על הבחירה החופשית בעיצוב העצמי

על הבחירה החופשית בעיצוב העצמי

"האדם אינו אלא מה שהוא עושה מעצמו" "אין דטרמיניזם- האדם הוא חופשי, האדם הוא חירות... האדם נידון להיות חופשי... ברגע שהוא הושלך לתוך העולם, הוא האחראי לכל מעשיו" "החיים הם מאומה עד שחיים אותם, אולם הם שלך, להעניק להם מובן, וערכם אינו משהו יותר ממה שבחרת" (ז'אן-פול סארטר, "האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם") אני מבקשת לפתוח סדרת מובאות של פילוסופים אקזיסטנציאליסטיים המדברים על עיצוב העצמי. סארטר טוען כי האדם הוא האחראי הבלעדי לאופן בו מעוצבים חייו. עובדת היוולדו בעל חופש בחירה מטילה עליו את האחריות על הדרך בה יבחר לעצב את חייו ועל המשמעות (ה"מובן") שתהיה להם. על-אף האחריות הרבה שמוטלת על כתפיו של האדם באופן עיצוב חייו, אליבא דסארטר, אני רואה השקפה זו כמשחררת- היא משחררת את האדם מכבלי הדטרמיניזם. האדם חופשי להתנער מכבלים לכאורה ולבחור לחיות חיים כפי בחירתו. אתם מוזמנים להציע מובאות משלכם וכן להביע את עמדתכם בסוגיה מעניינת זו. ערב נעים, גילת
 

Thanateros

New member
אפשר לסתור את גישתו של סארטר

בעזרת מהותנות ניטשאנית פשוטה. מעבר לכך, להבדיל מתקופה בה ניתן היה לבסס דעות על מה שהיינו רוצים להאמין בו, תופעה פסיכולוגית לשם עצמה, היום יש דברים כמו עובדות, ולאורן, החיים דטרמיניסטיים לחלוטין, לראיה אספרנור דאי :http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583896&blogcode=12139225 אם כך, מה ישנו? קיימת בחירה, אך אינה חופשית, כל מצב, כל סידור פנימי של המערכת, הוא תוצר של מצב קודם של המערכת. דווקא בכבלי הדטרמיניזם משתחרר האדם מכבלי העצמי. מכיוון שכל דבר אותו יעשה האדם יפול בתוך מסגרת הדטרמיניזם, גם הכפירה בו, ההבנה שאנו חושבים שאנו חיים את החיים כפי שהיינו רוצים בעוד אנו משמשים כלי תמסורת לגנים ולממים שלנו תלמד אותנו איך לחיות את חיינו בצורה נכונה יותר, מושג שבו כופר האדם המודרני מכל וכל
 
