עזרתכן, פתיחת בטן ושיכוך כאבים

תתחילי נשימות מעכשיו

נגיד אני מתעטשת/צוחקת/משתעלת. ויש לי סיכות ככה לכל האורך. הן לא יעופו?????????? לא הן לא יעופו יש מצב שאמצא את עצמי שפתאום נפתח לי הגוף ככה? והכל ישפך לי ואוי אוי וכו'. ממש לא אל תצחקי!!!!!!!!! אני מתה מהעניין עם הסיכות. נראה לי שאביא כרית מהבית. כי הנבלות שם בטח לא יתנו לי 2 כריות. אפשר בכלל לישון על הצד או רק על הגב? (הסיכות...) בהתחלה רק על הגב כואב לישון על הצד והפיג'מה?? זה לא מכאיב על הסיכות איפה שיש את הכפתורים של החולצה? בימים הראשונים לא לובשים פיג'מה את עם חלוק שפתוח מאחורה או שני חלוקים אחד רגיל והשני הפוך בגב וכך הכל מוסתר אוףףףף, חייבים מקלחת כזה מהר???? ואם אתעלף? על הסיכות...כן, מתקלחים בבוקר למחרת הניתוח הדבר הכי טוב מכל מה שרשמת פה, זה לאכול ג'אנק. הזרבוב יודה לי. ואני בחרדה אם יחליפו לי אותו לזרבוב חדש טרי. (נאמר לי שזה נדיר, אבל אצלי תמיד הכל קורה).סיכוי טוב שיחליפו תגידי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איך שמים את הבסיס של הסטומה אם הוא על החתך?? (הבסיס שלי עובר את קו האמצע)שלוש אפשרויות 1. יחתכו מסביב כמו מסביב לפופיק. 2. יזיזו את הסטומה. 3. הבסיס ידבק על האורך. הרי אם יש סיכות, אז איך הבסיס שם יידבק?תשובה למעלה ואיך אסיר אותו בלי להסיר סיכות???????????תספקי לדאוג הם לא ידביקו לך את הבסיס על הסטומה ואם כן אז הם צריכים להיות מספיק מטומטמים טוב, אולי עדיף לעבור למסר? מממ. את לא מוכנה לחלוק ברוזין?מוכנה לחשוב על להשאיל לך אותו רק לניתוח...תני לחשוב כי אין לי עוד אופציות...
 

זואילי

New member
נושמת...../images/Emo178.gif

אמא שלי לקחה אותי לסיבוב קניות, עצרתי ב LAKA וישבתי ליד 2 ילדות בנות 12 והפקדתי את ציפורניי בידי עלמה שמרחה לי לק ורוד עמוק. אח"כ אכלתי 2 בורקסים אסורים ונרגעתי. (נגיד.. נרגעתי). יש לי חודש לעשות בוק לזרבוב הנוכחי. אצטער מאוד אם אמצא על גופי זרבוב חדש. מקווה שלא יחליטו להזיז לי אותו. שנה ביחד זה כבר מערכת יחסים...
 

זואילי

New member
יו, זק את לא מאמינה. רק עכשיו נפל

לי האסימון לגבי - הבסיס ידבק על האורך!! את פשוט אלופה. בחיים לא הייתי מצליחה לחשוב על זה. פשוט רעיון גאוני. בהחלפה הבאה אני אנסה את זה. את לא מבינה איזו הקלה זאת כשיש פיתרון כ"כ פשוט וכ"כ הגיוני. תודההההההההההההההההה
 

annabell Lee

New member
תיקון..יכול בהחלט להיפתח וגם יכול להישפך

במקרים מסויימים...מה שעושים זה לשים מגבת רטובה ברגע שמשהו נשפך ולהגיע למיון-לא אני לא צוחקת.
 

זהבה240

New member
סיכות:

אני בזמנו בכלל לא ידעתי שקיימות סיכות, הייתי בטוחה שתופרים. כשהורידו לי את התחבושות בפעם הראשונה וראיתי שהבטן שלי מכוסה כמעט לחלוטין עם סיכות של שדכן, כמעט התפלצתי. התחננתי שיחזירו לי את התחבושת כדי שלא אראה אותן. אבל ברצינות, זה לא מפריע לכלום. שוכחים מהן, וגם כשהוציאו לי אותן זה היה מאוד פשוט ולא כאב בכלל [ספרתי כמה היו: 38]. זה באמת לא מפחיד כמו שזה נראה. זהבה
 

גל פיטר

New member
היי זואילי גם לי היה סיכות...

