עזרה

[מכושפת בטירוףp3]

עזרה

אני יודעת שמתבגרת אני לא ( 21)
אבל מרגיש לי שהקשר עם חבר שלי בשנתיים וחצי עומד להסתיים..
ופתאום לשנות סטטוס בפייסבוק, לסדר את החדר בלי הכוס תה שלו, בלי התמונות מרגיש לי אחר.
כאילו חלק גדול מהחיים שלי הולך.
תאמת שלא רבנו, זה לא שאני לא אוהבת אותו, אמרתי לו פשוט תאמת שאני לא מרגישה בנוח אצלו בבית ולפעמים אני מצפה לטיפת הגנה שכבאים ופוגעים בי וזה כנראה שבר אצלו משהו.
הוא שלח לי אתמול שצריך לדבר, שלא רק זה ואם ניפגש פנים מול פנים הוא יסביר לי.
אז איך מתקדמים מפה?

 

[Any991]

אז

קודם כל כולנו מתבגרים גם אם חצינו את גיל 20, יש לנו עוד הרבה מה ללמוד ולאן להגיע.
אני מבין שקשה לך עם זה שפתאום משתנה המצב הקיים-הייתי רגילה למצב מסוים כל הזמן הזה ופתאום צריך להתרגל למשהו חדש. ההתרגלות הזאת זה משהו שעובר/בא רק עם הזמן (עם כמה שזה קלישאתי). בסופו של דבר, ההרגשה הזו שאיבדת משהו מאוד קריטי בחיים שלך, יעלם ותמשיכי הלאה..את בעצם תתבגרי.
במקרה זה את נמצאת בעמדה שבה "הורדת הילוך"-כלומר את היוזמת כאן, אז אם הוא רוצה לדבר, הדבר הכי פשוט שאפשר זה באמת לדבר. במיוחד אם ההתקשרות ביניכם עדיין ברוח טובה כפי שתיארת, אפשר להראות בגרות-להוציא את הפחדים החוצה, לשתף בצורה הכי טבעית יחד איתו. אם השיחה הזו תסמן את סיום הקשר הרומנטי, אולי היא תביא איתה התיפכות מסוימת וקצת צער שלא ניתן להימנע ממנה, אבל אחריה יבוא שחרור גדול והבנה של מה שהיה.

 

[Maldini Girl]

שולחת חיזוק.

הכי קשה זו הסיטואציה שבה את צופה שקשר שהיה חלק משמעותי מהחיים שלך עומד להסתיים.

קודם כל, תחשבי טוב- האם באמת הדרך היחידה היא לסיים את הקשר? האם אין אפשרות שתשוחחו על הדברים ותנסו להגיע לעמק השווה?

אם את לא חושבת שיש פיתרון לנושא, אז תתחילי כבר עכשיו עם תהליך ההשלמה. אני מכינה אותך- זה לא יהיה פשוט. זה יהיה קשה ומן הסתם מלווה בהרבה כאבים ובבכי. אבל את תעברי את זה.

אני יודעת שזה לא הרבה. אבל זה מה שיש לי.
בהצלחה!

 

[מכושפת בטירוףp3]

אתם מבינים מה הקטע

תמיד חשבתי שכנפרדים זה הולך בתהליך. מרגישים חוסר רצון להיות ביחד, פתאום מצמצמים זמנים ביחד, ריבים אינסופים.
אבל פה זה לא היה ככה, לא הרגשתי שחבר שלי( רגע..זה אקס?) רוצה להיות לבד, שבוע שעבר סיפרתי לו על משהו שהיה בבסיס לגבי לעבור לגור ביחד מה דעתו ואיך זה שונה מהימים של פעם והוא כל כך התלהב, הוא אמר לי שאפילו שאני שוקלת אי פעם להשתחרר ושנגור ביחד עושה לו את היום והכול..
אז מה גרם לשינוי פתאום?
המריבה הייתה על זה שאני מרגישה שמזלזלים בי בבית שלו, מתייחסים אלי בחוסר כבוד ואני מצפה שיקום קצת ויגן עלי.אבל זה לא אמור להגיע למצב כזה של פרידה. שנתיים וחצי ומעטים הריבים בינינו באמת, אז איך תמיד הבחור שרדף אחרי, שבכה בגללי הפך אותי לבחורה שבוכה בגללו?
איך שלשום שכבנו ביחד במיטה, והכול היה טוב, והוא רק רצה עוד להתחבק ולהתנשק והיום כלום?!?!