אבל

הרצון החופשי, הבחירה החופשית שלי, כדי שהיא תהא חופשית, עליה לא להיות תלויה בשום גורם שהוא. אקראיות המושג עצמו מניח פירוש מילולי של: בדרך המקרה, הזדמנות. כן. כאן נקרה לך בדרכך משהו אקראי, משהו בדרך המקרה, שרצונך שלך בדרך המקרה, ללא תלות בנסיבות, ללא תלות בתרבות, זמן, חלל- הכריע. הרשה לי להביא לך משהו שהשתמשתי מזמן. מסתבר שסוגיית הרצון החופשי בתוך עולם דטרמניסטי מוחלט מדירה שינה מעיניי: הרשה לי להעלות באוב את הגדרתו של רנה דקארט לגבי הרצון החופשי: "הרצון כל עיקרו הוא בזה שיכולים אנו לעשות דבר או שלא לעשותו (ז"א לחייב או לשלול אותו, לדרוש אותו או להתרחק ממנו) או נכון יותר בזה שכדי לחייב או לשלול את הדברים שהשכל מציע אותם לפנינו, או כדי לדרוש אותם או להתרחק מהם, הרינו פועלים באופן שאין אנו מרגישים כלל שאיזה כוח חיצוני כופה עלינו פעולה זו". שני המאפיינים החשובים שמעלה דקארט: 1. אני יכולה לעשות דבר מה או לא לעשותו. 2. תחושת החופש- היכולת של עושה המעשה לנהוג אחרת מאשר מעשיו בפועל . כשהמעשה תלוי אך ורק בעושה המעשה ולא באף גורם חיצוני, אין תלות חיצונית. קיים כאן כושר להוצאה לפועל של רצון מבלי שתהיה לו שום גורם, שום סיבה , ככה לפתע פתאום בספונטניות גמורה כשהוא כאמור מצב מנטאלי מודע לחלוטין. תחושת החירות הזו, החופש לנהוג אחרת היא עובדה וזאת לראיה שהרצון החופשי קיים. במילים אחרות ויתכן ואני חוזרת על טיעונייך בדיוק ומצטערת שאני משחזרת את טיעוניי ממקדם (הם כבר הועלו בפורומים אחרים): אתה יודע, אני יכולה לשבת איתך תחת עץ אלון זקן ולהסביר לך שעות כל גבי שעות את כל חלקיו של האדם: את אבריו הביולוגיים, את האנטומיה הבסיסית, את תהליכי העיכול, הנשימה, החשיבה עד לפרטים כימיים ובכל זאת, לא אתאר לך במאום את האדם עצמו, את בחירותיו ואת מהותו . למה? האדם הוא יותר מסך חלקיו. המכונה זה כבר משהו אחר- מכונה כשמה היא: מכונה . גם האקראיות בחירתה לכאורה, עדיין בגבול שפתה, היינו הוראות מתוכנתות מראש שהאדם הכניס לשם ועל המכונה, נוכל אתה ואני לדסקס על חלקיה, עד הפרט האחרון שבהם ולהבין את מהותה, את תוכנה ולראות שלעולם למכונה לא תתכן בחירה חופשית כי עצם מהותה, עצם קיומה, עצם יסודותיה מובנים על הוראות קבועות מראש. האדם לא ניחן בהוראות קבועות מראש ואין הוא כבול לתופעות דטרמניסטיות. יש לו את היכולת לחרוג מהעולם הדטרמניסטי שבו הוא סגור כי אילולא סביר להניח שאתה ואני לא היינו מתדיינים על הנושא וכל פעולתינו וכל "בחירותינו", לא רק שהן לא היו אקראיות, אלא הן היו קבועות מראש ובהתאם לסיבתיות הצרופה של הטבע. וזו האנטינומה הגדולה מכולן. הרי אם הייתי בוחרת שלא באקראי, אז מן הסתם אין בחירה חופשית והכל דטרמניסטי גם לכאורה הבחירות שאני עושה בחיים ולא קיימת שום חירות, אלא הכל קורה בעולם לפי חוקי הטבע בלבד, אך ורק עפ"י חוקי הטבע ואני יכולה לגזור כל דבר, כל תופעה מחוקי הטבע בלבד. כלומר: מבחינה לוגית - לשום שרשרת סיבתית אין חוליה ראשונה. שוב, כל תופעות הטבע כולל מעשיי והתנהגותי, נגזרים מחוקי טבע מבחינה טוטאלית (ממש 100%) אבל אפילו אם תפעיל את שכלך הישר, את הקומנסנס, ללא הסתמכות על בעלי סמכא, ותשב עם עצמך כמו אותו רנה דקארט מול האח, תגיע למסקנה שהסיבתיות לפי חוקי הטבע אינה היחידה, שבה ניתן לגזור את כל תופעות העולם. קיימות עוד תופעות בטבע, סיבתיות, שלא ניתן לגזור אותן עפ"י חוקי הטבע (לא משנה יתכן והן פסיק מאוד קטן ובכל זאת) יש מעשים, התנהגויות, שאמנם מותנים ע"י אירועים קודמים אבל אין אתה יכול לגזור אותם במאת האחוזים מחוקי הטבע. הם לכאורה נראים דטרמניסטים ואכן ביטויים הוא דטרמניסטי כי הם מתנהגים עפ"י חוקי הטבע אבל אתה לא יכול לגזור אותם מחוקי הטבע. ולכן להסברתם מן הצורך להניח עוד סיבתיות, סיבתיות מתוך חירות. כלומר מבחינה לוגית: לאותה שרשרת סיבתית יש חוליות ראשונות. לכאורה סתירה. למעשה סתירה . זו האנטינומה ב ה הידיעה שהיא קשורה קשר דטרמניסטי לעיקרון הסיבתיות ולזהות האני, תפיסת האני, סובייקטיביזם, אובייקטיביזם, הבעיה הפסיכו-פיסית , רגש-תבונה, אפולני-דיוניסוס. הוי בלילה שלמה ותיבה לא קטנה.
 