זה לא נורא בכלל, הן לא זזות... יוצאות בקלות - בזמן שצריך לא הוציא- לא כואב בכלל. רק נשמע מפחיד, אבל זה החלק הכי הכי קטן- מבטיחה :) שיהיה בהצלחה
 

זהבה240

New member
שאלת אותי ?

לפי המיקום של התגובה שלך לא הבנתי אם היא מכוונת אלי ואל מספר הסיכות שלי , או שלמישהי אחרת. אם אלי: אז אכן 38 סיכות... לרוחב כמעט כל הבטן. זהבה
 

פיצ 50

New member
אפידורל

טוב אז לי היה אפידורל בלידה, והיה חשש לניתוח קיסרי חירום אז נתנו לי מינון גבוה. עד היום נרדם לי הגב.....יש אזורים שהגב נרדם וזה כתוצאה מהאפידורל. חוץ מזה אין לי איך לעזור בובה....חוץ מלהיות לצידך
 

זואילי

New member
את לא קוראת!!

לא מדובר ב*חומר* אפידורל. וזה גם ירד מהפרק. אני בדיוק בונה לו"ז.
 

פיצ 50

New member
בונה לו"ז למה??

היום אני קשת הבנה אני צריכה תרגום לכל דבר... ככה זה שמבלים יום שלם בבדיקות ובהמתנה במסדרונות בי"ח...מתנהגים כמו חולי גריאטריה אז נא להתחשב
 

זהבה240

New member
אני לא הייתי מוותרת על שני הדברים

אין לי מושג מה עדיף, אבל מניסיון של ניתוח פתיחת בטן, לא כדאי להסתמך על האחיות ועל כך שהן תגענה בזמן כדי לתת לך זריקה. עדיף שתשלטי בעניין בעצמך. לי היו כאבים מאוד מאוד חזקים יומיים, אחר כך הכל עבר ולא הייתי צריכה כלום. אבל הייתי במחלקה שבה האחיות היו נחמדות וכל פעם שקראתי להן , הן מיד הגיעו להזריק לי את הסם שלי. אם דולברג מציעה לך את האפשרויות הללו, והיא יודעת מה קורה בבתי חולים, אז למה לא לקבל? גם אני הייתי נרתעת מאפידורל, אם כי אם זה רופא מאוד מקצועי אז לא אמורות להיות בעיות, אבל אני בכלל מפחדת ממחטים. בהצלחה ושיעבור בקלי קלות, בין כה אני סומכת עלייך שאת תהפכי את זה למשהו קל ודי חביב, ותתגברי מהר מאוד. זהבה
 

זואילי

New member
תודה זהבה

על ההרגעה בעניין הסיכות וכל השאר. ההצעות של הרופאה היו או זה או זה, לא שניהם יחד. אבל אחרי ששאלתי לדעתו של הכירורג, ולאור היכרותו את בטני והיסטורייתי הוא חושש מזיהום אם זה יהיה אפידורלי. לכן אמר שבמקרה שלי היה מעדיף את אופציית ה PCA. מלבד הפחד מהלא נודע, אני פשוט מלאת טראומות מ 3 אישפוזים במחלקה הזאת ולכן אני חושבת שהכל מאוד מוקצן. אם הייתי יודעת שאני במחלקת נשים לדעתי הייתי פחות מודאגת וחרדה, אבל אני לא שם... ולמזלי, מלוות אותי פסיכיאטרית ועו"ס. 3 ניתוחים בשנה אחת זה טו מאץ' בשבילי. הלוואי הלוואי שאתגבר מהר כי בתוך תוכי אני מאמינה שההחלמה שלי מניתוחי בטן היא טובה לאור הניתוחים הראשונים ובניגוד לניתוח האחרון שהיה בגישה פרינאלית והיה סיוט של החלמה והרבה מאוד כאבים לתקופה של חודש וחצי (!!). אני כל הזמן אומרת לעצמי, שבעבר ניתוחים קיסריים היו אורכיים, ולאימהות הטריות לא הייתה פריבילגיה של להתבחבש עם הכאבים אלא להתאושש כמה שיותר מהר כדי לטפל בתינוק, אז מה לי כי אלין? נכון? אחרי כמה ימים מוציאים את הסיכות?
 