 

[Maldini Girl]

יקירתי, לפעמים זה פשוט קורה

גם אני, כמוך, לקראת סוף הקשר הערתי לאקס על זלזול של משפחתו ועל כך שהוא לא קם להגן עליי. גם אני הרגשתי את ההתרחקות שלו. אבל לדעתי, עדיין אל תספידי את הקשר עד שלא תדברו על כל הדברים ותפתחו אותם ביניכם.

 

[משי סגול]

 

[משי סגול]

אני לא יודעת אם נפגשתם כבר,

אז אני אצא מנקודת הנחה שטרם דיברתם.
לפעמים שיחות בתוך זוגיות הן גם לשם ביניה, גם אם זה נשמע מהצד מאוד דרמטי - "אנחנו צריכים לדבר" - זה לא בהכרח אומר שהדברים ילכו למקום שלילי, של פרידה.
במקומך, במקום לחשוב על מה שהוא יגיד, הייתי מנסה לחשוב בעצמי, האם יש דברים שהייתי רוצה לפתוח בפניו? יש לך הזדמנות לדבר על הקשר אולי אפילו לנהל סוג של משא ומתן ובחינת הקשר מחדש.
אני לא רוצה לזרוע בך תקוות שוא. הרבה פעמים אכן מדובר בפרידה, אבל אולי לא כדאי להקדים את המאוחר. ולפעמים גם אם מישהו החליט להפרד, דברים שהצד השני יאיר בפניו עשויים לגרום לדברים להראות קצת אחרת.

שבת שלום יקירה!
את מוזמנת להמשיך ולספר על ההתפתחויות. נשמח להיות לך לעזר.

 

[מכושפת בטירוףp3]

אתמול סימסתי לו

והוא אמר שפשוט הוא מרגיש שזה כבר לא זה וזה הולך לכיוון רע. זה לא שהאהבה נגמרה.
אני מניחה שאם זה ככה אני לא אתעקש על משהו. אתחיל לאט לאט לאסוף את עצמי מחדש נכון שאבכה הרבה, נכון שיהיה קשה, אבל עדיף ככה מאשר להתקדם יותר.
היום קבענו להיפגש ואספתי לו את כל הדברים, העפתי את כל התמונות.
ולמען האמת הלילה האחרון היה קשה ממש, פרשתי לישון בחדר אחר .
אני פשוט מרגישה שזה פערים שאפשר לגשר עליהם, אבל אין טעם להתעקש.

 

[מכושפת בטירוףp3]

הוא פשוט היה החבר הראשון

שנתיים ו-3 חודש לחבר ראשון. לסקס ראשון. לגבר הראשון שנפתחתי בפניו.
פתאום מרגיש לי שאני חוזרת לבסיס בידים ריקות, לבד..

 

[משי סגול]

יקירה,

אני מצטערת לשמוע.
הייתה לי קצת תקווה שכיוון השיחה עשוי להיות אחר, אבל אם זה מה שהוחלט ונראה שאת די מקבלת את זה יחסית, אז כנראה מה שנכון כרגע הוא באמת להתנתק. לפחות לזמן מה.
הולכת להיות תקופה קשה, אבל את תעבירי אותה ואת תהיי בסדר גמור. אנחנו פה לתמוך, להקשיב, לייעץ. אם את מעדיפה, את יכולה לדבר איתי (ואולי גם עם השאר) בפרטי. זה גם בסדר.
אני שולחת לך חיבוק ענקי

תהיי חזקה. את לא באמת לבד.

 

[מכושפת בטירוףp3]

תודה...