Thanateros

New member
ערך שקר

העובדה שאנו מאמינים בעובדה מסויימת, גם אם בכל מאודנו ונפשנו, אינה קובעת לאמונה זו ערך אמת. עשית לי כבר חצי מהעבודה בבואי לשלול את דקטרט: "תחושת החופש". יש כל מיני חומרים שאנשים יכולים לקחת שיגרמו להם "לחוש" עוד הרבה דברים חוץ מחופש. לא זה ולא זה חייבים להיות אמיתיים רק כי אדם חש אותם. מבחינה לוגית הפרכת תקפות של תחושה היא מספקת, אבל העלת טיעונים נוספים: היינו *רוצים* לחשוב שאנחנו מיוחדים, שיש לנו רצון חופשי, שאנו חורגים מגבולות הטבע, אך בואי נחשוב על כך לשניה. "קיימות עוד תופעות בטבע, סיבתיות, שלא ניתן לגזור אותן עפ"י חוקי הטבע" פשוט לא נכון. סיבתיות, קודם כל, היא כבר חוק טבע, לפיכך כל תופעה בטבע היא תוצר של סיבתיות. מעבר לכך, נסיוני כתלמיד פיסיקה לימד אותי ענווה בנושא זה - ההגיון האנושי טועה. מתי? רוב הזמן. הדרך היחידה לגשת לחיים היא בצורה מדעית, כלומר, העלאת השערה, עריכת ניסויים, אימות או הפרכת השערה, וניסוח תיאוריה. הטבע הוא מאוד אטי-אינטואיטיבי ואנטי-קומון סנס. כפועל יוצא מכך, במקום בו את רואה סתירה, אני רואה השלמה. רוב בני האדם אינם מסוגלים להבדיל בין המציאות האמיתית (נשמע מצחיק יותר באנגלית) למציאות מוטלת, מלשון היטל, כמו צל. את שמה לב להתייחסות כאן לאלגוריית המערה של אפלטון. העניין הוא שהצללים על הקיר, מאיה, או המציאות שבנינו לעצמינו בתוך הראש, הם בדיוק זה - משהו שאנו יצרנו. העולם הוא גדול, קר, אכזרי ובלתי מסביר פנים. אנו חייבים שכבת הגנה פסיכולוגית כלשהי, אך אנו חייבים להישאר במודעות מתמדת לקיומה. "האדם לא ניחן בהוראות קבועות מראש ואין הוא כבול לתופעות דטרמניסטיות" את טוענת שהאדם לא מציית לחוקי הטבע, אולם שקלי היטב את את דברייך. על היקום בו אנו חיים להיות הומוגני ואיזוטרופי (אחיד ושווה חוקים בכל כיוון). אם קיים בו דבר אחד שמפר את עקרון הדטרמיניזם אזי כל היקום אינו דטרמיניסטי, וחשיבה מדעית אינדוקטיבית אומרת לנו ההיפך. לעולם לא אעשה מעשה דקראט. ידע תקף מושג על ידי אינדוקציה. "הידיעה שהיא קשורה קשר דטרמניסטי לעיקרון הסיבתיות ולזהות האני, תפיסת האני, סובייקטיביזם, אובייקטיביזם, הבעיה הפסיכו-פיסית , רגש-תבונה, אפולני-דיוניסוס." המצאות, כולן המצאות, חלקן טובות יותר וחלקן טובות פחות. עצם האשליה שקיים סובייקט היא דבר שיש לדון בו. תוצר של חיווט יתר. מהותנות ניטשאנית - אנשים הם עבדים למהות שלהם, ואחר כך הם הולכים ומספרים לעצמם סיפורים למה הם עשו מעשה X כדי לא להיקרע פסיכולוגית. למזלי קיבלתי פתור.
 
