עידכון מביקור אצל הרופא

אלה145

New member
נשמע טוב סדר היום שלך

אולי אני אאמץ חלק ממנו. גם אני אוהבת לבשל ובעיקר לאפות (אין כמו ריח של שמרים בבית), אבל נראה לי שאני אוותר על זה לחודשים הקרובים. בעלי לא בקטע של בישולים, כן לאכול, לא לבשל. חוצמזה מסכן, גם ככה הוא כבר עושה כבר הכל בבית (כביסה, ניקיונות, הורדות כלב...). נראה לי שאני אלמד לבשל דברים בצ'יק. אני לא רוצה שמירה כי המשכורת שלי יותר גבוהה ממה שאני אקבל בשמירה ויש לי המון שעות מחלה שצברתי, אז לא כל כך משנה לי מי נותן לי את המחלה. סתם מרגיז שאני צריכה לחפש קומבינות בשביל לא לקחת צ'אנס על הבובים. אגב- הצטרפתי אליך היום לזריקות הפרוגסטרון. כל כמה זמן את עושה בדיקה של צוואר הרחם ונמצאת אצל הרופא למעקב?
 

Almog6607

New member
../images/Emo182.gifהאמת שיש גם משהו כיף בלקום יותר מאוחר..

לנמנם בצהריים זו באמת תקופה שלא תחזור אז אני מבסוטית לייעל ככה את הגישה שהשתנה לי קצב החיים... (היתי יוצאת כל יום מהבית ב6.20 וחוזרת סביב 17.00-18.00 ישר לבישולי המטבח..) כי יש קטעים שבאמת מחרפן שהבעל כבר מגיע בערב ואני הייתי כל היום בבית ופתאום יש לי אדרנלין והוא שפוך... אני מבינה את הקטע של הכסף, אני חוששת שגם לי זה יצא קצת בהפסד (אני כוססת ציפורניים לקבלת התשובה כבר מביטוח לאומי ולהבין על איזה סכום מדובר) שימי רק לב שלפני שמירה בכל מקרה צריך להיות חודש בבית לפני שניתן להגיש בקשה, ואני בטווח הזה באמת ניצלתי ימי מחלה.אני פשוט חושבת שהרופא נשים צריך לתת לך ולא רופא המשפחה למה את צריכה לטרטר את עצמך למרפאה שם ולנשום חיידקים???!
 

NIKI2109

New member
מסכימה עם כל מילה של אלמוג

את חייבת לדרוש (לא לבקש, אלא לדרוש) ממנו שמירה. לי באמת אין בנתיים סיבה מיוחדת לשמירה, פרט למה שמצאו בסקירה, אבל לא יודעת אם זה משהו שמצריך שמירה, לכן גם החלטתי לסחוב עוד חודש ולעבוד עד סוף ינואר, אבל את עם התקשויות, שלמעשה אלו צירונים ובעיות נוספות, תצאי לשמירה. תאמיני לי שגם בבית אפשר למצוא תעסוקה, אפשר לקורא ספרים, לראות סרטים, לישון קצת (לקראת תאומים זה חיוני ביותר), לשחק במשחקים במחשב ועוד ועוד, במיוחד אם את לא ממש במצב שמצריך שכיבה של 24 שעות, ניתן גם לצאת מדי פעם לבלות וכו'. תשמרי על עצמך טוב טוב.
 

אלה145

New member
את צודקת

אולי שבוע הבא אעבוד מהבית (כי הפרטנר שלי לפרויקט יוצא לחופש ואני לא רוצה לעשות צרות בעבודה), אבל לא שווה לי לקחת צ'אנסים. אבל את יודעת איך זה- אנחנו מסגלות לעצמנו מוסר עבודה, ופתאום לעבוד למצב "פוס" ולא לעשות כלום (במיוחד במצב שלי, כשזה לא מגיע מהרופא אלא ממני), זה קשה.
 

זיק5

New member
מעולה ../images/Emo140.gif

החיים הרבה יותר נעימים ככה. הפניקה והדאגות במצב שלנו לא מובילות לשום מקום חיובי. הכל במידה.
 

NIKI2109

New member
חזרתי מהבדיקה (יותר נכון התרוצצויות)

אז ככה, הטכנאית עשתה לי את הבדיקה ואני בדילמה. בסקירה היה ביניהן פער של שבועיים, הסקירה נעשתה לפני 12 ימים, כאשר אחת שוקלת 640 והשניה 480 גרם. היום, הפער (שוב לפי הטכנאית) היה 6 ימים, שזה מצויין, המשקלים 770 גרם ו-700 גרם וזה נראה לי מוזר, או קיי, זה שאחת מהן מעלה 130 גרם ב-12 ימים הגיוני, אבל השניה העלתה 220 גרם, כמעט חצי מהמשקל שלה??? אז מי טועה כאן? הסקירה נעשתה ע"י פרופסורית ידועה עם מיכשור מעולה והיום ע"י טכנאית, עם משכור של קופ"ח מכבי (לא מזלזלת, אבל אצלה זה נראה יותר רציני). מה לחשוב? למי להאמין? בסה"כ היום הבדיקה הייתה תקינה, הפער תקין ומשקלים תקינים (מחר שבוע 25), אבל נראה גיוני דבר כזה? וביקשתי ממנה לבדוק את צוואר הרחם- 38 מ"מ סגור, שזה מרגיע ביותר, כי אחרי כל התרוצצויות שלי כל יום על הרגליים, חששתי גם מזה, במיוחד שיש לי התכווצויות ברחם בימים האחרונים ומין כאבים בבטן התחתונה, לא צירים, אני יודעת מה זה צירים, זה יותר כאב שלא עובר. ב-30 יש לי תור למרפאה בסיכון, עד רז חוץ מלכרסם ציפורניים, אין לי מה לעשות
 