זהבה240

New member
כמו הוצאת תפרים

אצלי זה היה אחרי שבוע, לפני שהלכתי הביתה. ואז קיבלתי את השוק השני שלי, כשהרופא בא עם משהו שנראה כמו חולץ סיכות משרדי. פשוט נכנסתי להיסטריה קלה. אבל לא הרגשתי כלום. רק בסיכה האחרונה שהיתה במקום קצת מודלק הרגשתי. אבל אני לא יכולה בכלל להגיד שזה כאב. ממש לא. את צריכה בהחלט משכך כאבים שאת תשלטי בו. חלק גדול מאוד לדעתי מהפחד שלך מהניתוח זה מהחוויה של האחיות המרושעות שם. כשחולים ואין שליטה בגוף ובכאבים מאוד חשוב איך מתנהגים אלייך, ואם האדם שאחראי על הכאבים שלך לא נחמד, אז זה נורא. אבל אם את תשלטי בכאב, תגלי שהכל הרבה הרבה יותר קל ממה שאת חושבת עכשיו. הכוח הוא בידייך!!!!!!!! יש המון מחקרים מדעיים [התחלתי להתענין בזה בזמן האחרון בשבילי, חוץ מזה שלמדתי פסיכולוגיה] על הקשר שבין גוף לנפש. ואדם חזק יכול להתגבר כמעט על הכל, ובטח שהרבה יותר טוב מאנשים אחרים. לכן את מתגברת על הכל ובאומץ כזה. לפני הניתוח שלי בדצמבר [כשפחדתי שיש לי סרטן שחלות] הכירורג שלי אמר לי שזה דבר ידוע, שאם מגיעים לניתוח במצב נפשי טוב וחזק, אז ההחלמה הרבה הרבה יותר טבה.ואני חושבת שאת בהחלט מגיעה במצב חזק, ומוקפת בהמון אהבה, וזה העיקר. ותזכרי תמיד, שאם יש לך את המשאבה ואת שולטת על הכאבים שלך, האחיות המגעילות יכולות ללכת לעזאזל. הן בכלל כבר לא חשובות. ואת צודקת, בקשר לניתוחים הקיסריים. תמיד תהיתי איך האמהות הללו מיד חזרו הביתה ואף אחד לא פינק אותן, אלא דרשו מהן לעבוד ולטפל בילדים. אז כנראה שזה לא היה נורא כל כך. זהבה
 

זואילי

New member
הזכרת לי משהו שמאוד מתחבר

בשאיבה האחרונה שלי, כשהייתי בחדר ניתוח אז אני והמרדים התפוצצנו מצחוק. פשוט הרצנו קטעים תוך כדי שהוא מארגן אותי, ואז כשהגיע הרופא אז גם הוא הצטרף לחגיגה. נרדמתי עם חיוך. כשהתעוררתי, לא הרגשתי כאב, הייתי מאוד עירנית ואפילו ראיתי איך אני בעצמי עוברת למיטה. הכל היה רגוע ונינוח. אמנם בחדר ההתאוששות ביקשתי כהרגלי וולטרן אבל כל החוויה של ההרדמה הייתה ממש ממש קלה ובלי כאבים של אחרי. אני בטוחה שזה היה קשור לזה שלא היה בי שום פחד ושום לחץ והצוות הישרה בי המון ביטחון. וז'ק - זה לא רק אני... גם האחות שהייתה איתי בלילה בניתוח האחרון הייתה מזועזעת מכל מיני דברים שקרו שם. יש לי סיפורי אלף לילה ולילה על דברים שחוויתי ושראיתי אצל שכנותיי לחדר. כולי תקווה לראות שבפעם הבאה דברים יהיו אחרת.
 

זהבה240

New member
הצעה

אם זה עד כדי כך השפיע עלייך לטובה [וכנראה שבאמת שכן] אז אם עדיין יש לך כמה ימים לפני הניתוח, למה שלא תנסי היפנוזה? יש היפנוזה רפואית [אני עושה] וזה מאוד עוזר לדברים הללו. אני עשיתי דרגה אחת פחות של הרפיה לפני הניתוח שלי. עשיתי דמיון מודרך, וזה מאוד עזר לי. נכנסתי רגועה ודי עליזה לחדר הניתוח, למרות שלפני שתרגלתי את זה בלוץ , הייתי היסטרית. אם את רוצה תשלחי לי מסר ואשלח לך את הפרטים של הפסיכולוגית הרפואית שעושה את זה לי. מכסימום את יכולה לדבר איתה בטלפון ולהתייעץ איתה אם בכלל כדאי לך. היא מאוד אמינה. זהבה
 
למעלה