חולקת עליך,

(מצטערת על התשובה המאוחרת. בנושאים שרגישים לי ואליי, אני מתמהמהת מאוד עם התשובות . בעיקר עם התהיות) . לאמונה יש חלק נכבד מערך האמת וזאת כבר קבע אפלטון כמדומני שלאמת יש שלושה רכיבים כשאמונה היא אחת מהן . ברור שאמונה ואמונה בלבד אינה קובעת את ערך האמת, אבל היא רכיב מאוד חשוב ונכבד. כך שאם אתה אכן מאמין בכל רמ"ח איבריך שאכן ניחנת ברצון חופשי, בחירות, אתה כבר נמצא בטירטוריית האמת. מצטערת : בהחלט יש סיבתיות בטבע שאינה נגזרת מחוקי הטבע . חוקי הטבע, חוקי הפיסיקה הינם דטרמניסטיים לחלוטין על זה אין לי ויכוח: זו מע' סגורה שפועלת עפ"י חוקיות מוחלטת, ללא סטייה מנימאליסטית ואם אכן אתה מודע לכל פרדיקאט ופרדיקאט במערכת הזו, אתה בהחלט יכול לצפות את המתרחש במע' שכזו . לדוגמא: אם אני אזרוק כדור מקצה השני של הרחוב לעברך, אוכל לחשב בדיוק את הגעתו אלייך ובמקום המדוייק שבו הוא ינחת. בעוד שאת התנהגותך, איני יכולה לגזור מסיבתיות של חוקי הטבע לדוגמא: אתה מסרב להתקדם צעד אחד לעברי . לכאורה גופך הביולוגי-אנטומי יכול, מבחינה פיסית ללכת צעד אחד לעברי. יתרה מזה: אין מכשולים פיסיים או פיסיקאלים בדרך. עפ"י המע' הדטרמניסטית הסגורה וחוקי הפיסיקה, לא צריכה להיות סיבה שלא תצעד לעברי , אבל אינך צועד. כלום עם שום , נאדה, גורנישט. ברור שהייתה סיבה מדוע סירבת ללכת לעברי, אבל אין היא קשורה לחוקי הטבע, היא קשורה לרצונך שלך להתקדם לעברי. אין פשוט מזה. אותי המע' הדטרמניסטית לא מעניינת כל כך, מה כה מעניין בה? היא קבועה מראש ואני די פריקית שלה עד כדי פאטאליזם . מה שאותי מאתגר זו הטירטוריה השנייה: זו של הרצון החופשי , זו של חופש הבחירה ששם אין דטרמניזם ואין פאטאליזם וגם אין חוקיות . בלאגן שלם , ההפך המוחלט ובכל זאת יש חוקיות נוקשה מאוד הקשורה לרצון החופשי. שם, בלב ליבה של התבונה האנושית, בלב ליבו של הרצון החופשי, שם הייחודיות שלך או אם תרצה: שם נפשך ולשם אני צועדת כדי להבין אותה .
 

Thanateros

New member
את מפספסת משהו עקרוני

אני יוצא מנקודת הנחה מסויימת, שיש לה בסיס דיי טוב (שימור האנרגיה והחומר), שאין "יש מאין". לכן, כאשר אני מסרב לקחת צעד לעברך, זוהי מניפסטציה חומרית ומניפסטציה של מידע. יש סיבה שלא צעדתי לעברך, וזהו סכום של מתחים בתוך המוח, שמעביר את השדרים בעצבים ומיישם את ההחלטה. איפה כאן סיבתיות אינה נגזרת מחוק טבע?
 
