על דת, אמונה ומה שביניהם
שלום לכולם, שמי עופר ואני בן 18 מאזור המרכז. אני גדלתי בבית עם מסורת - ארוחה משפחתית גדולה בכל יום שישי עם קידוש, שמירת מצוות החגים, תפילות בארוחות החג, והמשפחה המורחבת של הדודים גם שומרת מצוות. אבל ההורים שלי בחיים לא לחצו עלי להאמין או חייבו אותי לעשות איזה מצווה או תפילה.. אנחנו לא שומרים כשרות בבית אבל גם לא אוכלים בשר עם חלב ביחד. וגם לא מפרידים בין כלים בשריים לחלביים. אני אישית מאוד אוהב את הלאום היהודי, את המדינה, את הדת ואת המסורת ואני משתדל לשלב אותם באורח חיי. אבל אני נחשב חילוני אני משער. אני רוצה לדבר על הריחוק שבין חילונים למאמינים. אני מאוד קשור לדת ולמסורת אבל איני מאמין, וכשאני רואה יהודים מאמינים מתפללים בארצות בעולם, אני חש גאווה רבה, אני מרגיש ממש מחובר אליהם. בכלל, אנשים מאמינים הם אנשים שאני נוטה יותר לסמוך עליהם, נוטה יותר להתחבר אליהם, הם מייצגים בשבילי חלק גדול מהיהדות, אני גאה בהם שהם לובשים כיפה בכל מקום, כולם יודעים שהם יהודים, אין ספק בכך. כשהייתי בכינרת עם חברים היו המון המון בני נוער דתיים, בייחוד בנות שם. ויצא לי לדבר עם הרבה מהם, והרגשתי את הריחוק התהומי כשדיברתי איתם והסתכלנו אחד על השני. שנינו יהודים, שנינו מדברים אותה השפה אבל זה נראה כאילו הם אף פעם לא יוכלו באמת להתחבר איתי. אני אוהב את החינוך שהנוער הדתי מקבל, את הערכים של אהבת הארץ, הכבוד במשפחה, את קדושת השבת, את היניקה מההיסטוריה של היהודים... אני באמת מתחבר אליהם, אבל הכינרת הראתה לי שלא משנה כמה ערכים משותפים יהיו לנו, אם אני לא מאמין אז מבחינתם אני לא יהודי. אני רק רוצה להבהיר שאני מדבר על נוער שלא חיי ביישובים מעורבים עם חילונים, בעיקר נוער מהתנחלויות. שבוע טוב לכולם. עופר.
שלום לכולם, שמי עופר ואני בן 18 מאזור המרכז. אני גדלתי בבית עם מסורת - ארוחה משפחתית גדולה בכל יום שישי עם קידוש, שמירת מצוות החגים, תפילות בארוחות החג, והמשפחה המורחבת של הדודים גם שומרת מצוות. אבל ההורים שלי בחיים לא לחצו עלי להאמין או חייבו אותי לעשות איזה מצווה או תפילה.. אנחנו לא שומרים כשרות בבית אבל גם לא אוכלים בשר עם חלב ביחד. וגם לא מפרידים בין כלים בשריים לחלביים. אני אישית מאוד אוהב את הלאום היהודי, את המדינה, את הדת ואת המסורת ואני משתדל לשלב אותם באורח חיי. אבל אני נחשב חילוני אני משער. אני רוצה לדבר על הריחוק שבין חילונים למאמינים. אני מאוד קשור לדת ולמסורת אבל איני מאמין, וכשאני רואה יהודים מאמינים מתפללים בארצות בעולם, אני חש גאווה רבה, אני מרגיש ממש מחובר אליהם. בכלל, אנשים מאמינים הם אנשים שאני נוטה יותר לסמוך עליהם, נוטה יותר להתחבר אליהם, הם מייצגים בשבילי חלק גדול מהיהדות, אני גאה בהם שהם לובשים כיפה בכל מקום, כולם יודעים שהם יהודים, אין ספק בכך. כשהייתי בכינרת עם חברים היו המון המון בני נוער דתיים, בייחוד בנות שם. ויצא לי לדבר עם הרבה מהם, והרגשתי את הריחוק התהומי כשדיברתי איתם והסתכלנו אחד על השני. שנינו יהודים, שנינו מדברים אותה השפה אבל זה נראה כאילו הם אף פעם לא יוכלו באמת להתחבר איתי. אני אוהב את החינוך שהנוער הדתי מקבל, את הערכים של אהבת הארץ, הכבוד במשפחה, את קדושת השבת, את היניקה מההיסטוריה של היהודים... אני באמת מתחבר אליהם, אבל הכינרת הראתה לי שלא משנה כמה ערכים משותפים יהיו לנו, אם אני לא מאמין אז מבחינתם אני לא יהודי. אני רק רוצה להבהיר שאני מדבר על נוער שלא חיי ביישובים מעורבים עם חילונים, בעיקר נוער מהתנחלויות. שבוע טוב לכולם. עופר.