על הבוקר

דספרדו

New member
על הבוקר

אני עדיין זוכר את ד``ר סרגיי, את העמידה השפופה של בן אדם אשר ימי התהילה שלו חלפו עברו להם. ד``ר סרגיי היה רופא מנתח בברית המועצות דאז או מדינות חבר העמים של היום אדם מנומס להפליא שלא שכח אף פעם לומר ``בוקר טוב`` ד``ר סרגיי מנקה הרחוב שלי.. לפעמים אני מתבונן סביב ותוהה לאן נגיע? {האם זה הוא הסוף שכולם מדברים עליו-חזון אחרית הימים} אני רואה אנשים צוחקים אך עיניהם עצובות רואה אנשים בוכים אך גם רואה את קמטוטי הצחוק סביב העיניים אנשים שרצים לעבודה עם מבט רדוף אנשים חסרי כל עם תקווה בעיניים רואה נשואים שכל רצונם הוא בדידות רואה בודדים שחושבים את ההפך רואה תחפושות ``עשירות`` ללא ערך רואה תחפושות ``עניות`` מלאות גאווה אני נזכר בשיר מסוים על ה ``חיה בדרך לבית לחם`` שיר אפוקליפטי שמדבר על סוף העולם אבל כשרואה את הכל מסביב מבין שסוף העולם רחוק מהעין יש לנו עוד המון ללמוד והמון להספיק , להשלים ולתקן. ואני מחייך לעצמי מי בכלל רוצה שלמות? אני אוהב את הרבגוניות מסביב, אוהב את העצב כמו את השמחה אוהב את ההפתעות בחיים. סאממק מי רוצה בכלל שלמות?? יאללה תחשבו על זה… אה! ברור שיהיה בוקר טוב!! ``אני אצבע את השלכת בירוק........אם רק תאמרי`` דה בדבדה... B-)
 
החיים הלא מושלמים ..

בעבודה שלי יש את לנה (שם בדוי ) עד לפני 5 שנים היתה רופאת ילדים מפורסמת בברית המועצות והיום מנקה בחברת השמירה בשכר מנימום .. בברית המועצות היא היתה חברת מקהלה שגם היתה מפורסמת וכשהיא שרה אצלי במשרד הקול שלה נוגע בלב ..ופורט על המיתרים . יש לה קול עדין קול של כאב .. איזה כאב ..
 
דספרדו..

קוראת מה שכתבת ונזכרת בשיר שקראתי פעם: יש אדם הרואה הכל באור ורוד ורוד *זה לא טוב*-אומרים כולם-*אפילו רע מאוד* יש אדם הרואה הכל באפילה קודרת זו אותה מחלה, רק בצורה אחרת.`` אל תרכיב משקפיים לא קודרות ולא שמחות. להסתכל בעיניים פקוחות. את הרע צריך לראות - כדי להילחם בו. את הטוב צריך לשמור- כדי להתנחם בו. משקפיים כאלה הייתי שולחת אליך, אבל מבינה מדבריך שכבר יש לך...וזה נפלא, בחיי.. חוץ מזה..מה זה העצבות הזאת שנפלה עליך??? ``פורים לנו, נשכח את הכל``...מצוות היום לא?? בוקר טוב ויום נפלא.
 

דספרדו

New member
אז בואי אני אגיד לך

לקחת את הילד שלך מחופש..זה נחמד {``זה אחלה וזה גדול``} אבל לראות בדרך ילדים לא מחופשים ולראות בעינים שלהם קינאה.. מה הם אשמים בכלל????? שהאבא שיכור והאימא.. זה שיטטט מותק זה הכל נ.ב. ואם עצוב אז רק בשבילם.. ובטח שיהיה חג שמח
 
לספר לך עוד דברים עצובים..?

יש המון עצב בעולם, דספרדו.. ויש גם המון שמחה.. יש דברים שאנחנו יכולים לתקן.. ויש דברים שלא. עצוב מה שאתה מתאר.. אין דבר יותר גרוע בעיניי מלראות ילד עם עיניים עצובות ילד עם עיניים כבויות.. ולדעת שאתה לא ממש יכול לעזור.... זה מתסכל... לפחות אותי. אתה יודע שילדים זו החולשה שלי. אם הייתי יכולה הייתי מאמצת אליי את כל הילדים בעולם אלה שלא זוכים לחיבוק, לאהבה.. למילה טובה.. זה מטריף אותי שכדי לנהוג או לעסוק במקצוע זה או אחר צריך רשיון, צריך ללמוד , צריך דיפלומה.. וללדת ילדים כל אחד יכול. גם מי שלא מסוגל להעניק להם (ולא מתכוונת מבחינה חומרית) אני הייתי דורשת מבחני התאמה להורות. מה להגיד?? הלוואי שיתמעטו המקרים האלה... שיהיו כמה שפחות ילדים בלי שמחה בעיניים.. ושנדע רק טוב. אמן.
 

יפעת*

New member
אתה יודע מה יפה בתוך כל זה?

שיש לך את העיניים ואת היכולת, לראות אותם. יש אנשים שמסתובבים בעולם חיים את חייהם, מבלי לראות אחרים, בלי לראות סבל ובלי לחוות ריגושים, כי אטימות היא אטימות. נכון יש המון רע בעולם ויש סבל, אבל כשיש אנשים כמוך שמסתכלים, ורואים ומפנימים, יש תקווה. (חוסר שעות שינה מצטבר הולך וגדל גורם לרגשנות יתר אצלי, ראו הוזהרתם) יפעת
 

מאיה27

New member
אני מקווה שצבעת כבר את השלכת

ותשמע...יהיה בסדר, אנו בתור אנשים פשוטים חייבים לקחת את החיים בפרופורציה הנכונה, יש אנשים עם השכלה אקמאית שנצטרכו על מנת להתפרנס לעבוד בתור מנקי רחובות,נקיון בתים ועוד עבודות, (אשר מכבדות את העוסק בהן) עבודות אשר לא לרמתם מאחר והם אנשים ברמה גבוהה, אבל מסתבר שאנו חיים במדינה, בוא נקרא לה מדינה לא פיירית מאחר והרי ידוע שכאן על מנת לשרוד צריך הרבה כוח סבל ואם יש פרוטקציה אזי הצלחת (ולו במעט) בחיים. אז תשמעו תסתכלו על החיים, גם אם קשה (ותעביר את ההודעה לד``ר סרגיי) תסתכלו על החיים ותחייכו והם יחייכו אליכם בחזרה... אני עשיתי את זה...ותראו אותי.. צוחקת, צוהלת, מאושרת וחבל על הזמן מרגישה מעולה עם עצמי ועם מה שאני עושה בחיים, לפעמים כשאני רוצה קצת שינוי אז אני משנה קצת עניינים בחיי שיהיה יותר מעניין, יותר מרתק, העיקר שאני אקום בבוקר ואלך לישון בלילה עם חיוך על השפתיים. וואלה את העצה הזאת קיבלתם בחינם, נצלו את זה, אוהבת, מאיה
 
למעלה