אתה מוכן להסביר לי,

כיצד זה שאינך מוכן לקחת צעד עבורי, מעוגן בחוקי הפיסיקה? אתה מוכן להצביע על חוק פיסיקאלי מסויים שהיישום שלו, שתוצאתו הפיסיקאלית היא שיתוק טוטאלי של מערכות גופך?
 

Thanateros

New member
משום שזו אינה שאלה של רצון

מדוע עליי לא-להתבצר בעמדתי, אם וכאשר אני יודע שהיא נכונה? הרשי לי לצטט את הפילוסוף הדגול: "Once upon a time, in some out of the way corner of that universe which is dispersed into numberless twinkling solar systems, there was a star upon which clever beasts invented knowing. That was the most arrogant and mendacious minute of "world history," but nevertheless, it was only a minute. After nature had drawn a few breaths, the star cooled and congealed, and the clever beasts had to die. One might invent such a fable, and yet he still would not have adequately illustrated how miserable, how shadowy and transient, how aimless and arbitrary the human intellect looks within nature. There were eternities during which it did not exist." http://www.anus.com/zine/db/friedri...zsche-on_truth_and_lies_in_a_non-moral_sense/ בעברית פשוטה - כמו בנושא אמונה דתית, אני איני צריך לשקול את קיום האלוהים או לקבל את קיומו כ"מתבקש", אלא, כמו בכל מקרה, נטל ההוכחה הוא על הטוען, וכמו כל דבר טרנצנדנטי, בין אם רצון חופשי או אלוהים, זו המצאה אנושית, ולכן אינה קיימת במציאות. אם רצון חופשי קיים במציאות, נובע מכך שהוא קיים בחומר, אם הוא קיים בחומר, נובע שהוא מציית לחוקי החומר - כלומר, דטרמיניזם, ואז הרצון אינו חופשי. מש"ל משני הכיוונים
 
אתה מתבצר בעמדתך, רק בגלל שאתה חושב שהיא

נכונה? מאכזב למדיי. לא ממש אוששת את טיעונייך, מצטערת. חוץ מלהתבצר ולומר שטיעונך הוא הנכון, לא ממש הראת לי או ענית על שאלתי שמנסה לברר כיצד חוסר רצונך להתקדם ס"מ לעברי, נגזרת מחוק פיסיקה. אם רצון חופשי קיים במציאות, אין הוא בהכרח קיים בחומר. ישנם דברים שאנו יודעים שהם קיימים במציאות ובכל זאת הם אינם חומריים, אלא מנטאליים. אתה יוצא מנק' הנחה שמבחינתך הן מובנות מאליהם או מניחות את המבוקש. זה כל העניין: זה לא מובן מאליו ולא כל כך ברור. לומר: "כי זה ככה", לצערי כאן זה לא מספק.
 

Thanateros

New member
אם הוא קיים מנטלית

איפה נמצא הקשר בינו לבין המטלי לבין החומר?
 

Thanateros

New member
או

שהוא פשוט לא שם! "אין להברות ישויות שלא לצורך! אם יש משהו, שכל הראיות מצביעות על כך שהוא לא שם, אין שום סיבה שהוא יתקיים, וצריך לסבך את המערכת הקיימת כדי לשלב אותו בתוכה, כנראה שהוא לא קיים. *מוגש בחסות התער של אוקאם, גילוח אינטלקטואלי מדי בוקר*
 
