עזרה דחוף

[לחוצה20]

עזרה דחוף

לפני כשבועיים וחצי קמתי משינה ועלתה לי משום מקום השאלה האם אני לסבית או לא. השאלה הטרידה אותי באופן אובססיבי במשך כל שעות היום, גרמה לי לחרדה ,דיכאון,הסתגרות,בחילות, הקאות ,ירידה במשקל ועוד ועוד. נוסיף לכך שכמעט מעולם לא עלתה לי כזאת מחשבה לראש(אני בת 20) ויש ל חבר כבר שנתיים והגדרתי את עצמי כסטרייטית לכל דבר... לפני כשבוע המחשבה הזאת התחלפה במחשבה אחרת שאומרת לי שעדיף להיות גבר בעולם הזה ושאולי אני צריכה להיות גבר וכאילו כופה עליי להתנהג כמו גבר(כמובן שאני מתנהגת כמו אישה לכל דבר) אך שוב המחשבה הזאת מטרידה אותי שוב בכל שעות היום ואני פשוט כבר לא מסוגלת להתמודד עם זה... המחשבות האלו מטריפות אותי, מעולם לא חשבתי כך... אני במצב של חרדה ואי שקט כל הזמן... הייתי אצל פסיכיאטרית והיא אמרה לי שיש לי בעית חרדה... מה אתה אומרים, זה אומר שאני טרנסג'נדרית או מה?

 

[Yaara77]

זה אומר לפנות לפסיכולוגית שמתמצאת

את צריכה פסיכולוגית, כזאת שמתמצאת גם בבעיות מיגדר, בין שאר העניינים אשר תאבחן ממה עשוי הסלט שבראשך, שתבחין בין חרדה זמנית, לחרדתיות כרונית, שתאבחן האם יש נטייה לטרנסג'נדריות שתעזור לך להירגע ולחשוב בשקט ויישוב הדעת וביחד תעברו את הסאגה הזאת בשלום: אין לך מה למהר - לא עוברים מיגדר בין לילה חשוב בעיקר לצאת מהחרדות ולשוב לתפקוד, ואם צריך כדור קטן בדרך, אז תקחי... חיבוקים יערה

 

[לחוצה20]

אני פשוט משתגעת

מכל המחשבות האלה, מעולם לא חשבתי על דברים כאלה... הייתי כל כך מאושרת ועכשיו אני בקושי יכולה לחייך... אני יודעת שאני אישה ואני רוצה להתחתן ולהביא ילדים, אז למה המחשבות האלה עכשיו? הפסיכיאטרית אמרה שזה הכל שטויות ודברים כאלה באמת לא באים בבום אחד...אוף נמאס כל כך

 

[ליטל ו]

ובאמת, מה גרם למחשבות, אם אפשר

לשאול? מה גורם לתהיה?

 

[לחוצה20]

כמו שכתבתי...

קמתי בוקר אחד והתחלתי לשאול את עצמי אם אני לסבית או לא? משום מקום (מעולם לא שאלתי עצמי שאלה כזאת)בצורה אובססיבית טורדנית וזה גרם לי לחרדות בחילות בכי התסגרות דיכאון ואחרי שבועיים זה עבר והתחלף בשאלה אחרת האם אני צריכה להיות גבר או לא כי העולם הזה הוא עולם גברי ולגברים יש מין חבר'ה כזה (פשוט אני ממש חסרת ביטחון ואין לי הרבה חברים) ואז התחלתי לחשוב שאני דומה לגבר (למרות שזה לא נכון) ושאני צריכה להיות גבר וזה פשוט בא לי בצורה של מחשבות טורדניות מאוד, אני ממש בדיכאון.. מעולם לא חשבתי על דברים כאלה , תמיד היתי אישה שעושה דברים של בנות ומתנהגת ומתלבשת כמו בת... אני בדיכאון עמוק, כבר לא יודעת מה לחשוב...

 

[ילד ביישן]