זיק5

New member
ניקוש מאמי

איזה בשורה מרגיעה. לא יודעת אם להגיד לך שקצב העליה הגיוני אבל מה שחשוב כרגע הוא שיש עליה. אף אחת ב"ה לא בנסיגה או בעצירה. אצלי הן אפילו התחלפו בניהן ב"מי יותר שמנה". לגבי ההתכווצויות. ברגע שיש לך והם לא סדירים בכלל אז באמת- תשתי הרבה ותנוחי כמה שאפשר. אל תיהי גיבורה. אם הכאב מתגבר או מופיע בעקביות- אל תחכי ל- 30 לחודש. לכי להבדק. אצלי התתכווצויות היו כמו הצירים של הלידה הראשונה שלי (לפני 11 שנה- פלא שאני בכלל זוכרת) צירי גב שעברו לבטן- אי אפשר לטעות בזה בכלל. אצלי זה לא היה סדיר אבל למרות זאת הלכתי להבדק (אחרי שלושה ימים כשזה החמיר).
 
בדיקות

לגי הערכות משקלים - אם הכל נראה טוב לרופאה - לא לדאוג - לעוב. אצלי יצא שבשבוע אחת ירדה - אבל זה יותר פערי מכשיר וכמו שאמרת - מספיק שבדיוק היא נשמה והבטן נפוחה... צריך לבדוק מי שפיר ושליות. ולגבי צירים - אלו שיש לי מלא זמן - המלוות בהתקשויות = זה לא כמו צירי לידה - זה לא כואב כמו שתופס את כל הבטן - הכאב הוא אם זזים תוך כדי אבל עדיין לא כמו של לידה ובכל זאת - אלו צירים של ממש. לא להזניח! ושהילדים ירגישו טוב
 

אלה145

New member
עליה זה טוב

אני לא יודעת אם הטכנאית דייקה בגרמים או לא אבל המגמה מצוינת. ושוב אנחנו באותה סירה- להמתין וכסוס צפורניים. אני עד ה- 31 לחודש. תשמרי על עצמך!
 

NIKI2109

New member
תודה אלה

אני יודעת שזה טוב שיש מגמת עליה, שוב השאלה עד כמה יש דיוק במדידות האלו. שלשום רבתי עם בעלי, הוא כבר רצה לעשות מי שפיר וכבר לרוץ לעשות דילול, ממש מעצבן, כל כך רבנו שיום שלם לא דיברתי איתו, אחרי ה-U.S. הוא קצת נרגע וכבר בדעה אחרת. נמתין בסבלנות, אין מה לעשות בעניין הזה ונראה איך מתפתחים הענינים. תשמרי גם את על עצמך.
 

Almog6607

New member
ניקי

הגברים שלנו מה לעשות החוסר אונים הזה מוביל אותם ללחצים גדולים מאד.. גם אצלנו רוב הזמן אני מוצאת שבעלי לחוץ הרבה יותר ממני, ומלחיץ אותי ואת הרופא,בעלי לא ישן לילות בגלל הנקודה האקוגנית אין מה לעשות לנו יש יותר אמונה כי אנחנו גם מרגישות אותם/ן , אני שמחה לשמוע שהמלאכיות עלו במשקל וזה נשמע מצוין, אין לי ספק שיש קצת פערים אצל כל מודדת אך לי נראה שהכל באמת באמת בסדר!! ב"ה רק שהכל ימשיך תקין ועם בשורות טובות
 

גל242

New member
הכל עוד יכול להשתנות...

אצלי היו תאומות מונו בי בשבוע 23+3 - היה מיעוט אצל אחת וריבוי לשניה במילים אחרות התחלת TTTS עיכוב של 3 שבועות בגדילה אושפזתי למעקב צמוד מאז זה כל הזמן השתנה - הקטנה הפכה לגדולה (השניה החליטה לחכות לה?....) ואז בעצם שתיהן היו קטנות מיעוט המים השתפר לאט לאט עד שהפך לתקין עדין היה עיכוב בגדילה והפרעות בזרימת הדם ונשארתי בשמירה בבית חולים סוף הסיפור טוב - אמנם לידה מוקדמת ופגיה אבל היום תאומות מקסימות ומושלמות
 
למעלה