קורות משפחה אחת- איחולי חתימה טובה
לפני מספר שנים ילדים מאזור המגורים של המשפחה בה מדובר, היו נשלחים ללמוד ברעננה אחותה הגדולה של אמילי, לפי החוק, שהיה, נשלחה לבית ספר ברעננה, כנראה לבית ספר אמית רננים, בית ספר תיכון דתי השנה החלה האחות הבגירה ללמוד בכתה י"ב ויחד עם חברותיה תסיים את לימודיה באמית רננים. בכתבה מדובר בין השאר בשבחה של הילדה, כתלמידה באמית רננים שתרמה לקהילה בעיר וקבלה פרס על כך. לפני שנתיים החוק של אזורי רישום שונה וילדים מאזור המגורים שלהם שהיו נשלחים לרעננה, נשלחים כעת לנתניה. אם אמילי תאלץ ללמוד בנתניה, לפני הבנתי, יש בעיה להסיע אחות אחת לרעננה ואחת לנתניה. בכלל, החינוך הדתי לבנות ממשפחות דתיות מקפיד על עניינים אחרים מאשר החינוך החילוני שגם מקפיד על עניינים שונים. בנוסף לכך יש כנראה חשיבות יתרה לכך ששתיהן תלמדנה בקהילה אחת, מבחינה של שיוך חברתי וכולי. איני מכירה אותם וכך אני משערת לפי הכתבה. . אולי כדאי להביא בחשבון שזו משפחה של עולים חדשים ואני מניחה שיש להם קהילה מחבקת ותומכת- לפעמים לעולים יש הרבה יותר תמיכה חברתית שנתנת על ידי עולים וקולטים אחרים - מאשר לבני הארץ וותיקים, בכל זאת, כנראה הרגישו שאינם מצליחים לפתור את הבעיה, למרות עקרון של "איחוד משפחות" שמוכר לרבים- לי העקרון לא מוכר. אולי מישהו נתן להם עצת אחיתופל להצהיר על מקום מגורים ברעננה כדי לפתור את הבעיה. מכל מקום הילדה לא צריכה לשאת בתוצאות, אלא ללכת לבית ספר. לא נראה לי שבני המשפחה בה מדובר יודעים להפוך שולחן וגם להלחם בביורוקרטיה. כנראה עקרון "איחוד משפחות" של תלמידים במערכת הוא עקרון קיים למעשה ואולי לא חוק כתוב. אולי הם לא ידעו לקרוא לכך בשם. זו עילגות, שנובעת משוני חברתי בחינוך והקשרים תרבותיים, גם אני מוצאת עצמי עילגת לפעמים מול פקידות מתנשאת במערכות הממשל בישראל 2010 וגם קודם. לטעמי הם "חפים מאשמה" (קפקא, המשפט). לגבי החוק של איחוד משפחות - יש אנשים בפורום שבקיאים ברזי ומכמני המערכת לעילא ולעילא. באשר לטענה לגבי גזענות, ברור לגמרי שהטענה נובעת מסברה שמדובר בילדה ממשפחה דתית שרוצה ללכת לבית ספר דתי ואם היה מדובר בילד חילוני, כך הם חושבים, לדעתי, כנראה, שהיו מאפשרים ללא בעייה. לי זה מאד ברור שזו האפלייה שמדובר בה. מהיכרותי עם משפחות דתיות ברעננה ובארץ, הדתיים, חיים בעולם אחר מהחילונים כאן. חבל. יש כאן משפחות דתיות נפלאות מאד בעיני, על שום המחוייבות לחינוך והעזרה ההדדית בקהילה ועוד ועוד. חלקם מובנים יותר וחלקם רחוקים ומובנים פחות. משיחות מעמיקות ברור לי שיש תסכול ועצב על הפער ומה שנתפס לפעמים כאפליה או חוסר כבוד לדרך חינוך ונסיון להכתיב. בכל מקרה ברור גם שהמאמר היה מוזמן והכניסו אותו לעיתון כדי להשיג תוצאות וזו הדרך שמצאו המתווכים. לא ידועה לי עמדת המערכת או חלקה של ד"ר בידרמן בעניין. אני מקווה שהילדה תזכה לשמוח כל השנה, בכל מקום שתהיה.