הלוואי

ויכולתי לאמץ את תערו של אוקהם , הלוואי והייתי יכולה סוף סוף לתת לכל השדים שלי קצת מנוחה. העניין הוא שזה לא פשוט (אגב: אם כבר תערו של אוקהם, הוא עצמו מפיל את טיעוניו, אבל זה אולי ליום אחר ) ובכל זאת, בממלכת הטבע הכה דטרמניסטית, שיש בה אכן שרשרת של סיבה ותוצאה, ישנן התחלות של אותה שרשרת שאין להן דבר וחצי דבר עימה וזה מטריד נורא . לאדם ישנה יכולת מופלאה להתעלות מעל חוקי הטבע, לעיתים אפילו לקרוא עליהם תיגר ואז אתה שואל את עצמך: מאין זה בא? לא יתכן שאם אני לדוגמא מחליטה לצום ביום כיפור, זה נובע מחוקי הטבע. אין סיכוי. כל הטבע כולו "זועק" לגופי לאכול . יתרה מזה: הטבע הדטרמניסטי הזה "מפעיל את תותחיו" על מנת שאני אחוש צורך דטרמניסטי לאכול ובכל זאת, אני מחליטה על דעת עצמי להרעיב את גופי, את אותו גוף חומרי ששייך כל כולו לעולם דטרמניסטי שמשווע לפת-לחם. לא, האדם אינו מכונה דטרמניסטית. זאת עוד גיליתי בלימודי הביולוגיה שלי בתיכון והשכלתי לעשות בלימודי אפידמיולוגיה שלי בצבא . לעיתים נדמה לי שאני מצטערת שהגעתי למסקנה הזו לפני 20 שנה.
 

Thanateros

New member
לא?

מתי האדם מתעלה על "חוקי" הטבע? בטח שהגוף שלך זועק לאכול, אבל זה צורך ביולוגי, אל לא באמת יכולה להתעלם מצורך ממטי, כמו דת, לדוגמא. בהרבה מקרים, במיוחד במצבים של חיברות יתר (תכנות חברתי בעברית) ממטיקה מנצחת גנטיקה. רק דבר אחד צריך לזכור - ממים, כמו גנים, הם אנוכיים לחלוטין. אנחנו רק מכונות שנושאות אותם. המלחמה בין הגנים לממים שאנו נושאים, בזמן שאנו יכולים לנכס אותה לעצמנו, לא תזכה אותנו במדליה. עדיין לא הוכחת שהאדם לא דטרמיניסטי, רק דרשת הרחבה של קבוצת הגורמים המשפיעים עליו (בוצע). כל לימודיי לימדו אותי כי האדם דטרמיניסטי, אז או שהלימודים של אחד/ת מאיתנו פגומים, או שהם לא קריטריון. צריך טיעונים מעוגנים במציאות. שרשאות ללא התחלות? אנא, תני דוגמאות שמבחינתך אינן בנות הפרכה, אני כבר אטפל בהן.
 
נתתי

לך כמה וכמה (עד הדת הגעתי איתף אלוהים ישמור) וכל מה שיש לך לומר לי זה שלא הוכחתי דבר. תראה, איני מכחישה לרגע את היותינו דטרמניסטיים. אנחנו חיים בעולם דטרמניסטי, עם זה אין לי ויכוח ואתה ואני (אתה למעשה) מדברים על : ביולוגיה, גנטיקה, אנטומיה, פסיכולוגיה שמקומם אכן ראוי ונמצא בטרטורית הטבע והצדק אכן עימך. אני טוענת שיש עוד משהו ואתה מחזירני לממלכת הטבע . אני מנסה שתראה שבטבע עצמו יש עוד סיבות שאינן נגזרות מחוקי פיסיקה ונתתי לך דוגמיות. זה שאינך מקבל אותן, זה באמת עניין שלך. לומר לי שממטיקה מנצחת גנטיקה, לא אומרת לי דבר ואיני בטוחה כיצד להתייחס לזה. לומר שגנים אנוכיים לחלוטין, בעיניי זה חסר משמעות . אנוכיים באיזה מובן? ומדוע הלבשת עליהם ניסוחים או ליגוויסטיקה שאינה קוהרנטית לדטרמניזם הצרוף? במילים אחרות: אתה בתשובותיך, מאושש לי את חששותיי מזמן. שפתך אינה לקוחה מהעולם הדטרמניסטי, מושגייך או דיונך כאן עימי הוא בתחום המטאפיסיקה וככך אין לו דבר וחצי דבר עם הפיסיקה. סליחה, אתקן: הוא לא נגזר מחוקי הפיסיקה, אבל השלכותיו, "הקרנתו" היא על חוקי הפיסיקה (אילולא לא יכולתי להעביר את מחשבותיי אל מסך זה. עדיין לא ניחנו ביכולת שכזו , אנחנו חייבים את החומר ואת דטרמניסטיות החומר, כדי להעביר משהו שהוא על-חומרי) . באמת היית מעוניין שאפתח כאן דלת נוספת הטומנת בחובה שרשרת סיבתית אינסופית, התחלות ואנטינומה של הכרח ורצון?
 

