את עבדכם בעבירה חמורה של חציית כביש באור אדום וגזר עליו 1,200 ש"ח קנס או 3 ימי מאסר תמורתם. מה אתם אומרים? טוב או לא טוב? בתחילת המשפט הציע השופט עיסקה: התחייבות כספית למניעת הישנות העבירה. לשם כך רק היה עליי להודות באשמה. עכשיו משדרשתי לשמוע עדים, התבטא השופט ברוגז:"יש מחיר לשמיעת תיק בבית משפט!". בעצם הייתה זאת "מתנת יום הולדת" מבית המשפט. טוב או לא טוב?
 
לצערי, זאת לא הדרך

לגבי ארז, אם כדבריך יכול היה לצאת רק על ידי ריכוך הנושא באמצעות הולדת ילד אז בודאי שזאת בעיה. לגבי הרב, באמת תודה על כך שהוא מזמין הומואים ולסביות ולא מתיחס אליהם כמוכי שחין כמו השאר. לא ברור לי כיצד ילד שמגלה על מיניותו יודע שאביגיל או חיים גאים. הרי אוי ואבוי לשני אלה אם ינהלו שעורים בנושא נטייתם. אז שוב, הכל הסתרה, לא לדבר, לא גלוי. הדרך הנאותה והיחידה היא העברת מסר חינוכי חד משמעי שאין זה משנה מה הנטיה המינית כשהילד מגלה אותה בהתבגרותו ושאין כל פגם בחיים על פי כל נטיה שהיא. וזה חינוך הן להומואים והן לסטרייטים. חינוך כזה אומר שכל הילדים חשופים למשל לספרי ילדים הדנים בילדים עם נטיות שונות, הדרכות לגבי נטיה מינית בבתי הספר וכיו"ב.
 
למעלה