אני אשמח לייעוץ איך מתקדמים מפה. זה נראלי קצת לא הגיוני שלא אשן בחדר שלי בגלל שתמיד הוא היה פה.
אז..פשוט איך מתחילים מחדש, זאת שאלה גדולה נראלי

 

[Any991]

דעתי

לפי דעתי זה יפה שאת רואה שיש כאן משהו שיכול להיות קצת מוגזם, אבל זה גם בסדר.
אם את מודעת לזה, זה כבר מעולה-בינתיים תוכלי שלא לישון באותו החדר כדי קצת להרפות ולהשכיח וזה בסדר.
בהמשך, כשתראי שכבר האקס הוא לא כל עולמך, תוכלי לחזור לחדר לאט לאט לפי הרגש.
אני מאוד בעד להתפרק, לתת לרגשות לצאת החוצה כדי שיהיה אפשר למלא את הנפש במשהו חדש. את תראי שבסופו של דבר הכל יסתדר, ותוכלי להמשיך הלאה.
בינתיים קצת תפרקי, אפילו כאן בפורום זה יהיה מעולה, ותראי שהכל יסתדר ושזאת "ההתחלה מחדש" שאת כל כך מחפשת.

 

[מכושפת בטירוףp3]

תודה...

אני באמת על סף 3 חודשים קשים, ההחלטה על קבע, חברות שחוזרות מחול, לאט לאט הכל יסתדר.
אני באמת מקווה, אני פשוט יודעת שלקח לי מלא זמן למצוא אותו ואולי מפחיד אותי שלא אמצא מישהו, אם לקח לי 19 שנה למצוא אחד, אז אולי את ההבא אמצא רק עוד 19 שנה.
הביטחון שלי לא משהו, הוא התחזק בגללו, אבל פתאום מי מבטיח שאמצא מישהו?
יש לי מלא נמשים, זה מכוער, השמנתי קצת זה מכוער, והקול שלי ציפצף לפעמים, ואני חופרת נראלי, וביקורתית..ואוףףף יש כל כך הרבה דברים רעים. מאיפה לי שאמצא מישהו?
ואם אשאר בודדה לתמיד?

 

[Any991]

הרבה

הרבה החלטות על הפרק. לכולנו יש כל מיני דברים, התלבטויות, קבלת החלטות. את ממש לא היחידה,
אני גם צריך להחליט כל מיני החלטות במיוחד בימים אלה, וזה מורכב ולפעמים קשה ולפעמים גם (או רק) אחרי,
רואים שהשד לא נורא כל כך.
קודם כל ברור שלא תמצאי את ההבא שלך עוד 19 שנה אלא פחות, הרבה פחות..מתמטית זה לא יקרה כי יש לך תהליך של למידה והתפכחות, וכל יום שהיה עם החבר הוא קפיצת מדרגה לזה שיבוא אחריו.
דבר שני, זה קלישאתי נורא וזה כבר נאמר מלא, אבל ביטחון עצמי זה אחד הגורמים כאן-הרי כשהיית עם החבר, בטח הרגשת הבנאדם הכי יפה בעולם עם מלא ביטחון..רק עכשיו פתאום המראה נראה לך לא טוב, אבל תחשבי על זה - זה עניין של פרופורציות בחיים.
ואולי, אם באמת משהו פתאום לא נראה לך ובא לך לשנות אותו לטובה, פנימית וחיצונית, אז תשני. (קל לומר קשה לעשות, מניסיון) אבל לכי על זה.

 

[משי סגול]

היי מכושפת

לכולנו יש דברים שאנחנו לא אוהבים בעצמנו ואנחנו בעיקר שמים לב לזה בתקופות משבר. מאוד קל להכנס למעגל השליליות ולראות רק את הדברים שנתפסים בעינינו רעים, דוחים, מיותרים וכו'. זה מאוד טבעי.
אני מציעה לך שאחרי שדברים צפים, תעשי בדיקה עם עצמך האם זה באמת כל כך נורא? האם יש בסיס לתחושות הקשות? האם זה באמת כזה משנה? וכו'.
הרבה פעמים תגלי שפחד, כעס או תסכול גורמים לתחושת חוסר ערך או לרגשי נחיתות, שאין בהם צדק או שהם לכל הפחות מוגזמים.