Thanateros

New member
אני אוהב שמקשיבים לי

חבל שזה לא באמת קורה, אבל שיהיה. זה שאת טוענת שיש משהו מעבר לממלכת הטבע, זה נחמד, באמת how quaint, אבל אני מבקש שתוכיחי את זה, לא שתספקי לי דוגמות שביכולתי להפריך. מבחינת ממטיקה ואנוכיות של משכפלים - לקרוא למשכפל אנוכי זה בסך הכל אילוץ לינגוויסטי הנובע מהעובדה שאין לנו דרך אחרת להסביר את העובדה שאנו, תפקודנו היחיד, הוא הפצת משכפלים. המשכפלים מעצבים אותנו בתור מכונות הפצה טובות יותר, לדוגמא, גנטיקה מכוונת להישרדות, ממטיקה מכוונת לדברנות וחיקוי. הלבשתי ניסוים לינגוויסטים לצורך הנוחות, לא ציפיתי להיתפסות אנאלית לשימוש מקובל במינוחים שמקובלים בתחום המדובר. הדיון כאן נוגע למטאפיסיקה, אך אינו מטאפיסי בעיקרו, אלא נסיון לשלול מטאפיסיקה. בסופו של דבר, אי אפשר באמת לשלול אותה, אבל יש הבדלים בין גישות מטאפיסיות. משהו קטן שניסיתי לנסח בהרצאה על מערכות מיתוג ותוך קריאה של הפוסט הזה : http://www.amerika.org/politics/the-liberal-narrative/ conscidering each beliefe system requires a beliefe in something transcendant, and granular system deffers from the centralized system by looking for the transcendent inside the self, assuming it is self evident. This approach however contradicts the very essence of transcendent matter - its being esoteric. On the other hand, the centralized system looks for transcendence outside of itself. It recognizes its limits and wants to explore them constantly. To pierce one's bounds is the basis of the esoteric experience, a sort of "breaking through". Thus, the centralized system recognizes transcendence in its enviorment and practically negates the possibilty of it existing within the Self. examples of transcendence in the granular is free will (notice it is inwards facing, and by definition free will is the product of self awarness which is self referencing), and in the centralized is aeonics (basically outwards facing).
 
אהבתי ../images/Emo13.gif

נהניתי לקרוא את דברייך המלומדים, אפריוריתי היקרה. מתגעגעת... גילת
 
דטרמיניזם אינסופי?

ראשית, אני מצטרפת לשאלתה של חברתי האפריורית: מה אתה מגדיר כמהותנות ניטיאנית פשוטה? אני מסכימה אתך ש"כל מצב, כל סידור פנימי של המערכת, הוא תוצר של מצב קודם של המערכת". ה"מצב קודם" הוא הטריגר לפעולה" ול"סידור חדש". אך הרי כל מצב מאפשר "סידורים חדשים" לרוב. הוא מאפשר גם השארות באותו המצב הקודם ועוד... מדבריך אני מתרשמת כי אתה מניח מסגרת "דטרמיניזם" רחבה עד מאד. כמעט אין סופית... האם לדידך גם האינסוף הוא אחד הפרמטרים הכלולים בתוך הדטרמיניזם? יום נעים, גילת
 
למעלה