על אף נסיונות האופטימיות שלי...
קצת נמאס לי.
השבוע וחצי האחרונים היו לי נורא קשים. ההתנהלות עם הגבס לבד בבית היתה לי קשה, למרות שחבצלת נורא ניסתה לעזור. כל כך הרבה דברים שפשוט לא יכולתי לעשות.
אתמול הורידו לי את הגבס, ונכון שידעתי שלא אוכל מיד ללכת כמו קודם, כי בכל זאת ניתוח וגבס וכל זה, אבל כנראה שהדחקתי את מלוא המשמעות.
הרופא ביקש שלא אאמץ את הרגל עדיין, למרות שמותר להתחיל לדרוך, ואפילו רצוי. אחהצ היתה לי פגישה עם הפיזיותרפיסטית (מכבי הפתיעו ביעילות שלהם!), והיא גם תגיע מחר
אלי הביתה כדי לתת לי טיפים להתנהלות נכונה בבית. בשורה התחתונה - ללכת בחוץ מותר לי רק עם הקביים וגם זה לדקה או שתיים, בבית אין ברירה אז מותר ללכת אם צריך (וצריך)
אבל לא לעייף את הרגל יותר מדי. ממילא התנועות של הקרסול מאוד מוגבלות וצריך לעבוד על זה לאט לאט בפיזיותרפיה.
בהערכה אופטימית, לנהוג יהיה מותר לי מתי שהוא באמצע אוקטובר, ללכת מהבית למרכז (משהו כמו עשר דקות בהליכה רגילה) יקח כמה שבועות, להשתדל לא לעמוד בשום מקום יותר מדי זמן
כי עמידה מעמיסה מאוד על הרגל (אז לא להגיע למקום שבו צריך לעמוד בתור). ליוויתי היום את חבצלת לחוג הכדורסל שהיא התחילה בשבוע שעבר (סוף סוף חוג ספורט
), לקח לי עשרים דקות לרדת שתי קומות,
ללכת 50 צעדים (ספרתי) עד לכביש, להשגיח שהיא חוצה כמו שצריך, ולחזור הביתה. הרגשתי כאילו סיימתי מרתון.
מבאס.
קצת נמאס לי.
השבוע וחצי האחרונים היו לי נורא קשים. ההתנהלות עם הגבס לבד בבית היתה לי קשה, למרות שחבצלת נורא ניסתה לעזור. כל כך הרבה דברים שפשוט לא יכולתי לעשות.
אתמול הורידו לי את הגבס, ונכון שידעתי שלא אוכל מיד ללכת כמו קודם, כי בכל זאת ניתוח וגבס וכל זה, אבל כנראה שהדחקתי את מלוא המשמעות.
הרופא ביקש שלא אאמץ את הרגל עדיין, למרות שמותר להתחיל לדרוך, ואפילו רצוי. אחהצ היתה לי פגישה עם הפיזיותרפיסטית (מכבי הפתיעו ביעילות שלהם!), והיא גם תגיע מחר
אלי הביתה כדי לתת לי טיפים להתנהלות נכונה בבית. בשורה התחתונה - ללכת בחוץ מותר לי רק עם הקביים וגם זה לדקה או שתיים, בבית אין ברירה אז מותר ללכת אם צריך (וצריך)
אבל לא לעייף את הרגל יותר מדי. ממילא התנועות של הקרסול מאוד מוגבלות וצריך לעבוד על זה לאט לאט בפיזיותרפיה.
בהערכה אופטימית, לנהוג יהיה מותר לי מתי שהוא באמצע אוקטובר, ללכת מהבית למרכז (משהו כמו עשר דקות בהליכה רגילה) יקח כמה שבועות, להשתדל לא לעמוד בשום מקום יותר מדי זמן
כי עמידה מעמיסה מאוד על הרגל (אז לא להגיע למקום שבו צריך לעמוד בתור). ליוויתי היום את חבצלת לחוג הכדורסל שהיא התחילה בשבוע שעבר (סוף סוף חוג ספורט
ללכת 50 צעדים (ספרתי) עד לכביש, להשגיח שהיא חוצה כמו שצריך, ולחזור הביתה. הרגשתי כאילו סיימתי מרתון.
מבאס.