זה לא סוף העולם

(סליחה על המגילה) גם לי צצו כל מיני מחשבות מוזרות שמאד הבהילו אותי לפני כשנה שנתיים. והתחלתי לחשוב אחורה באובססיביות על כל החיים שלי לרמז למה מחשבות כאלה צצות. ואיך זה שאני דומה לבן אבל כל החיים שלי עיצבן אותי שאנשים טעו, כי בעצם אני באמת בת (וגם עשיתי לא מעט דברים של בנות). ופחדתי שאולי זה אומר שאני אאלץ לעשות ניתוח או לקחת הורמונים או לא יודע מה. והייתי ממש מדוכא ומבוהל. אני עדיין נמשך לגברים, אבל הסתבר שיותר נוח לי עם נשים. כל הבחירות של איך את רוצה לחיות את חייך הן בידייך. את לא "צריכה" לעשות כלום, את יכולה לנסות כל מיני דברים ולראות מה נוח לך. אם יש משהו שנראה לך מעניין את יכולה להתנסות בו. לי למשל נוח להראות כמו בן, לכתוב פה (ולפעמים לדבר) בלשון זכר, וללבוש בגדי גברים, והרבה פעמים אנשים חושבים שזה נכון ואני באמת מרגיש את התחושה הזו של "אחווה גברית" (בתור לפלאפל, במוסך, ברחוב), אבל בסופו של דבר, אני לא מוכן להגדיר את עצמי כגבר ולעשות את המעבר המלא - כלומר, במצב הנוכחי אני לא אתקבל ב"עולם הגברי", ואין לי ממש "חבר'ה" שהם גברים ביולוגים. בהסתייגות קטנה, כי אני כן מצאתי לי אנשים שקצת דומים לי במובן הזה, ואני כן מרגיש אחווה איתם. זה לא קל, אבל זה לא סוף העולם, ואני מרגיש שעכשיו - אחרי שגיליתי פחות או יותר מה נוח לי ומה אני רוצה, כלומר כמה אלמנטים של גבריות מתאימים לי, וכמה מהם לא - אז הרבה יותר טוב לי ואני הרבה פחות מפחד. ואני גם יודע שכנראה דברים הולכים להשתנות בעתיד, אולי אני אהיה יותר גברי, אולי פחות ואולי אפילו קצת נשי, אבל אני לא מפחד כלכך כמו מקודם. אני יכול להבין את החרדה מהלא-נודע, אבל בכל מקרה, רק רציתי לומר שיש כל מיני דרכים להיות מאושר. יתכן מאד שתרצי לממש את השאיפה הזו להיות גבר בחלק מסויים של חייך, יתכן שלא. ואת לא "צריכה" להיות שום דבר. תנסי אולי לפרק את המושג גבריות כפי שאת חושבת עליו בראש שלך לחלקים ותחשבי מה שם מוצא חן בענייך. התנהגות, לבוש, דיבור, מיניות (להיות גבר סטרייט, או גבר הומו, או קצת משניהם), מראה פיזי, כוח פיזי, היחס של החברה מסביב, לא יודע מה... שום דבר הוא לא חבילה כוללת ויש לך מזל שאת יכולה לבחור בדיוק מה בא לך. אמרת שקמת בוקר אחד. לי זה היה די דומה, קמתי בוקר אחד אחרי שחלמתי שיש לי זין. מבהיל לא?

 

[ליטל ו]

היי ../images/Emo13.gif

זה באמת מצב מלחיץ, חוסר הידיעה הזו. גם אני הייתי נורא לחוץ מול האפשרות שאני טרנס - זה נראה לי דבר נורא גדול, ולא ידעתי איך אני אתמודד, ואיך החברה תתמודד...

מה שכן, ואני מצטער שאין לי משהו לומר שישקיט הכל - לא הייתי מגיע למסקנות חד משמעיות לגבי עצמי מתוך כזה לחץ. אני מציע (אולי זה נכון לך, אולי לא - זו דרך שהיתה יכולה לעזור לי להרגע) לך ללמוד יותר לעומק מה זה להיות טרנס, מה זה להיות לסבית - כדי שזה יראה פחות מפחיד וגדול, בין אם זו את ובין אם לא. מתוך מקום שקט יותר, אולי יהיה לך קל יותר לבחון אם זה מרגיש לך שזו את או לא.

 

[Yaara77]

../images/Emo45.gif

"מתוך מקום שקט יותר, אולי יהיה לך קל יותר לבחון אם זה מרגיש לך שזו את או לא". בהחלט נכון - בקשי מהפסיכיאטרית עזרה להירגע, לצאת מהמחשבות הטורדניות והמפחידות ולשוב לתפקוד יומיומי רגיל. אח"כ שבי וחישבי בשעות שמתאים לך מה את רוצה ... ממילא, את לא חייבת דבר לאיש, גם לא דיווח, ומה שאת מחליטה היום מותר לך לשנות מחר, או בעוד שעה. אלו החיים שלך, ורק שלך. מותר בהחלט להחליט שלא להחליט, לעת עתה, ובינתיים להתנדנד בין הצדדים, להתנסות, לבחון, לחוש. נכון - לחיות בלי "וודאות מה אני" זה מפחיד, אבל מתרגלים. יותר מפחיד להינעל על החלטה שאין לה רגליים. קשה, בהחלט קשה. אבל יבוא יום ותברכי את עצמך על האומץ לשאול את השאלות הנכונות, בשעה שמרבית בני האדם "יודעים את התשובות הנכונות" בלי שבכלל שאלו את השאלות המתאימות. אם תרצי - נתלבט ביחד, ואפשר גם עם פסיכולוגית מתאימה. ושוב - בשקט, ברוגע, כלום לא בוער חוץ מלקחת משהו להירגע. חיבוקים יערה

 

[ליטל ו]

נכון,

גם לא להחליט זו אופציה, ואפילו כזו שאפשר לחיות בה בנוח לאורך זמן, מנסיון

 

[lev1239]

טרנס.........

חמודה, בחיים יש הפתעות והעיקר זה לא להיכנס להיסטריות. מה שאת מרגישה זה חרדה בעקבות השינוי שחל בך. זה מעסיק אותך ברציפות, כי זה חדש לך, ואם כן, אז מה.... אני לסבית. ובהתחלת דרכי, גם לא הבנתי מה פתאום אני נמשכת לבנות ויש לי חבר... אני מכירה בחורות שמרגישות בתוכן גבר. אז מה, עם הזמן אולי תביני יותר מה את, ויוקל לך. בהצלחה